אנחנו רגילים למצוקה במערכת הבריאות, אבל כאן אין מדובר רק במצוקה, אלא בשפל עמוק ובביזוי כבוד האדם. חדרים שמדיפים ריח של שתן, מקקים על הרצפה, קירות מכורסמים וסדוקים, שורשי עצים מרימים את המרצפות

שלי בנאום במליאה: "אין צדק בהקמתה של שכונת מגורים יוקרתית על קרקע שתימכר לכל המרבה במחיר, על קרקע שמלכתחילה הופקעה לצורכי ציבור, וכעת אינה משמשת עוד לצורך זה. מדובר בערעור מאוד חמור של אמון שרוכשים אזרחי המדינה למדינה." כנסו לנאום המלא

חוק הסיעוד הוא אחד החוקים היפים במדינת ישראל. המדינה נוטלת אחריות על קשישיה ומעבירה להם, על-פי צורכיהם, כסף כדי שיוכלו להעסיק מטפל שיטפל בהם כאשר הם חסרי ישע ומתקשים בתפקוד. אלא שיישומו של חוק הסיעוד היה כרוך בהקמת מפלצת מנגנונית, שברובה פועלת על בסיס אינסנטיב עסקי וכספי. אותם כספים שהקשיש זכאי להם כדי להעסיק עובד סיעודי לא מועברים לקשיש או למשפחתו, בניגוד לכל גמלה אחרת שמשלם הביטוח הלאומי לרבות גמלאות לחסרי ישע, אלא לחברות כוח-אדם.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נחקק לפני יותר מ-20 שנה, והוא כאמור חייב את המפקחים להודיע מראש על ביקורות שנועדו לבדוק אם החוק מיושם, וכך נוצר מצב אבסורדי שמאוד הקשה על הפקחים לבצע את עבודתם ופגע ביעילות האכיפה. מטרתה של הצעת החוק היא פשוט לאפשר את יישומו של החוק הקיים ולהגביר את השוויון בין האוכלוסיות השונות במקום העבודה, שעבורן נולד החוק הזה במקורו.