שלי בכנס השמאל: "השיח הכלכלי הוא הגשר בין שיח הזהויות לבין השמאל הפוליטי"

30 ביולי, 2015

שלי השתתפה בפאנל בהנחיית העיתונאית נחמה דואק בכנס השמאל "ישראל עכשיו" ביחד עם יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, והעיתונאי אמנון אברומביץ.

בתשובה לשאלה היכן טעה השמאל בכך שלא הצליח לחבר אליו קהלים נוספים אמרה: "מחנה השלום זו הקבוצה הכי קטנה עם מבחני הקבלה הכי קשים. אם איציק שמולי צריך להוכיח לכם שהוא שייך למחנה השלום, אז מחנה השלום בבעיה מאוד קשה. אם מחנה השלום לא יכול להכיל בתוכו את הקשת הרחבה של אנשים שבבסיס האתוס שלהם ההגדרה שלהם כציונים יחד עם שוחרי שלום יחד עם סוציאל-דמוקרטים, אז יש בעיה. ומבחני הקבלה האלה, מה הבעיה שלהם? שהם מגיעים גם משמאל וגם מימין. אנחנו כל הזמן מתאמצים להוכיח את עצמנו בפני מבחני הקבלה הפטריוטיים של הימין ולהיות יותר פטריוטיים במרכאות כפולות ומכופלות מהימין, וראינו את זה. הדוגמה האחרונה היא מלפני שבוע. ערב לפני ההסכם עם איראן הרצוג ולבני מתייצבים יחד לפני המצלמות, מתייצבים לימינו של נתניהו. אין אופוזיציה ואין קואליציה. יוצאים למסע הסברה בוושינגטון. זה בדיוק הרגע לבדל אלטרנטיבה. בדברים האלה אנחנו שוב ושוב ושוב נופלים. ומה הבעיה? הבעיה היא שביחד עם הניסיונות לעמוד במבחני הפטריוטיות של הימין, שאגב אנחנו לעולם לא נעמוד בהם ולי אין שום חשק לעמוד במבחנים האלה. אני ממש לא מרגישה צורך לקבל תעודת פטריוטיות מבנימין נתניהו. עכשיו, במקביל יש גם את המבחנים של השמאל. אם איציק הצביע בעד החמרת ענישה למיידי אבנים, מיד כל השדים קמים עליו, והביקורת, והוא צריך להוכיח את עצמו. אז חבר'ה, אי אפשר בסד הזה. אנחנו יותר מידי קטנים מכדי להיות כל כך בררנים. אין בזה היגיון. אם אנחנו נמצאים פה כדי לחשוב איך אנחנו מגדילים את המחנה, איך אנחנו מביאים אוכלוסיות חדשות, אז תרגיעו קצת במבחני הכניסה. אין בזה היגיון. אין בזה היגיון פוליטי, אין בזה היגיון כלפי החברה הישראלית."

באשר לצורך בחשבון נפש במחנה השמאל אמרה:

"שלי: זה לא מקרי שמתוך המחנה שלנו יוצאות כל פעם האמירות הגזעניות הבלתי נסבלות האלה. אי אפשר לשאת אותן, אי אפשר להכיל אותן, אי אפשר לקבל אותן. צריך להוקיע אותן. וכן, למה אנחנו צריכים להוקיע אותן? כי זה בה מהמחנה שלנו. מהמחנה שלנו יוצאות קריאות האספסוף, קריאות הצ'חצ'חים, קריאות מנשקי הקמעות, קריאות מנשקי המזוזות וכן הלאה וכן הלאה. לשבת ולקונן על כך שאנחנו לא מצליחים להגיע אל האוכלוסיות האלה, כמו שאמר תום (הקומיקאי תום אהרון), אבל מצד שני כל הזמן לקלל אותן, להעליב אותן, להדיר אותן, להתנשא מעליהן וליחס את הרציונליות רק אלינו, כאילו אנחנו אבירי הרציונליות, כאילו אצלנו אין נהייה שבטית, אין סימבולים, אין אמונות קמאיות – יש בשפע, תאמינו לי. אנחנו אנשי הסימבולים, אנשי השבט. גם אנחנו באים אל מדורת השבט ביום הבחירות. לכן כן יש לנו חשבון נפש מאוד עמוק. לדבר על גזענות, לדבר על הדרת מזרחים, לדבר על המתאם בין המצב הסוציו-אקונומי לבין אשכנזיות ומזרחיות. כן, הגיע הזמן כבר. הגיע הזמן, חברים. אחרי כל כך הרבה שנים, לנער את השיח הזה ולא לפחד ממנו, לא כל פעם לקרוא לו 'להוציא את השד מהבקבוק'. זה לא שד, זה לא בקבוק, זה חלק מהשיח של החברה הישראלית.

...
כל השיח הזה של 'איך נביא את בני עדות המזרח' זה שיח כל כך מתנשא שקשה לי אפילו לנהל אותו. כל הרטוריקה שלו היא רטוריקה בעייתית מלכתחילה. אי אפשר גם לנהל את הדיון האקדמי הזה כאילו מדובר באיזו אוכלוסייה שחיה במקום מרוחק.
דואק: דברי על הפריפריה, אם נוח לך יותר.
שלי: גם פריפריה זה מושג מכובס.
דואק: אני חושבת שזו התנשאות והתנתקות מצידכם מאוכלוסייה מאוד גדולה.
שלי: נחמה, אני חולקת עלייך לחלוטין. אני חושבת שהרטוריקה שלך, סליחה, היא מתנשאת. אני אצטט בפעם השלישית את תום אהרון. סליחה, תום. אני תולה עלייך המון דברים היום. הוא אמר באחד הסטנדאפים שלו שפריפריות זה השם המכובס היום. לא אומרים מזרחים, אומרים פריפריות. אז בואו נפסיק לכבס. סוף סוף. תשמעו, זה נשמע אבסורדי שכל כך הרבה שנים אחרי קום המדינה צריך בכלל לדברים על זה, אבל שימו לב שאנחנו אפילו לא מנהלים את השיחה הזו בגילוי לב ולא מדברים באמת על דיכוי של מזרחים, לא מדברים באמת על זה שאוכלוסיות שלמות נשלחו לבתי ספק מקצועיים והוסללו לעבוד בתפירה ובמסגרות ואחרי זה ייעדו להם את הצ'ופר של לעבוד במפעלי טקסטיל עד שמצאו שפועלת סינית זולה יותר מפועלת בדימונה. יש כאן שיח שהוא מאוד קשה, מאוד כואב, והוא צריך להיעשות בכנות רבה מאוד עם כל הכאב ועם כל האחריות שכרוכים בכך. יחד עם זה, גם לא להיות אפולוגטיים במובן של הוקמה כאן מדינה, עשינו כמה דברים מדהימים, אבל נעשו הרבה מאוד שגיאות קשות והיום אנחנו קוצרים את הפירות הלא טובים שלהם. חלק מהשיח הזה חייב להיות בתוך השמאל שיח שהוא שיח מעמדי, וגם על זה לדבר. על הזיקה העזה בין מעמד לבין מוצא, בין סוציו-אקונומיה לבין מוצא. להפסיק להדחיק, להפסיק להכחיש.
מה הבעיה שלנו? אנחנו עושים חשבון נפש, הוא לוקח לנו שנייה אחת בדיוק ואז אנחנו מתעצבנים על עצמנו שאנחנו עושים חשבון נפש ואומרים די, נו, מספיק כבר עם חשבונות הנפש האלה. לכן בואו נפסיק עם המהירות של חשבונות הנפש שלנו ובואו נייסד משהו שהוא הרבה יותר עמוק. בלי שיח כלכלי מאוד מובהק וחד זה לא ילך, כי זה הגשר בין שיח הזהויות לבין שיח השמאל הפוליטי. הגשר הוא אותו שיח שהוא כלכלי, הוא חברתי והוא סוציאל-דמוקרטי אמיתי ועמוק."

על הצורך בשמאל כלכלי אמרה: "בסוגיית הגז הטבעי – למה אנחנו לא מנצחים שם? כי זה לא מאבק של השמאל. כי יש הרבה אנשים שבהגדרתם המדינית הם אנשי שמאל, אנשי שתי מדינות, שוחרי שלום, הולכי כנסים וכן הלאה, אבל הם בכלל בטוחים שמתווה הגז זה דבר מדהים והוא צריך להיות בידיים של תשובה ושל נובל. אז כאן יש לנו עוד חידוד על חידוד על חידוד – האם אנחנו גם שמאל כלכלי, או ימין כלכלי ושמאל מדיני שזה יצור כלאיים שקצת, אני מודה, קשה לי להזדהות איתו."

לצפייה בקטעים ערוכים מתוך הפאנל: