"מתווה הגז הוא מתווה מזוויע להשארת הגז באדמה ולהעשרת העשירים. בגלל זה כולם בורחים ממנו."

26 באוקטובר, 2015

שלי התראיינה בתוכניתו של משה גלסנר ברדיו קול ברמה, והתייחסה למאבק הגז ולהודעתו של דרעי כי יעזוב את משרד הכלכלה כדי לאפשר קידום מתווה הגז, לציון 20 שנים לרצח יצחק רבין ולנושאים נוספים. מתוך דבריה:

"שלי: יאמר לזכותו של דרעי שאישור המתווה עוכב במידה רבה ובעצם כל העניין התפוצץ משום שהוא לא היה מוכן לחתום על אותו סעיף. רק במילה נסביר מה זה הסעיף הזה. בתוקף סמכותו כשר כלכלה יש לו היכולת לחתום על סעיף מיוחד וחריג שמעולם לא הופעל בתולדות המדינה, מסיבות ביטחוניות ומדיניות – סעיף שמאפשר באופן חריג ויוצא דופן למונופול פרטי לפעול במשק. זה סעיף שבשעתו חוקק, אני חושבת שהוא כוון לימי מלחמה שבהם יש נאמר רק איזה תאגיד אחד שיכול לספק משהו חיוני למדינה. בוודאי שמקומו לא כאן, ודרעי אכן סרב לחתום עליו. הוא אמר שהוא תומך במתווה, אבל קחו את הסמכויות לממשלה ותאשרו אתם. עד לרגע זה אכן זה נכון, הוא במידה רבה תרם להעלאת הנושא לסדר היום ויכול להיות שאלמלא היה עושה את זה אז הסיפור כבר היה מאחורינו.

גלסנר: אז מגיע לו צל"ש על מה שהוא עושה כעת.
שלי: אבל עכשיו מגיע הצד השני. נתחיל בעניין העקרוני, משה. אריה דרעי ניהל קמפיין מאוד נוקב שעיקרו וכולו בעצם מתחילתו ועד סופו היה קמפיין לטובת בני האדם, לטובת החברה הישראלית ועוד יותר לטובת השקופים. והנה זימן לו הגורל להיות בתפקיד כלכלי מאוד בכיר במשרד הכי בכיר אחרי משרד האוצר, ועוד זימן הגורל לידו אפשרות לקבוע גורלות במקום שהוא הכי דרמטי מבחינה כלכלית וחברתית – מתווה הגז. אין משהו שיותר משפיע על יוקר המחייה, על תעסוקה, על התעשייה מאותו מתווה גז שאתרע מזלו והוא היה יכול להחליט מה יקרה בו. ומה שהוא היה צריך לעשות מלכתחילה זה לקרוא לממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, שנלחם לפירוק המונופול ולפיקוח על המחירים ולהגיד לו 'דיוויד, אתה עושה דבר נכון, אני, השר שלך, תומך בך.' במקום זה הוא עשה להפך ואפשר לו ללכת תוך שהוא מעודד אותו ללכת.
גלסנר: צריך לומר, אריה דרעי אומר בהגינות בקולו הוא תומך במתווה.
שלי: מה הגון בזה? מה הגון בלתמוך במתווה שמפלה את הציבור בצורה חריפה ונוראה? כל הדו"חות החיצוניים של אנשים אובייקטיביים קבעו שמדובר בעשרות מיליארדים שנעשקים מהציבור ומועברים לאנשים שממילא נורא עשירים.
גלסנר: אבל עדיין, לגיטימי שאריה דרעי בדק את העובדות ואומר שבמצב הנוכחי שנוצר אולי הוא לא מאושר אבל זה המתווה שבסופו של דבר ישראל תצטרך לחתום עליו כך או אחרת. אז בוא נאשר אותו, רק לא אני.
שלי: משה, אני לא מסכימה אפילו להניח את ההנחה התיאורטית הזאת. אני חושבת שדרעי מבין היטב שזה מתווה מחריד להשארת הגז באדמה. אתה יודע, אנשים לא מבינים. היום החברות מחויבות על פי חוק ועל פי ההסכם להניח צינור שני בתמר, שבתמר – שכבר יש בו גז לספק למשק ל-15 השנים הקרובות אנרגיה זולה וגם לייצא לרשות הפלסטינית ולירדן. היום החברות מחויבות לעשות את זה ולמדינה יש סנקציות נגדן אם הן לא יעשו את זה. המתווה משחרר אותן מהחובה הזאת.
גלסנר: על זה דיברנו.
שלי: לא, זה חשוב. הרי לא סתם אני אומרת את זה. המתווה הזה הוא מתווה מזוויע להשארת הגז באדמה ולהעשרת העשירים. אני חושבת שבמידה רבה בגלל זה דרעי לא מוכן לחתום עליו, ובגלל זה היום כשכחלון – גם הוא מסרב לנגוע בזה כמו תפוח אדמה לוהט – רצה להעביר את הסמכויות שלו ליריב לוין ויריב לוין גם לא רצה לקחת את הסמכויות. אף אחד לא רוצה לגעת בזה כי כולם יודעים שזה איום ונורא.
גלסנר: אז אני מנסה להבין לא על עצם מתווה הגז – שזה כבר הגענו, דרעי תומך עם הסתייגויות ואת מתנגדת – אבל המהלך של דרעי שאומר שהוא יפסיק את משרד הכלכלה, לכאורה בגלל העניין הזה, רק שלא אחתום. זה מעשה ראוי או שזה תרגיל, כמו שקרא לזה איתן כבל חברך למפלגה?
שלי: אני לא יודעת אם זה נכלולי, אבל אני יודעת שזה תרגיל פוליטי מתוחכם. שוב, אני מצפה מנבחר ציבור שכשהוא מגיע למקום שבו יש כוח והשפעה, לקחת את המקום הזה, לחבק אותו ולנצל אותו לטובת בני אדם, לטובת הציבור ולטובת השקופים ולא לברוח משם. אין לי כבוד לויתור על סמכויות. הרי על מה אנחנו בפוליטיקה? אני אגיד לך על מה אני לפחות בפוליטיקה – בשביל לממש את השקפת העולם שלי, בשביל לעזור לבני אדם. אם יוצא ואני בעמדת כוח שבה אני יכולה לממש אותה אני לא אברח משם."

על ציון 20 שנים לרצח יצחק רבים הוסיפה: "אני לא יודעת אם הדברים היו מתנהלים אחרת (אילולא נרצח רבין). העולם הפוליטי הוא מאוד כאוטי, ואני לא יודעת אם אלמלא היה נרצח היה מצליח ליישם את חזונו, את חזון השלום. אבל אני כן יודעת שהשבר הוא נורא ואיום. תראה, רצח הוא רצח הוא רצח, ומעשי רצח קורים – אבל רצח של ראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי ע"י הציבור ומניעה ממנו ליישם את השקפת עולמו כפי שנדרש במדינה דמוקרטית, יש בזה קעקוע היסודות של המדינה שלנו. יש בזה משהו שהוא הרבה יותר מאיים, הרבה יותר אלים, הרבה יותר נורא והרבה יותר מסכן את הדמוקרטיה ואת הקיום שלנו כאן. בעצם הוא יוצר סוג של תקדים מצמרר שבו מנהיג שיוצא לדרכו בברכת העם, אבל לא בברכתו של חלק אחר, צפוי לדין מוות אם הוא לא ישביע את רצונו של מאן דהוא או שיחשבו אנשים שדרכו לא מוצאת חן בעיניהם. כאן קרה דבר נוראי. וגם, יש דבר שהוא לקח ואנחנו עצמנו את עיננו ואטמנו את אוזנינו והיינו אדישים. קריאות ההסתה היו ברורות ובוטות, והסכנה שנשקפה לחייו הייתה ברורה. אנשים רגילים, כמוך וכמוני וכמו מי שמאזין לנו עכשיו, לא הרגישו שהבית בוער ושהם צריכים לצאת לרחוב ולגונן על ראש ממשלה. אז הרחוב נשטף בידי אנשים שהם קיצוניים ומטורפים, והאדם הנורמלי הרגיל לא אמר את דברו. יש לקח שכן יושם במידה רבה, וזה שאי אפשר להצביע בקלפי פעם בארבע שנים ואז ללכת לישון אלא שיש מחויבות להיות ערניים כל הזמן, לקחת חלק במה שקורה במדינה שלנו ולהיות אכפתיים גם אם אנחנו לא בצמרת השלטון."

להאזנה לראיון המלא: