"ששינסקי 2 הוא חוק הגיוני ומתבקש אחרי שנים שהבעלים של כי"ל ממש עשקו את המדינה"

9 בנובמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתכונית "מעירים את המדינה" עם אלירז שדה ומאיה בצלאל ברדיו לב המדינה, והתייחסה להצבעה אמש בוועדת הכספים שאישרה את חוק ששינסקי 2 ולעניינים נוספים. מתוך דבריה:
"שדה: אני מבין את הצד שלך מאוד. אני פחות מבין למה יש ויכוח בכלל (על חוק ששינסקי 2).
שלי: אתה יודע מה, השאלה שלך היא כל כך מוצדקת. ששינסקי 2 זה חוק שהוא כל כך הגיוני ומתבקש. אחרי שנים ארוכות שהבעלים של כי"ל והמנהלים הבכירים שלה ממש עשקו את המדינה ולא שילמו תמלוגים, באה וועדת ששינסקי וקבעה שהם ישלמו – צריך להבין, מס רווחי יתר. בטח שמפעל מפסיד לא ישלם את זה, בטח שלא מפעל מאוזן, גם לא מפעל שמרוויח טוב אלא רק אם הרווח הוא ממש אדיר. רק אז הם מתחילים לשלם מס. הכי הגיוני בעולם. הם משתמשים במשאבי הטבע של כולנו. אבל דברים לא הולכים בקלות, כי לכסף יש המון כוח והרבה כסף עושה עוד הרבה כסף. הדבר הכל כך הגיוני הזה, ששינסקי 2, נתקל בלחצים שהם פשוט בלתי נסבלים של כימיקלים לישראל. אני חושבת שהשיא היה בשבוע שעבר, כשכולם הבינו שערוץ 10, שהעז לעשות כתבה אובייקטיבית על כי"ל, פשוט הפסיקו לו את הפרסומות כעונש מכי"ל.
שדה: עד כדי כך?
שלי: כן.
בצלאל: כן. הם בסך הכל עשו עבודה עיתונאית כמו שהעיתונות אמורה לעבוד במדינה.
שלי: ואז התברר שבכלל שהפרסומות האלה שבהן מספרים לנו כמה כי"ל זה הדבר הנפלא ביותר במדינה וכולנו צריכים לקום כל בוקר ולהשתחוות להם, מסתבר שהפרסומות האלה בזמן שהם מנהלים מאבק על השמנת והקוויאר זה בכלל אמצעי לשוחד לערוצים המסחריים להעביר להם כסף דרך התשדירים, ואז אם הם לא מתנהגים יפה מפסיקים להם את התשדירים.
שדה: אז למה אנחנו כל כך מתחנפים אליהם כל השנים? תמיד מי שבשלטון נחמד אליהם. למה אין אפשרות להגיד להם – חבר'ה, או שאתם עובדים לפי התנאים שלנו או שתשימו את המפתחות של הזיכיון וסעו לחופש. אנחנו נמצא קונה אחר. לא נחזיר למדינה, אלא נמצא קונה אחר שיתנהג באופן הוגן כלפי האזרחים.
שלי: אני חושבת שהצעתי לך כבר להתמודד לפוליטיקה, נכון?
בצלאל: כן, אבל אני חושבת שלצערי הוא לא יהיה בצד שלך, שלי.
שדה: אני אגיד לך, יש לי קצת בעיות. אני כן איתך בהמון דברים. יש לי בעיה עם אדמות וזה, יש לי סחרחורות.
בצלאל: את לא רוצה לשמוע מה הוא חושב על ההתנחלויות.
שלי: אבל חבר'ה, זה בדיוק העניין. יש דבר שהוא מעבר לשמאל וימין והוא באמת יכול לאחד את כולנו, וזה חלוקת משאבים הוגנת, וזה שבן אדם יוכל ללכת לעבודה ולהרוויח כמו בן אדם, ולא יהיו פערי שכר מטורפים של בן אדם כמו ניר גלעד, שהוא השכיר העשיר ביותר בכל הזמנים ומרוויח 43 מיליון שקלים לשנה, שזה בלתי נתפס בכלל. לעומת זאת חצי מהשכירים במשק הרוויחו פחות מ-6,200 שקל וחצי מהעצמאיים פחות מ-4,700. זה מאבק שמאחד את כולנו.
בצלאל: שלי, מה צריך לעשות כדי שאת תתמודדי, כדי שאת תהיי הנציגה? ראשות העבודה.
שלי: למזלי, זה לא למזלי – זו גם בחירה שלי, אני חיה במפלגה דמוקרטית.
שדה: אני לא יודעת אם זה למזלך. אני בשנים האחרונות חש תחושה מעורבת כלפי הדמוקרטיה בישראל, לצערי. הרבה פעמים אומרים דמוקרטיה אבל בינתיים מתחת לשטח קורים כל הדברים הלא דמוקרטיים ממילא.
שלי: זה נכון.
שדה: אז זה בעצם שקר שאנחנו מספרים לעצמנו. את שיא הדמוקרטיה ואת שיא זאת שרוצה להגן ונלחמת, אבל זה לא אומר שהאזרח – האזרח לא קונה את זה. זה לא סקסי בשבילו. אני מנסה להבין למה.
שלי: אין שום שיטה שהיא אידאלית, זאת עובדה. המסקנה שלך מהביקורת שלך על טיב הדמוקרטיה זה בטח לא שמחר תהיה דיקטטורה במדינת ישראל.
שדה: לא, ברור שלו, אבל בכל מקרה יש דברים מתחת לקרקע שאנחנו לא יודעים בכלל.
שלי: נכון, אבל זה התפקיד שלי וזה התפקיד שלכם כתקשורת. ואתם יודעים מה, היום זה גם תפקיד של הציבור. אי אפשר, נגמר העידן הזה שבו אתה מבציע פעם בארבע שנים והולך לישון לארבע שנים. יש אפשרות להיות מעורב והרשתות החברתיות זה דבר נפלא ומקסים, למרות שמנסים להשחיר אותן ולהאשים אותן בכל רעה חולה אפשרית. באמת נדרשת מעורבות ונדרש אומץ לב של פוליטיקאים, ואנשים צריכים יותר ללמוד את מה שקורה."

להאזנה לראיון המלא: