שלי על איומי כי"ל בפיטורי עובדים: "הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לבקש טובות מכי"ל. הזיכיון של כי"ל לכריית משאבי הטבע לא מובן מאליו"

10 בנובמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכניתו של רינו צרור, והתייחסה לאיומי כימיקלים לישראל בפיטורי 800 עובדים במפעל המגנזיום בנגב אם חוק ששינסקי 2, המגדיל את תשלומי התמלוגים של החברה למדינת ישראל, יעבור בכנסת. מתוך דבריה:

"שלי: קודם כל, אני רוצה להדגיש שמדובר כאן בשימוש ברוטלי, שקרי, אכזרי של הנהלת כימיקלים לישראל, ובראשם ניר גלעד בשיא גסות הרוח, שפשוט משתמשים באנשים הטובים האלה – 800 עובדים – שעובדים מאוד קשה בעבודה פיזית קשה, מפרנסים את משפחותיהם בשכר ממוצא וראוי. משתמשים בהם כבשר תותחים גם באיומי נקם על המדינה וגם במהלך כל הדיונים השתמשו בהם כבני ערובה כדי להקל במסקנות ששינסקי, שבכלל לא קשורות למפעל המגנזיום. הסביר את זה אבי (בן שושן, יו"ר ועד העובדים של מפעל המגנזיום) יפה, אבל אני חייבת לומר שוב. מיסוי ששינסקי חל רק על רווחי יתר. הוא לא חל על מפעלים מרוויחים.
צרור: כך שבעצם לא היה צריך להחריג את מפעל המגנזיום. לא היה צריך לייצר לו הגדרה מיוחדת.
שלי: חשוב להסביר. מלכתחילה לא היה צריך להחריג, כי זה מס רק על רווחים מאוד מאוד גבוהים שמופקים מאוצרות הטבע של אזרחי מדינת ישראל. זה הכל. אפילו לא על רווחים בינוניים, רק על רווחי עתק. לכן אם מפעל מפסיד או לא מרוויח, או מרוויח קצת או מרוויח סביר, מלכתחילה ששינסקי 2 לא חל עליו. אבל אז באו הנהלת כי"ל ואמרו 'אבל יש לנו סינרגיה', בתהליך הפקת המגנזיום יש חומרי לוואי שמשתמשים בהם במפעלים אחרים. אמרו בוועדת ששינסקי ובאוצר אוקיי, סבבה, נתחשב בכם. הרווחים שיווצרו לכי"ל כתוצאה מפעילות המגנזיום בחברות אחרות, גם רווחיות, לא ימוסו. כלומר אין כאן שום תירוץ, שום סיבה, אלא רק שקר אחד גדול ושימוש בעובדים האלה.
צרור: עד כאן התיאור המדויק שלך של התמונה. מכאן מה עושים? הרי הנושא הזה רץ כבר חודשיים-שלושה. אנחנו רואים שגם ניר גלעד וגם כימיקלים לישראל לא ממש מתרשמים מהביקורות על האופן שבו הם מחזיקים עובדים כבני ערובה ומנצלים אותם בדרכים כאלה ואחרות. מה כן אפשר לעשות?
שלי: קודם כל, אני חייבת לציין, אמנם כדרך אגב אבל זה מאוד חשוב, שגם חברי הכנסת והממשלה, צריך לומר לשבחו של שר האוצר, לא התרשמו מהאיומים של כי"ל ומסקנות וועדת ששינסקי עברו as it is למעט ההחרגה באמת של המגנזיום שכולנו הסכמנו ונלחמנו עבורה. עכשיו הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק להגיע על ארבע בתחנונים להנהלת כי"ל ולבקש ממנה טובות. מדינת ישראל היא הריבון. הזיכיון שבו מחזיקה כימיקלים לישראל לחצוב את אוצרות הטבע שלנו ולהפוך את בעלי השליטה בה לאנשים בין העשירים ביותר בעולם הוא לא מובן מאליו. למדינה יש דבר שקוראים לו מניית זהב.
צרור: אבל יש לה מניית זהב בנושא מפעל המגנזיום?
שלי: בוודאי. יש לה מניית זהב בחברה לישראל, והמגנזיום הוא חלק מהחברה לישראל ומכימיקלים לישראל. לכן למדינה יש מניית זהב, ופגיעה במטה לחמם של 800 עובדים בחברה שהיא כל כך רווחית, רווחית עד אימה, זה הפרה בוטה של הכללים של מניית הזהב. אנחנו ניאבק. אני מאוד מאמינה ששר האוצר משה כחלון שהוביל בנחישות את ששינסקי 2 גם יהיה ערב לגורלם של העובדים האלה. גם אנחנו נהיה ערבים לגורלם. לא ננוח ולא נשקוט ונמרר לחברה לישראל ולכימיקלים לישראל את החיים אם תיפול שערה משערות ראשם של העובדים האלה."

להאזנה לראיון המלא: