שלי בוועדת העבודה: "אם עובדי ענף הבניין היו מהמיינסטרים של החברה הישראלית, כל המדינה הייתה רועדת ממקרי המוות בענף"

15 בדצמבר, 2015

שלי השתתפה בדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנושא תאונות עבודה בענף הבניין, וקראה לקידום חוקים ותקנות שיעצרו את התאונות ואת מקרי המוות של פועלים בענף. לצפייה בדבריה המלאים:

תוכן הדברים המלא:

ח"כ שלי יחימוביץ':
אדוני היו"ר, קודם כל תודה על הדיון הזה, הוא ממש חשוב, וגם על הרצינות שאתה מייחס לה.
אני לא רוצה להישמע קיצונית, אבל כמות ההרוגים קודם כל בענף הבניין בשנה הזאת היא גדולה מההרוגים בגל הטרור האחרון. אין לי טענות לאף אחד מאנשי המקצוע שיושבים כאן – לא מהמשטרה, לא ממשרד הכלכלה, לא מהפרקליטות. יש כאן משהו מאוד עקום ומאוד מעוות באתוס הבסיסי, ואני אומרת לכם את זה, אני אומרת לכם באחריות. לו היה מדובר – כמה יש השנה? 26? – ב-26 הרוגים השנה שהם מתוך המיינסטרים של החברה הישראלית, אנשים ממעמד הביניים, יהודים אשכנזים, כל המדינה הייתה רועדת. אבל ההרוגים הם או פלסטינאים או סינים או ערבים ישראלים, ואם הם ישראלים יהודים אז הם או עולים חדשים או מזרחים. קשה לי להגיד את זה, אבל אני יודעת בוודאות גמורה שזה היה אחרת אם זהות ההרוגים הייתה שונה.
אדוני היו"ר, חשוב לי שתשמע את זה. ההתעקשות שלי על זירת האירוע היא לא סתמית, ואני לא חושבת שזה איזוטרי. אני אומרת לך שבמדינות מתוקנות, כשאדם נהרג באתר בנייה – אתר הבנייה הזה נסגר עד להודעה חדשה. הקלות הזאת שבה באים כמה מומחים, רושמים כמה דברים, לוקחים את כל הראיות שבעולם, ואני ראיתי את זה במו עיני, בסביבה שלי יש המון בתים – שנייה. לי מותר להפריע לך, אבל לך לא לי. אני גרה באיזור שיש בו תנופת בנייה אדירה, באיזור כרם התימנים בדרום. אני עוברת ליד אתרי בנייה, אני כבר ראיתי תאונות קשות, וחוזרים לעבודה תוך שעה. זה דבר מטורף.
לפני 10 שנים, סליחה שאני מספרת משהו אישי, רציתי לקנות דירה בבניין מסוים. דירה נהדרת שעמדה בכל הסטנדרטים שחיפשנו, אבל פשוט ידעתי שחצי שנה קודם נהרג שם פועל בניין. לא הייתי מסוגלת לקנות דירה. פשוט חשבתי שדמו יזעק אלי מהקירות כל הזמן. יכול להיות שהתרופה לזה היא אפילו לא דרך הכיס ולא דרך הכסף, אלא שיימינג והודעה ברורה, שאנשים ידעו שבבניין הזה נהרג בן אדם. שהדברים לא ימשיכו סתם. וחלק מהדבר הזה – להדמים את האתר. להדמים אותו. גם מה פתאום, יכול להיות שיש מאחראי להרג והוא ממשיך לתפקד שנייה אחרי. אתם מזמנים אותו לחקירה, אתם עושים כל מה שאתם צריכים, אבל העולם ממשיך לנוע ומחולל המוות ממשיך לעבוד והסכנה נמשכת. זה לא הגיוני, חבר'ה, זה פשוט לא הגיוני בתפיסה הבסיסית. אותו דבר הפקחים שמגיעים באוטובוס כי אין להם רכב. זה לא שולי בכלל, אדוני יו"ר הוועדה. זה בדיוק עדות ליחס שהמדינה מעניקה למוות הזה.
תגידו, מה השכר של האנשים שם? מה השכר? ספרו לי מה השכר. לא, אדוני היו"ר. ספרו לי מה השכר. שכר היסוד של פקחים.
נציג משרד השיכון:
אני יכול לספר את החוקר שעכשיו הודיע לי שהוא עוזב אותי. ביקשתי לדעת למה הוא עוזב אותי. מעבר לזה שאין לו רכב, כמובן, והוא הנדסאי, הנדסאי חשמל – השכר שלו בשיא שלו: 3,192.90.
ח"כ שלי יחימוביץ':
בבקשה. בבקשה.
אדוני היו"ר, אתה יודע כמה חשובות לי זכויות עובדים. זה לא קשור רק לזכויות עובדים. זה קשור לחשיבות שאנחנו מעניקים למקרי המוות האלה. זה שאין רכב יעודי עם צ'קאלקה שמגיע במהירות למקום, אלא הם באים באוטובוס עם תיק על הגב – זה דבר שהוא פשוט בלתי נתפס לחלוטין. יש המון דברים שאפשר לעשות. אני דווקא חושבת שיש המון דברים שלא כרוכים בכסף, אלא באמת כרוכים בשיימינג ממש. אני אומרת את זה בבירור – שיימינג, כי החיים של האנשים האלה זולים ולקבלנים קל לחסוך על החיים שלהם, והם לא יתנו את הדין באמת ואחרי שנייה חוזרים לעבודה כאילו כלום. לפעמים אני רואה מחזות שמפחידים אותי ואני עומדת וצועקת מלמטה 'תיזהר'. זה דבר שהוא בלתי נסבל.
לכן, אני לא צריכה לבקש ממך כי אני רואה שאתה כבר עושה את זה, אדוני היו"ר, ואני אשמח להיות שותפה פעילה בדבר הזה – להוביל סט של חקיקות ותקנות שפשוט ישימו קץ למוות הנורא והמיותר הזה.
היו"ר אלי אללוף:
חשוב לדבר על המתים, אבל גם על החיים. 70 אלף שנפגעו זה גם משפחות שנהרסו גם אם ממשיכים לנשום.
ח"כ שלי יחימוביץ':
אני רוצה עוד משפט אחד. סליחה, אדוני. אבא שלי היה פועל בניין ואני הייתי המון באתרי בנייה כשהייתי ילדה. הייתי הולכת להביא לו סנדביצ'ים וכאלה. לא במקרה יש כאן הרבה ח"כים ערבים, כי חלק גדול מהציבור שהם מייצגים –
ח"כ אילן גלאון:
אפילו אני רומני. גילוי נאות, אני רומני.
היו"ר אלי אללוף:
אל תתחיל על המרוקאי.
ח"כ אילן גילאון:
פועלי בניין, מה אתה רוצה?
ח"כ שלי יחימוביץ':
אמר לי פעם חבר הכנסת לשעבר אפו אגברייה, הוא סיפר לי בדיחה שסבא עובר עם הנכד שלו ליד בניין ואומר לו: 'אתה יודע, אני הייתי פעם פועל בניין', אז הילד שואל: 'סבא, אתה היית ערבי?'. אני מצטערת שזה ככה, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים פה לייצר איזו שותפות גורל משותפת, שלא יהיו כאן רק חברי כנסת ערבים ואילן ואני.