שלי בנאום בן דקה במליאה לזיכרו של אורי אורבך ז"ל

9 בפברואר, 2016

שלי נאמה נאום בן דקה במליאת הכנסת לציון יום השנה לפטירתו של חברה חבר הכנסת והשר לשעבר אורי אורבך ז"ל, וציטטה בו נאום שנשא אורבך בכנסת בנושא השידור הציבורי. לצפייה בדבריה המלאים:

תוכן הדברים המלא:

רבים יודעים שאורי ואני היינו משני הצדדים של המתרס הפוליטי, אבל מעטים יודעים שהסכמנו בכל כך הרבה דברים עד שפשוט תקצר היריעה מלתאר. נוכח מצבה העגום של רשות השידור, בחרתי לקרוא נאום של אורי כאן במליאה על רשות השידור. נאום קצר:
"אדוני היו"ר, חברי הכנסת, תחשבו שיהיו לנו רק בתי חולי פרטיים, ושכל אחד יקבל טיפול על פי הכסף שיש לו. רק בתי חולים פרטיים, לא גם. ותחשבו שיהיו לנו רק בתי ספר פרטיים וכל אחד יקבל חינוך ולימוד רק לפי הכסף שיש להורים שלו. אין כסף, לא תלמד לקרוא. יש כסף, תלמד. יש לך הרבה כסף, תלמד הרבה שנים. ותחשבו שלא יהיה לנו צה"ל, יהיו לנו רק חברות שמירה. זה יהיה משתלם יותר אולי, בלי כל הפנסיות, בלי כל התנאים, אבל מאוד יעיל. ותחשבו שיהיו בתי סוהר פרטיים. האמת היא שאת זה כבר חשבו. רק בתי סוהר פרטיים. ותחשבו שיהיו לנו רק כבישי אגרה, כבישים פרטיים. מי שאין לו שילך ברגל. רק דברים פרטיים, כי אנחנו בפרטיזציה של המציאות", אומר אורי אורבך. "פעם אמרו מהפרת עד החידקל, היום מהפרט. זכויות הפרט. זכויות הפרטי. ותחשבו שיהיה לכם רק שידור פרטי, רק שידור פרטי. אף אחד לא ימות, בטח לא מיד, אבל אחרי שלא יהיה ערוץ טלוויזיה ציבורי ולא רשת ב' ולא רדיו באמהרית ולא רק"ע, גם הערוצים המסחריים יהיו עוד יותר מסחריים. וערוץ ממוסחר זה הרבה יותר גרוע מערוץ מסחרי. זה שהכל הכל משועבד בשביל הפרסומות ובשביל הכסף. פרטיזציה. אל תחשבו ששידור ציבורי זה מותרות, כי אתם לא חושבים שבית ספר ציבורי זה מותרות, ולא בית חולים ציבורי זה מותרות, ולא בית סוהר ציבורי זה מותרות. שום דבר הוא לא מותרות, וגם שידור ציבורי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל חברה פתוחה שלא חיה רק מפרסמות".
עד כאן דברי אורי אורבך. כל מילה בסלע. תודה רבה, יהי זכרו ברוך.