שלי באזכרה לאורי אורבך ז"ל: "לאורי אין תחליף. אני מאוד מתגעגעת אליו."

10 בפברואר, 2016

שלי השתתפה באזכרה הממלכתית במלאת שנה לפטירתו של לחברה חבר הכנסת והשר לשעבר אורי אורבך ז"ל, ושוחחה עם אפרת שפירא רוזנברג על החברות שלה עם אורבך, על אופיו המיוחד ועל הגעגוע. מתוך דבריה:

"שפירא רוזנברג: אומרים על פוליטיקאים שפוליטיקה משחיתה. איך אדם כל כך לא תחמן, לא מניפולטיבי, אפילו על גבול התמים, הצליח לא רק לשרוד אלא לעשות כל כך הרבה בחיים הפוליטיים?
שלי: טוב, קודם כל שלום למיכל (אורבך) היקרה, לכבוד הנשיא, לנחמה (ריבלין), לשרים, לחברי הכנסת ולכל חבריו ואוהביו של אורי. לא רק שאותו סוג של תמימות ויושר וטוהר לא חיבלו במעשיו של אורי, אלא שהם היו הכר שעליו בעצם נבנה כל מה שהוא עשה. זה מין מעיין בלתי נדלה של נקיון כפיין, של איש צדיק ותמים – אבל לא תמים במובן תם, במובן טמבל, אלא באמת צדיק ותמים במובן של הטוהר והיושר. המשפט 'פיו וליבו שווים' הוא נאמר על אורי באופן המדויק ביותר. אני חושבת שמשם, דווקא מתוך הנקיון הפנימי הזה והסוג של השפיות והממלכתיות שדיבר עליו השר בנט – ומעולם לא הסכמתי וכנראה שגם לעולם אני לא אסכים עם בנט כמו שהסכמתי עם הדברים שהוא אמר כאן על הבמה –
שפירא רוזנברג: יש פה סקופ. חברת הכנסת יחימוביץ' מסכימה עם השר בנט.
שלי: כן. התיאור הוא באמת נכון. אותה ממלכתיות, שהיא חוט שדרה יציב שכבה, יחד עם יושר, יחד עם ניקיון פנימי – זה היה מקור הכוח שלו כפוליטיקאי. אורי הצליח לעשות דברים. היום הביטוי המקובל הוא לעשות לימון מלימונדה. הוא הצליח לעשות לימון מלימונדה בכל מקום שהוא היה בו. בכל מקום שהוא היה בו הוא היה פורץ דרך. הוא הסתכל על הדברים אחרת באותה תעוזה של להתבונן על הדברים, להבין מה צריך לקרות, לאבחן את הדבר הזה, ולא רק לאבחן אותו ולסמן אותו – אלא גם להיות מוביל דרך והמוציא לפועל של הדבר שהוא זיהה, יחד עם כושר הביצוע המדהים שלו. זה כל כך מוזר להגיד על איש של מילים שהוא איש ביצוע, אבל יחד עם אותן מילים מקסימום ויפות שיצאו מפיו בלי הפסקה, ולא לחינם. הוא לא השחית את מילותיו לריק, היה גם אותה יכולת להוציא לפועל רעיונות ולהוביל אחריו אנשים במין סוג של ישרנות. אנשים בטחו בו בגלל שהוא לא היה מניפולטיבי, בגלל שידעו שפיו וליבו שווים. על כל אלה תוסיפי, אפרת, את הכושר המופלא שלו להצחיק. הרי המכונה הפוליטית היא מכונה כל כך חורקת ומכאיבה. גלגלי השיניים משתייפים אחד בשני עד כאב לפעמים. פשוט היה לו את זמן הסיכה הזה של ההומור המופלא שריכך וזיכך את הכל ואפשר באמת גם לשונים ביותר להיות ביחד ולהינות מהטוב הזה שהוא השפיע עלינו.
שפירא רוזנברג: אז זה מיתוס שאנשים טובים לא יכולים להיות בפוליטיקה? במובן של יושר ותמימות, כמו שאמרת קודם, לא של טמבליות אלא של תום. אורי בעצם הוכיח אחרת.
שלי: אני חושבת שהערב הזה והאדם האהוב שאנחנו מזכירים פה כולנו ביחד באהבה רבה מאוד הם ההוכחה הניצחת לזה שאתה לא צריך להיות רמאי, לא צריך לזייף, לא צריך לשקר, לא צריך להיות מניפולטיבי, לא צריך להיות ציני – ציני במובן של מצחיק הוא כן היה, אבל לא צריך להיות ציני במובן של לבזות כל אמת שאנחנו מכירים. אני חושבת שבאמת אורי הוא ההוכחה הניצחת לניצחון הטוב שבאדם. באמת, את יודעת, זו קלישאה, אבל אומרים שלכל אדם יש תחליף. לאורי אין תחליף, זו עובדה. אני כל כך מתגעגעת אליו, ונורא קשה להסביר את זה לאנשים שלא מבינים מה פתאום אני מתגעגעת לאורי. אני מתגעגעת אליו לא רק במובן הערכי, אלא במובן הבאמת אישי לגמרי. היינו חברים הרבה שנים, עוד לפני שהיינו פוליטיקאים היינו עיתונאים וגם אז התחברנו במין קליק כזה. היו ביננו המון תכונות משותפות.
שפירא רוזנברג: כמו שאמרנו, תאומים שמיימיים. חלקתם את אותו היום ואת אותה השנה כיום הולדת.
שלי: נכון. נולדנו באותו היום, באותה השנה, באותה השעה. עשו עלינו כתבה הוכחה לאיזו תיאוריה על תיאומים שמיימיים שנולדים באותו הזמן ולכן גורלם דומה. באמת גורלנו היה דומה עד לרגע שבו הוא נפרד מאיתנו. באמת באופן אבסורדי, למרות שאנחנו משני הצדדים של המתרס הפוליטי, המון פעמים חשבנו אותו הדבר באותו הזמן. לראיה הסמסים ששלחנו אחד לשני והצטלבו זה בזה.
שפירא רוזנברג: והאיחול שהוא איחל לך, הצלחה גדולה במפלגה קטנה, עוד דוגמה להומור של אורי.
שלי: כן. הצלחה גדולה במפלגה קטנה. זה הוא איחל לי ביום של הפריימריז לרשימת חברי הכנסת. זו הייתה הפעם האחרונה שתקשרנו. ערב קודם הוא איחל לי הצלחה גדולה במפלגה קטנה, וכשהגעתי למקום הראשון הוא סימס לי 'יופי, יופי'. זהו, אלה היו המילים האחרונות של אורי אלי. באמת הגעגוע הוא מאוד גדול, ולפעמים אני נזכרת בו והעיניים מוצפות דמעות. קשה להסביר את זה, אבל אני חושבת שכל מי שנמצא כאן באולם מבין למה אני מתכוונת."

לצפייה בקטע המלא:

תגיות