"יש פתרונות להעלאת גיל הפרישה. רק צריך קשב מינימלי ונכונות של האוצר."

22 בפברואר, 2016

שלי השתתפה בישיבה שיזמה בועדת הכספים ביחד עם חברות כנסת נוספות בנושא העלאת גיל הפרישה שאמורה להיכנס לתקופה בחודשים הקרובים, וקראה לעצור את העלאת גיל הפרישה ולאמץ פתרון של פרישה וולונטרית לפנסיה. לצפייה בדבריה המלאים בפתח הישיבה:

תוכן הדברים המלא:

ח"כ שלי יחימוביץ':

אדוני יו"ר הוועדה,
קודם כל אני מודה לך על המהירות שבה כינסת את הוועדה. יכולת גם למרוח אותנו הרבה, אבל אתה מבין את החשיבות של העניין הזה ואני מניחה שאכפת לך לפחות כמו לנו. אני רוצה להודות לזהבה (גלאון). גם בפאזה הקודמת של לפני חמש שנים כשחוקקנו את החוק שעיכב בעצם את העלאת גיל הפרישה וחברנו יחד חברות כנסת מכל סיעות הבית, גם אז חברת הכנסת גלאון הובילה את זה וגם כעת בפאזה הזאת. אני חושבת שזו דוגמה קלאסית לשיתוף פעולה על-מפלגתי לטובת ציבור מאוד גדול, שגם הוא לא מפלגתי ולא מזוהה מפלגתית.
עוד אני רוצה לעשות הבחנה ביננו. אנחנו יושבות כאן נשים פריבילגיות, או שליחות ציבור או מתעסקות במקצועות צווארון לבן. אני מניחה שאני אדבר כאן בשם רוב הנשים שיושבות סביב השולחן, אנחנו נרצה להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה הפורמלי כי אנחנו יכולות, כי יש לנו מה לתרום, כי תוחלת החיים עלתה, כי הבריאות שלנו גם עלתה בהתאם. הדיון הזה הוא לא למעננו. הדיון הזה הוא למענה של קבוצה ענקית בציבור, שכמו תמיד אף אחד לא סופר אותה. מה לעשות. היא לא מגיעה לכאן, לא בתצורת לוביסטיות, לא בתצורת עורכות דין, לא בתצורת חברות כנסת, אבל זו המאסה המרכזית של שוק העבודה היום. אני מדברת כאן על שתי קבוצות שעל הגב שלהן רוצים לחרוש את העלאת גיל הפרישה ולייצב את מצבן האקטוארי של קרנות הפנסיה ולייצב את מצבה של קופת הביטוח הלאומי – על הגב שלהן במיוחד, לא על הגב שלנו.
מדובר על שתי קבוצות. הגדולה שבהן היא נשים שפשוט כבר לא עובדות בגיל הזה. 20% מהנשים העובדות בכלל כבר נפלטות משוק העבודה לפני גיל 60, והן לא מוצאות עבודה אחרת, נקודה. הן לא מוצאות עבודה אחרת. בשביל הנשים האלה, העלאת גיל הפרישה משמעות שלה היא פשוט להשליך אותן אל הקרח ליותר שנים, בלי פרנסה, בלי קצבת זקנה ובלי פנסיה. זה פשוט מחריד. זה הדבר הכי אכזרי שאשר להעלות אל הדעת. זה כמו אסקימואים ששולחים אנשים אל הקרח. על הגב שלהן רוצים להשלים את קופת הביטוח הלאומי. מה זה על הגב שלהן? זה 40 אלף נשים בשנה וזה אכן 700 מיליון שקלים בשנה לקופת הביטוח הלאומי. כך שהפתרון הוא נורא קל. ימלאו את קופת הביטוח הלאומי על גבן של נשים עניות וחלשות.
הקבוצה השנייה, שגם היא חלשה, זה מקצועות שוחקים. אני מדברת על נשים שעובדות במפעלים ליד פסי יצור, לעיתים קרובות מאוד בעמידה. אני מדברת על עובדות ניקיון, שבאמת בגיל 62 הגב שלהן שחוק, הרגליים שלהן שחוקות, גופן כבר נחלש מעבודה פיזית מאוד קשה. גם עליהן אי אפשר לגזור את העלאת גיל הפרישה. שתי הקבוצות האלה, אנחנו פשוט לא ניתן שיפגעו בהן ולא ניתן שהן יהיו הברז שממנו מגיע הכסף.
היו"ר משה גפני:
דובר גם על עקרות בית.
ח"כ שלי יחימוביץ':
גם עקרות בית. כן, נכון. זו קבוצה גדולה ומשמעותית וגם חלשה. מה זה עקרות בית? זה לא נשים שהולכות לספא ומתעסקות בחוגים להעשרת הנפש. עבודת בית, שוב אני ארשה לעצמי להגיד, הנשים שנמצאות כאן מבינות את זה יותר, עדיין, לצערי. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטית רק 15% ממשקי הבית –
היו"ר משה גפני:
אצלי בבית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא קובעת.
ח"כ שלי יחימוביץ':
אז אני מודיעה לך שעל פי הלמ"ס ב-15% ממשקי הבית יש חלוקה שווה בעבודות הבית בין גברים ונשים. זה אומר שב-85% לא. להיות עקרת בית זה עבודה נורא קשה. אני לפעמים מגיעה לכנסת ובשבילי זו מנוחה לעומת עבודות הבית.
ח"כ יצחק וקנין:
שלי, את יודעת למה 'עקרת בית'? עיקר הבית.
ח"כ שלי יחימוביץ':
בסדר, סבבה. אז אם זה העיקר, אז נדאג להן. בקיצור, העניין הוא, גפני, מה הכי מקומם כאן? שיש פתרונות. יש פתרונות. זה לא שאנחנו כאן מדברים על משהו שהוא בלתי פתיר לחלוטין. למשל, בתור התחלה, העניין של יציאה וולונטרית לפנסיה.
ח"כ איתן ברושי:
למה לא מסכימים לזה?
ח"כ זהבה גלאון:
האוצר. בסוף זה כסף.
ח"כ שלי יחימוביץ':
כן. 700 מיליון בשנה. זה מה שאומר חיים כץ (שר הרווחה). בקיצור. קודם כל, גפני, תהיה איתי עוד שנייה.
היו"ר משה גפני:
אני איתך כל הזמן.
ח"כ שלי יחימוביץ':
קודם כל, אני לא מבינה את הפסיביות של האוצר. לא מבינה. מה זה הפסיביות הזאת? כמה זמן לוקח להקים ועדה? יש איזו תחושה שמישהו רוצה לא להתעסק בזה ומישהו חשב אולי שזה יעבור ככה מתחת לרדאר, גיל הפרישה יעלה ל-64 ואנחנו לא נרגיש, אפעס. אז אנחנו לא ניתן שזה יקרה בלי שנרגיש. באמת היו כל כך הרבה הסכמות – קרן למקצועות שוחקים, הוועדה הזאת וכן הלאה. שום דבר לא יצא מזה.
אני כבר מסיימת. אני רק רוצה לתת שתי דוגמאות. פנו אלי שתי נשים בשנה האחרונה. פנו אלי הרבה, אבל אני רק רוצה לתת שתי דוגמאות. שתי נשים שרוצות להמשיך לעבוד ולא יכולות. אחת עורכת בכירה בדסק חדשות חוץ באחד מערוצי החדשות שהגיעה לגיל הפרישה והיא רוצה להמשיך לעבוד, והשנייה מנקה עובדת קבלן מסורוקה, שגם היא רוצה להמשיך לעבוד, היא רוצה להמשיך להרוויח כסף והיא רוצה להפריש לקרן הפנסיה. לשתיהן לא אפשרו להמשיך לעבוד כי הן הגיעו לגיל פרישה.
היו"ר משה גפני:
המעסיק שלהן?
ח"כ שלי יחימוביץ':
המעסיק. מדובר על שתי קצוות באמת. למה אני אומרת את זה? כי יש הרבה מאוד נשים שרוצות להמשיך לעבוד מכל הסיבות שבעולם, גם כדי להרוויח כסף, גם כדי להפריש יותר ולהיות זכאיות לסכומים יותר גדולים בהמשך.
היו"ר משה גפני:
יש גם כאלה שרוצות לעבוד.
ח"כ שלי יחימוביץ':
והן רוצות לעבוד. זה מרכיב נורא גדול מהחיים שלנו להמשיך לעבוד. לכן היציאה הוולונטרית לפנסיה, שהיא הפתרון הכי הגיוני – אתה גם מטפל בזה באקטואריה, גם בקופת הביטוח הלאומי, גם מעלה גיל פרישה באופן וולונטרי, אבל לא כופה על נשים באופן אכזרי להמשיך לעבוד או להמשיך לא לעבוד ולהיות עניות. העניין הוא שיש לנו פתרונות בשפע, לזהבה, לי, לחברות כנסת נוספות. אנחנו רק צריכים איזה קשב מינימלי של האוצר ונכונות בכלל להקשיב לפתרונות האלה.
שוב, אני מדגישה, אנחנו לא ניתן, פשוט לא נאפשר, לא נאפשר, לפתור את בעיות האקטואריה על הגב של הנשים החלשות ביותר.