שלי על העלאת גיל הפרישה: "לא נרפה, נמשיך לשמור על הנשים שאין להן לוביסטיות"

25 בפברואר, 2016

שלי בבלוג: לפעמים אני נדהמת מהאכזריות ומהאטימות שמאחורי כל מני "פתרונות" "מקרו-כלכליים" "מדעיים", ומהיעדר הקשר בינם ובין גורלו המר של האדם שבקצה.
למשל? העלאת גיל פרישה לנשים. זה אומר שהמוני הנשים שכבר נפלטו משוק העבודה ישארו יותר שנים בלי כלום: בלי שכר, בלי פנסיה, בלי קצבת זקנה. ירי בין העיניים לנשים החלשות ביותר.
זהבה גלאון, אורלי לוי אבוקסיס ואני איחדנו כוחות כדי לבלום את הצדדים היותר אכזריים של המהלך הזה. כבר הרבה זמן אנחנו פועלות בכל הכוח ומזהירות את מי שצריך שלא ניתן לזה לעבור בשקט.
היום הובקעה תיקרת הזכוכית ורשמנו הישגים לא רעים (יגעת ומצאת תאמיני). אדווח עליהם כאן בהמשך.
הנה בשביל ההסבר תקציר הדברים שאמרתי היום בוועדת הכספים, שהתכנסה לבקשת שלושתנו:
"כאן בחדר הועדה אנחנו יושבות עכשיו, נשים פריבילגיות שגורלן שפר עליהן. אני מניחה שרובנו נרצה להמשיך לעבוד גם אחרי גיל 62. אנחנו בריאות, אנחנו עובדות, מתפרנסות יפה, עוסקות במקצועות צווארון לבן.
הדיון שביקשנו לקיים כאן הוא לא למעננו, אלא למען קבוצה ענקית בציבור שאף אחד לא סופר. הקבוצה הזו לא מגיעה לכאן. לא כח"כיות, לא כעורכות הדין שיושבות כאן עכשיו, לא כלוביסטיות.
ודווקא אלה שלא מגיעות לכאן הן המסה הענקית של נשים שישלמו מחיר כבד על העלאת גיל הפרישה, שעל גבן רוצים לייצב את המצב האקטוארי של קרנות הפנסיה.
אלה הנשים שכבר לא עובדות. 20% אחוז מהנשים נפלטות משוק העבודה לפני גיל 60 וסיכוייהן למצוא עבודה אפסיים.
העלאת גיל הפרישה המתוכננת בספטמבר השנה, היא פשוט לזרוק אותן אל הקרח ליותר שנים. גם בלי פרנסה, גם בלי פנסיה גם בלי קצבת זקנה. זו אכזריות לשמה.
מדובר ב-40 אלף נשים בשנה, שהעלאת גיל הפרישה שלהן תזרים 700 מליון שקלים לקופת הביטוח הלאומי. אתם הבנתם את זה? הקופה תתמלא על חשבון נשים עניות וחלשות.
הקבוצה השניה, חלשה גם היא, היא נשים שעובדות במקצועות שוחקים. למשל – בעמידה, בחום מהביל, במפעלי מזון של עופות ושל קופסאות שימורים. למשל - בניקיון. עם גב שבור, רגליים נפוחות. גננות. אחיות. גופן כבר נחלש מעבודה פיזית קשה, וגם עליהן אסור לגזור את העלאת גילהפרישה.
אנחנו לא נתן לפגוע בהן. הן לא תהיינה הברז שיזרים כספים לקופת הביטוח הלאומי.
תוסיפו אליהן את עקרות הבית, שגוזלים מהן כך את קצבת הזקנה. עקרות בית הן לא נשים שנהנות מזמן חופשי ומענג, הן עובדות בעבודה קשה.
לפני חמש שנים חוקקנו, זהבה, ואני, וח"כיות מכל קצוות הקשת הפוליטית – חוק שמשהה בחמש שנים את העלאת גיל הפרישה.
גם אנחנו מסכימות שתוחלת החיים עלתה וששוק העבודה והפנסיה צריך להשתנות בהתאם. נתנו לכם חמש שנים לחשוב איך עושים את זה בלי לפגוע בחוליה החלשה ביותר.
מה עשיתם בחמש השנים האלה שמסתיימות עכשיו? כלום
יש לנו תחושה עזה שמישהו רוצה שההעלאה תיכנס לתוקף סתם כך, בלי שנרגיש. מתחת לרדאר. ומבלי שמישהו נקף אצבע לטובת פתרון הגון ומוסרי.
מה הכי מקומם כאן? שיש פתרונות.
למשל, בתור התחלה, הפתרון שלנו: יציאה וולונטארית לפנסיה. זה כל כך הגיוני. וזה פותר לא רק את העוול כלפי הקבוצות הנפגעות, אלא גם פותח אופק לנשים שכן רוצות ויכולות להמשיך ולעבוד. הן ימשיכו לעבוד, ולתרום, ולחסוך, ולייצב את מצב הקרנות.
ויש רבות כאלה. תנו להן להמשיך לעבוד, אל תתנכלו לאלה שאינן יכולות."
עד כאן הדברים שלי בועדה, ועכשיו לבשורות של היום:
בועדת הכספים התייצבו כל הח"כים, מכל המפלגות, לצידנו.
בישיבה שקיימנו אחר כך, זהבה גלאון ואני, עם ראש אגף תקציבים באוצר, אמיר לוי, וצוותו – אמיר נתן לנו התחייבות מפורשת. שלא תהיה העלאה אוטומאטית של גיל פרישה. שהעניין יבחן לעומק. שאנחנו נהיה חלק מהתהליך. שיש להם עניין להגיע להסכמה. לא בכוח.
אנחנו כמובן לא נרפה מהם, נציע פתרונות משלנו, ונמשיך לשמור על הנשים שאין להן לוביסטיות.
ואת התמונה הזאת כבר פרסמתי כאן לפני שנתיים, כשמנענו את הגזרה הזאת בחוק ההסדרים.