שלי על העלאת גיל הפרישה: "פשוט התעללות, אין לי מילה אחרת"

6 במרץ, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכנית "סדר יום" עם קרן נויבך ברשת ב', והתייחסה להעלאת גיל הפרישה לפנסיה שאמורה להיכנס לתוקפה בקרוב. מתוך דבריה:

"נויבך: אם לא יתוקן עכשיו המצב, באופן אוטומטי גיל הפרישה לנשים אמור לעלות ל-64. יש תיקון חקיקה שבגללו זה המצב.
שלי: נכון. בעצם מדובר בהחלטה שהתקבלה כבר בימים שבהם מי שהיום הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה שר האוצר, להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64. לפני חמש שנים זהבה גלאון חברתי, שאגב נולדה לה היום נכדה, אז מזל טוב, ואני וחברות כנסת נוספות מכל הקשת הפוליטית חוקקנו חוק שמעכב את ההחלה האוטומטית בחמש שנים פשוט כיוון שרכיב מאוד משמעותי מההחלטה לא התממש – וזה להקים ועדה מיוחדת שתבדוק מה קורה להמוני הנשים, בעצם רוב הנשים, שפשוט מושלכות אל הכפור בגלל הצעת החוק הזאת.
נויבך: למה בעצם? תסבירי למה נשים נפגעות קשה מהצעת החוק הזאת ומהעלאת גיל הפרישה כבר עכשיו. כי אנחנו שומעים שאומרים שיש חוסר שוויון אבל זה חוסר שוויון שהוא דווקא נגד הגברים, הם עובדים יותר שעות, הם נאלצים לעבוד עד גיל יותר מאוחר. אין ברירה, אם נשים רוצות פנסיה ראויה הן צריכות לפרוש בגיל מאוחר יותר. חייבים להעלות את גיל הפרישה.
שלי: טוב, יש כאן שני דברים. אחד זו הסוגיה של נשים וגברים. מכיוון שעכשיו אנחנו מתמקדות בסוגיית גיל הפרישה לנשים אני אסביר למה נשים שונות מגברים. הן שונות כי מעמדן בשוק העבודה הוא קטסטרופלי ביחס לגברים. הן מרוויחות הרבה פחות, לפעמים 60% ממה שגבר מרוויח באותה עבודה. הן עובדות יותר בעבודות פיזיות, כמה שזה נשמע מוזר. כל עולם הניקיון מוחזק בידי נשים, כל עבודות הניקיון, עבודה במפעלים על פס הייצור וכן הלאה. נשים מאוד מופלות, הם החוליה החלשה בשוק העבודה. אני מאוד אשמח כשיתממש חזון השוויון ונשים וגברים ירוויחו אותו דבר ומצבם יהיה דומה בשוק העבודה ואז באמת נוכל לדבר על שוויון מאז, אבל בטח לא היום – כשאין שוויון. העניין השני הוא שבאמת זה נכון, באמת תוחלת החיים עלתה, באמת צריך לדבר על שינוי בכל סוגיית גיל הפרישה, הכל נכון – אבל יש כמות עצומה של נשים שפשוט לא עובדות כבר בגילאים האלה. בגיל 55 המון נשים נפלטות משוק העבודה. הן לא מוצאות עבודה בשום פנים ואופן.
נויבך: את יכולה לתת לנו אחוזים?
שלי: קשה לי להגיד לך אחוזים. אני יודעת ש-50% מנשים שהן לא משכילות כבר נפלטות מעולם העבודה בגיל הזה, בוודאי 30% מהנשים שהן כן משכילות. יש ירידה דרמטית בשיעור העסקת נשים בגילאים האלה, וגם אלה שנשארות לעבוד עובדות כבר בחצי משרה, בעל כורכן אגב, ואז לכי תהיי אישה בת 55 או 58 או 60 שמחפשת מקום עבודה חדש. זה פשוט בלתי אפשרי. לא יוצר שום מנגנון שקיים בחלק גדול ממדינות המערב, שמייצר איזה מנגנון של תגמול מעסיקים על העסקת מבוגרים או איזה רשת סוציאלית או דברים כאלה – לא קיים. זה אומר שכשאת בעצם מעכבת את הזכאות לקצבת הזקנה מהביטוח הלאומי ולפנסיה, את משאירה את אותן נשים, שהן מאסה אדירה של נשים חלשות ועניות ממילא, את משאירה אותן בלי פרנסה, בלי קצבת זקנה ובלי פנסיה. פשוט זורקת אותן אל הכפור. זה דבר שהוא מטורף.
נויבך: היום הנשים האלה כן מגיעות לגיל 62 והן יכולות להתחיל לקבל פנסיה אם הן חסכו לה, אבל את קצבת הזקנה הן יכולות להתחיל לקבל בגיל 62. אז אומרת שאם נעלה את גיל הפרישה לגיל 64 את קצבת הזקנה הן אל יקבלו לפני גיל 64 ובעצם יש עוד שנתיים של עוני שנגזר עליהן, כי הסיכוי שימצאו עבודה מאוד קטן.
שלי: הסיכוי לא קיים, קרן. לא נעים לי להגיב, אבל גם אם קיים אחוז מסוים ומישהי תתקשר אלייך ותספר לך שהיא גילתה את עצמה בגיל 58 והיא מצאה עבודה חדשה, יש סיפורים כאלה אבל אלה סיפורים חריגים. המאסה הגדולה מאוד של הנשים פשוט לא עובדות. יש כאן הפקרה מאוד אכזרית של ציבור ענקי של נשים חלשות. זו המאסה המרכזית, ואחר כך יש קבוצות נוספות. יש קבוצה של נשים שבאמת עובדות כל חייהן, בין אם במפעלים בעמידה בחום מהביל, נשים מאוד עניות, כשאת מסתובבת במקומות האלה את גם רואה את העוני ניכר, את רואה בעיית שיניים, את רואה כאבי רגליים מאוד חזקים, את רואה כאבי גב ואת רואה גם שהזקנה קפצה עליהן בגיל מוקדם כי הן לא בשעותיהן הפנויות הן לא הולכות לספא וכן הלאה אלא באמת חיות חיים של עוני ושל עבודה פיזית קשה – ולדון אותן לעוד שנתיים של עבודה מאוד קשה ולעכב להן את קצבת הזקנה זו פשוט התעללות. אין לי מילה אחרת.
נויבך: בעוד כמה שנים יגידו לנו שאין ברירה וצריך להעלות את גיל הפרישה ל-70, ומה אז? אותם גברים ונשים שעבדו עבודה פיזית קשה כל חייהם יעבדו עד גיל 70? לא תהיה ברירה? אנחנו נאלץ אותם לעבוד? אני מנסה להבין איך מצפים פה שהמערכת תעבוד, כי יש דברים שהם לא סבירים. אנשים בני 70 לא יכולים לעמוד ליד פס יצור. אישה בת 70 לא יכולה להמשיך לנקות משרדים. את יודעת מה, גם מורה לדעתי, ואחות, וסניטרית.
שלי: ומנהלת, ואחות מעשית. את צודקת. נכון. את יודעת, תוחלת החיים אמנם עלתה, אבל שוק העבודה לא השתנה. זה לא שהיום בגלל שגיל הפרישה עלה אז יש שפע של מקומות נפלאים חדשים לאנשים שמחפשים פרנסה, אבל מצד שני, וכאן גם מגיח הפתרון, מצד שני יש באמת מאסה גדולה של נשים, והשיחה הזאת מיוחדת לנשים אז אני אדבר על נשים, שמגיעות לגיל 62 והן בשיא כושרן, בשיא הניסיון, בשיא האינטלקטואלי שלהן והן רוצות להמשיך לעבוד.
נויבך: והן לא יכולות.
שלי: הן לא יכולות אם המעסיק לא רוצה. אם המעסיק מסכים הן יכולות. והנשים האלה עכשיו יוכלו גם להמשיך להזרים כסף לקופת הביטוח הלאומי, גם להמשיך לחזק את קרנות הפנסיה, גם להגדיל את ההפרשה שלהן. לפני זמן לא ארוך באתי להתראיין באחת ממערכות החדשות של הערוצים המרכזיים, ופנתה אלי מישהי שהציבור מכיר את שמה – אני לא אומר את שמה כי לא ביקשתי ממנה רשות – שהיא גם עורכת מאוד בכירה וגם מגישה בדסק מקצועי מאוד מיומן, והיא אמרה 'תעשי משהו שאני אוכל להמשיך לעבוד, אני רוצה להמשיך לעבוד'. היא הגיעה לגיל הפנסיה, היא רוצה להמשיך לעבוד, היא בשיא אונה, ולא כל כך רוצים להמשיך ולהעסיק אותה, לא כי היא לא טובה אלא כי היא כבר יקרה למעסיק. המעסיק היה מעדיף להעסיק מישהי צעירה שרק מתחילה שעלות השכר שלה יותר נמוכה. אז באמת לנשים כאלה אפשר להאריך את גיל הפרישה – לא לנצח, כן.
נויבך: אנחנו צריכות לסיים. תני לי את הפתרון שלך.
שלי: הפתרונות רבים ומגוונים. אנחנו לא נעולות על פתרון, זהבה ואני וחברת הכנסת אורלי אבוקסיס – שלושתנו חברנו למאבק הזה. קודם כל, יציאה וולונטרית לפנסיה. זה כבר פותר לך את הבעיה, זה מאפשר להמון אנשים להמשיך ולתחזק את הקרנות ואת הביטוח הלאומי. אז מי שלא יכולה ותש כוחה או לא עובדת תקבל את קצבת הזקנה ואת הפנסיה, ומי שכן תמשיך. דבר נוסף זה הפרדה בין פנסיה תעסוקתית, שזה כסף שאת מקבלת על עבודה שעבדת, לבין קצבת הזקנה, שהיא באמת נוגעת גם לעקרות הבית וגם לנשים העניות והחלשות ביותר – אותה להשאיר ולא לגעת בה, ולהמשיך לדבר על פנסיה.
נויבך: ולהגדיל אותה אולי, כי היא עלובה בפני עצמה.
שלי: את צודקת ב-100%. דבר נוסף שצריך להגיד, המס שהמעסיקים מפרישים לקופת הביטוח הלאומי הוא מאוד נמוך ביחס לעולם. זה משהו כמו אחוז מהתוצר לעומת 5%, בעקבות משהו שלא נתחיל לדבר עליו אבל הוא גם שערורייה שהתרחשה ב-1995, שזה שיפוי מעסיקים. אשר להעלות בצורה סבירה וקטנה אפילו את ההפרשות של המעסיקים. אם היום ניר גלעד בכותרות, אז אם החברה לישראל תפריש עוד חצי אחוז מס מעסיקים לקופת הביטוח הלאומי – שערה משערות ראשה לא תיפול, למשל. ויש עוד המון פתרונות, אבל בטח אי אפשר להוריד את הגרזן ככה בבת אחת על המון נשים שפשוט יזרקו אל הכפור."

להזאנה לראיון המלא: