הסמל הגז, הבוטה והמקומם ביותר של קשרי הון-שלטון עוזב את החברה לישראל

5 במרץ, 2016

שלי בבלוג: משרתה של משפחת עופר, הסמל הגס, הבוטה והמקומם ביותר של קשרי הון שלטון מושחתים, ניר גלעד יו"ר כימיקלים לישראל, עוזב היום את החברה.
אני לא יודעת אם הוא עוזב או מועזב. באמת יתכן שהעובדה שהפך (בצדק) לסמל של הון שלטון גרמה למיטיביו להבין שהוא גורם יותר נזק מתועלת.
אבל אל תדאגו לו. הוא הולך כשבכיסו 143 מליון שקלים, שאותם קיבל ממשפחת עופר לא בתמורה לכישרון, אלא בתמורה לקשרים פסולים בין הפקידות והפוליטיקה ובין ההון הגדול.
כשכיהן כחשב הכללי באוצר והיה אמור לשמור על הקופה הציבורית ועלינו, העניק למשפחת עופר 568 מליון שקלים מתנה מכספנו, ב"תמורה" לבתי הזיקוק, מה שהיה שייך למדינה מלכתחילה וממילא לא היה צורך לשלם עליו אגורה.
שיטת השקשוקה. זה שם סרטו המעולה של מיקי רוזנטל, עוד לפני שנבחר לח"כ, על הפרשה.
מבקר המדינה וגם בג"צ מתחו על כך ביקורת חריפה ביותר, אבל כיוון שההסכם כבר נעשה סבר בג"צ שאי אפשר להפר את ההסכם הרקוב.
והנה, ראו זה פלא, אותו חשב כללי עובר לעבוד בשרותם שלי מי שהעניק להם את המתנה הנדיבה, וזוכה להיות השכיר העשיר והמתוגמל ביותר במדינה. לא חלילה בשל כשרונו. הוא דווקא עשה שגיאות ניהוליות וכלכליות לרוב והשמיד ערך בשיטתיות.
כשהחברה הרוויחה הון עתק, זה היה רק בזכות עליית מחירי הפוספט והאשלג בעולם, אותו אשלג שאצלנו צריך פשוט לשלות אותו בלי מאמץ, תוך יבוש ים המלח. וכמובן בזכות העובדה שהחברה שילמה תמלוגים עלובים ומיסים מופחתים למדינה.
אבל גרוע ככל שהיה, אין ספק שגלעד היה שווה למעסיקיו כל שקל, גם אחרי 7 שנים של שכר מטורף.
הוא נתן להם, על חשבוננו, פי ארבע ממה ששילמו לו (חישוב פשוט, 568 שקלים הם בערך פי ארבע אפילו מהשכר העצום שקיבל).
גם כשעבר רשמית לעבוד בשבילם, המשיך במעלליו. הוא פעל בכל כוחו למנוע מהמדינה את התמלוגים המגיעים לה בגין משאבי הטבע שלה, ונלחם נגד כל מיסוי סביר של רווחי החברה. הוא השמיד ערך בחברות שניהל, רדף עיתונאים, פיטר עובדים, הוציא דיבתם רעה והתלונן ששכרם גבוה מדי בעודו מתעשר.
באינספור סיבובים, גם כעיתונאית וגם בעשר השנים שלי בפוליטיקה מצאתי עצמי במאבקים מרים אתו.
אני אדם עם שליטה עצמית גבוהה, לא תראו אותי צועקת או מתפרצת, אבל לפני כמה חודשים, בועדת כספים, הרגשתי שעוד שניה אאבד את זה.
גלעד ישב שם, כדי להילחם, איך לא, נגד ישום מסקנות ששינסקי על העלאה קלה של מיסוי לחברות שעושות את הונן ממשאבי טבע.
הוא דרש לבטל את ששינסקי 2, או לקבל "פיצוי", ואיים בפיטורי 800 העובדים במפעל המגנזיום כפעולת תגמול וענישה - למרות שהאוצר שב והסביר שמפעל המגנזיום הוחרג כליל מהחוק.
ואז, בשיא הרצינות, הוא אמר שחוץ מזה, יש בעיה קשה עם מבנה השכר של העובדים בחברה.
הוא התכוון לשכר של 8000 שקלים, 9000 שקלים.
אמר האיש שמרוויח 45,000 שקלים ביום. כן, ארבעים וחמישה אלף שקלים ביום.
ניר גלעד ושותפיו לקומבינות משאירים אחריהם אדמה חרוכה. אובדן אמון מוצדק של הציבור בפקידי ציבור, בפוליטיקאים ובסקטור העיסקי.
אני מקווה שהליכתו הביתה מסמלת, למרות הכל, עידן חדש ונקי יותר.
התמונה היא מועדת הכספים שספרתי עליה.