שלי על חוק הגבלת שכר הבכירים: "לא צריך לחול רק על החברות הפיננסיות. כל החברות הציבוריות צריכות להתנהל בהוגנות."

18 במרץ, 2016

שלי השתתפה בתכנית "שוברים כלים" עם מינה צמח ורוני מילוא בערוץ הכנסת, והתייחסה לחוק להגבלת שכר הבכירים, ליום המעשים הטובים בכנסת, לרווחי הבנקים ולנושאים נוספים.

מתוך דבריה על חוק הגבלת שכר הבכירים:

"שלי: התודעה לזה ששכר הבכירים הוא לא הוגן, מופרז, לא מוסרי וכן הלאה – היא חדשה יחסית. עד לפני כמה שנים כשהיית אומרת את זה, היו אומרים: 'למה אתם שונאים עשירים?' היית מקבלת את התגובה הזאת מבלי להבין שמדובר כאן במשהו שהוא כלכלי.
צמח: אבל היא תפסה.
שלי: היא תפסה והציבור מבין את זה. בעיני זו בשורה מצוינת.
...
זה בטח לא חדש בשבילכם שאני ניסיתי כנסת אחרי כנסת להעביר הצעת חוק שמגבילה את שכר הבכירים. היא לא באמת מגבילה, כי הם יכולים להטיס את השכר שלהם לשמים ובלבד שיהיה איזה קשר – שהשכר הגבוה ביותר בחברה לא יעלה על פי 50 מהשכר הנמוך. לא פי 2, לא פי 3, לא פי 10 – פי 50.
מילוא: וזה בחברות ציבוריות, לא חברות פרטיות.
שלי: כן, חברות פרטיות שנסחרות בבורסה. רוני, בדיוק כמו שאמרת – בכסף שלנו. השכר הזה משולם מהכסף שלנו, לא מכיסו של איזה נדיב ידוע שמחליט לתגמל את הבכיר שלו. ההצעה הזאת, כנסת אחרי כנסת, לפעמים הצליחה לעבור את מחסום הטרומית, לפעמים היה לה רוב בוועדת השרים לחקיקה וראש הממשלה בנימין נתניהו דפק על השולחן והקים את הוועדה בראשות נאמן, שזה לתת לחתול לשמור על השמנת, וכן הלאה וכן הלאה. ההצעה הזאת כורסמה והלובי החזק מאוד של המנכ"לים העשירים ושל בעלי השליטה, שרוצים שהבכירים יקבלו את השכר הזה כי ככה הם מקבלים שליטה בבכירים כך שהם מקבלים החלטות לטובת בעלי השליטה ולטובת בעלי הציבור – זה הצליח לחסל את החוק.
מילוא: אולי יש עוד סיבה. למיטב זכרוני מהתקופה שאני כיהנתי בכנסת, והייתי פה למעלה מ-20 שנה, אני זוכר שהמפלגות חששו לגעת בבנקים כי הן היו מקבלות מימון מהבנקים והיו מקבלות הרבה מאוד כספים בבנקים. לכן המפלגות עצמן – היינו תלויים בבנקים במידה רבה, וברגע שהגיעה חקיקה בתחום הזה מיד אמרו לנו לא לגעת בזה.
שלי: רוני, כאן אני אדבר בשם עצמי. אני ניהלתי את הקרבות האלה בעודי יו"ר מפלגת העבודה, בין היתר. ממש אני יכולה להתחייב בפניך שהמאבק היה בשיאו ובחריפותו, לרבות גם היבטים פרסונליים, ואני לא נרתעת מהיבטים פרסונליים. כי כשאדם עם שם, כמו רקפת רוסק (מנכ"לית בנק לאומי), מקבלת שכר של 8.5 מיליון לשנה, יש לה פנים ושם. זה לא קהל לא מזוהה של אלפים. זה מעט אנשים, ולא נרתעתי מהמאבק הזה גם כשהייתי יו"ר מפלגה. אני גם רוצה לומר במאמר מוסגר שכשאני הייתי יו"ר מפלגת העבודה גם חיסלתי את החובות של מפלגת העבדה, אז אולי לא היה לי ממה לחשוש כל כך.
...
אחת ההסתייגויות שזה לא צריך לחול רק על המגזר הפיננסי. כל החברות הציבוריות שנסחרות בבורסה, והחסכונות שלנו והפנסיות שלנו שם, צריכות להתנהל באיזו רמה של הוגנות. יש כאן משהו שהוא מעבר לעניין שזה לא כלכלי, כי זה עולה לכולנו כסף, השכר המטורף הזה, מעבר לזה שזה לא קשור גם לביצועים. זה אבסורד, כי כשהחברה מרוויחה אז מגיע להם כי הם גאונים גדולים והם הרוויחו, למרות שזה לא תמיד תלוי בהם, כמו ניר גלעד – כשעלו מכירי האשלג בעולם זה לא היה תוצאה של הגאונות שלנו. וכשחברה מפסידה, כמו אביגדור קפלן, אז הוא אומר 'עשיתי עבודה נורא קשה, החברה הפסידה, אז מגיע לי התגמול הזה'. הוא, צריך לומר לשבחו, ויתר בסוף על התגמול. אבל בסוף יש גם את החיים שלנו כאן במדינה הזאת תחת איזה אתוס משותף, ובאתוס הזה לא יכול להיות שתחת קורת גג אחת המנכ"ל הרוויח מיליון שקלים לחודש והמנקה, ששניהם שולחים את הילדים שלהם לאותו צבא, אנחנו שייכים לאותה מדינה קטנה שצריכה להיות בה איזו מידה של סולידריות והוגנות, שבאותה מדינה המנקה תרוויח 23 שקלים לשעה. זה לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה ואסור שזה ימשך.
...
כדי לאפשר חקיקה בכנסת צריך גם להכשיר לבבות בציבור, ולכן העובדה שהציבור עכשיו איתנו, היא כבר בפירוש יוצרת מצע גם לחקיקה מגבילה. אני גם מרשה לעצמי להניח עוד הנחה, שהשנה הזאת היא שנת מפתח. אני חושבת שבשנה הבאה כבר לא נראה שכר כל כך חזירי. ראינו כבר סממנים ראשונים בזה שדסק"ש העיפו את גיל שרון בגלל שהוא דרש לעצמו חבילת שכר מופרזת מידי. זה דבר שלא קרה בעבר, זה חדש. ואנחנו מתחילים לראות ניצנים של הדבר הזה. גם ניר גלעד הולך הביתה. בעלי השליטה כבר מבינים שהוא לא טוב להם, החזירות הזאת והוולגריות."

בנושא יום המעשים הטובים הוסיפה:

"שלי: היום מתקיים בכנסת 'יום המעשים הטובים' של שרי אריסון. זו הפעם הראשונה שזה זוחל לתוך הכנסת, ומי שמארגנת את היום הזה זו חברת הכנסת מרב בן-ארי מ'כולנו'. מה זה יום המעשים הטובים בכנסת? זה יום יחצ"נות של שרי אריסון, שבו היא קוראת לכולם לעשות מעשים טובים –
מילוא: בואו לא נתעסק אישית עם אף אחד. מעשים טובים זה טוב לעשות.
שלי: לא, אני חושבת שזה לא נושא אישי. אני חושבת שיש מעט מאוד בעלי הון. כמה אנשים בישראל יש שהונם נעמד ב-20 מיליארד שקלים?
צמח: אבל אני חושבת שלשרי אריסון באמת יש לה מוטיב לעשות טוב.
שלי: אבל זה לא מעניין אותי, מינה. אני לא רוצה שמישהי שהאינטרסים שלה נידונים כאן בכנסת ושר האוצר משה כחלון, אני באמת מאמינה לו שהוא רוצה באמת להוריד את ריכוזיות הבנקים ולטפל בסוגיית הבנקים, אבל בזמן הזה, כשחברת כנסת מסיעתו מנהלת כאן בכנסת יום יחצ"נות לשרי אריסון, שהיא בעלת האינטרסים הכי גדולה כאן – אני חושבת שיש כאן איזה שיבוש תודעתי. אי אפשר לעשות נעים בגב ביד אחת וביד השנייה להגיד שאתה רוצה להילחם בריכוזיות. ואני באמת מאמינה בכוונות הטובות שלו, אבל משהו כאן צריך להתחדד. אנחנו מייצגים את הציבור, לא את חמשת המנכ"לים של הבנקים וגם לא את בעלי השליטה. יש להם מספיק נציגים, יש להם עורכי דין, יש להם לוביסטים, הם מכוסים, הם מגורזים, הם חברים של פוליטיקאים. באמת יש לנו מחויבות לציבור שבחר אותנו. זו לא סיסמה, זו עובדה. בשביל זה אנחנו פה.
מילוא: אני לא רוצה להיכנס לשאלה. שרי אריסון גם שייכת במקרה למשפחה והיא בעצמה שתרמה הרבה מאוד לציבור בישראל.
צמח: אמרתי שהיא באמת מתכוונת לטוב.
מילוא: גם בית חולים בתל אביב, גם איצטדיון בחיפה. אבא שלה והיא תרמו מיליונים רבים לציבור לישראל, ואז זה צריך לזכור גם אם יש ביקורת עליה.
שלי: אבל אני כן רוצה להגיד לכם משהו על תרומות. קודם כל, טד אריסון המנוח הגיע בערוב ימיו, אני חושבת שהוא כבר היה בן 80, למדינת ישראל והחליט אז בגיל הזה לעשות עליה בין היתר כי מדינת ישראל מאוד נדיבה לעשיריה, כי אין בה מס ירושה ומס עיזבון, מה שקיים אפילו בארצות הברית הקפיטליסטית ואפילו הרפובליקנים לא ביטלו את הדבר הזה מעולם.
מילוא: אבל הוא לא היה חייב לתרום כל כך הרבה. היה יכול לבוא הנה בלי לתרום. חוץ מזה שהוא היה גם ישראלי במקור. בואי נעזוב את זה, שלי.
שלי: אני לא רוצה לעזוב את זה, אבל כן מילה על תרומות. אני לא משתגעת על תרומות. אני רוצה צדק ולא צדקה, אבל בואו נדבר על תרומות. התרומות של בעלי ההון בישראל הן תרומות קמצניות מאוד.
צמח: נכון מאוד. את צודקת מאוד. אני עשיתי על זה מחקר.
שלי: תראו על עשירי ארצות הברית, באמת העשירים המבוססים ביותר, ביל גייטס ועוד כמוהו רבים, באפט כמובן שהוא היה הראשון שהתחיל את זה. הוא אמר 'אני אסדר את הילדים שלי, אבל כל ההון שעשיתי צריך לחזור לחברה'. אנחנו רואים באמת בזה אחר זה את עשירי ארצות הברית מודיעים שאמנם מס הירושה הוא קטן יחסית, אבל הם מורישים את הונם בחזרה לחברה ומשאירים את הילדים שלהם מסודרים. הדבר הזה אלינו עוד לא הגיע."

לצפייה בתכנית המלאה: