שלי על קצב: "שכחו שמי שיישא את הצלקות הן הקורבנות, לא האנס הברוטלי שאנס אותן"

7 באפריל, 2016

שלי התראיינה בכתנית "ערב חדש" עם אראל סג"ל בטלוויזיה החינוכית ביחד עם כתבת המשפטית גלי גינת, והתייחסה להחלטת ועדת השחרורים מאתמול שלא לנקות שליש מעונשו של הנשיא לשעבר משה קצב. מתוך דבריה:
"שלי: זו החלטה חשובה ומשמעותית. יש בה גם מסר מאוד משמעותי בטח לנפגעות של קצב, והן רבות מאוד, הוא התעלל מינית ונפשית בהרבה מאוד נשים, אבל גם בכלל נשים וגברים נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. יש כאן אמירה מאוד חשובה. אמירה לא פחות חשובה זה שוויון בפני החוק, והדברים נאמרו כאן.
סג"ל: אז מהיום זה נכון לדרוש מכל אדם שמגיע לוועדת השחרורים שיביע חרטה ויתנצל בפני קורבנותיו, או שזה מיועד רק לנשיא קצב?
שלי: לא. באופן שגרתי לחלוטין עבריין מין שלא מוכן לעבור שיקום, שלא מבין מה הוא עשה, שאין לו הפנמה של הסבל שהוא גרם לאחרים – מלכתחילה ועדות שחרורים לא משחררות עבריינים כאלה. זה היה מאז ומעולם. נכון שלא כתוב שאם הוא לא מביע חרטה כזאת וכזאת, זה לא נאמר. אבל זה אלף-בית, ועדת השחרורים היא סוברנית להחליט הרבה מאוד דברים. וכשהיא רואה עבריין מין שהוא סוציופת, כי זו ההגדרה של סוציופת – אדם שלא מכיר בסבל שהוא גורם לאחרים, לא מכיר בהכרעה של מערכת החוק, לא מוכן לעבור טיפול – אז זה נראה לי כל כך מובן מאליו שהוא לא ישוחרר, בוודאי שכשאחרים לפניו בנסיבות כאלה לא שוחררו. לכן גם ערך השוויון בפני החוק הוא מאוד משמעותי.
סג"ל: אני פשוט תוהה. בסיפור של קצב יש עוד אלמנט. יש את עסקת הטיעון שהוא דחה. הוא דחה אותה כי הוא ביקש להילחם על חפותו. הוא הוכיח פעם אחת שהוא מוכן לדחות עסקת טיעון וללכת להילחם על חפותו בבית המשפט. מה הוועדה דורשת? שהוא יגיד שהוא לא רק אשם אלא שהוא גם מטומטם, כי הייתה לו עסקת טיעון ביד שאמרה שהוא לא ישב יום אחד בכלא. השאלה אם אין פה מקום לשחרר אותו.
שלי: אני לא אשתמש במילה מטומטם כי אני משתמשת כבר במילים כל כך קשות שאין צורך להוסיף עוד ז'אנר, אבל בוודאי שהעובדה שלא לקח את עסקת הטיעון הייתה שגיאה.
סג"ל: הוא יגיד, הרי הוא לא לקח כי הוא אמר –
שלי: אני לא רוצה, אני לא רוצה כלום. מדובר בעבריין מין מורשע, גרם סבל וכאב פיזיים ונפשיים להרבה מאוד נשים, לא מכיר במה שהוא עשה, עשה שגיאה משפטית בעסקת הטיעון, הורשע בדין, באו שורה ארוכה של נפגעות, לא רק הנפגעות עצמן שהיו בכתב האישום אלא גם נפגעות דפוס משנים עברו, והראו ששוב ושוב ושוב הוא חזר על עצמו, הוא גם עבריין רצידיביסט. לכן העובדה שהוא שגה והוא לא קיבל את עסקת הטיעון, והפרקליטות שגתה כשאז הביאה את עסקת הטיעון אבל עשתה עבודה מעולה בפעם השנייה, אני יודעת כי הייתי עדה מטעם התביעה וראיתי את הפרקליטים, אפרופו כל השיח על הפרקליטים, ראיתי פרקליטים מוסרים את נפשם, עומדים מול עורכי הדין העשירים ביותר –
סג"ל: אבל העובדה האם זה ראוי. אומר עו"ד ציון אמיר שהיו פוליטיקאים שטרחו ושלחו מכתבים לוועדה. האם לא עודף הקשקשת והרחש בחש משפיע על הוועדה? הם גם בני אדם והם רואים את הלך הרוח הציבורי. אני לא הסנגור של קצב, אבל הוא אדם ככל אדם, נאשם ככל נאשם, אסיר ככל אסיר –
שלי: אסיר ככל אסיר, בדיוק.
סג"ל: אבל אסיר ככל אסיר אין סביבו כזו מהומה.
שלי: אראל, תראה. אני אגיד לך שני דברים. אחד, בעולם שבו ראש הממשלה מופיע לפני הרכב בג"צ באופן שלא קשור, הוא לא חתום על תצהיר והוא בא במידה רבה כדי להטיל את מוראו ואת משקלו בבית המשפט העליון בהופעה שלא בהכרח הייתה קשורה אפילו לניירות שהגישה הממשלה, בעולם כזה מכתב של זהבה גלאון לוועדת השחרורים נראה דבר מאוד קטן. ודבר נוסף, בעולם אידאלי לא היה שיח בכלל, אבל את השיח האלים והפרוע והכפשת המתלוננות וסיפורים איומים שהם בגדר הוצאת דיבה והכפשה, כמו למשל שאחת המתלוננות עסקה בזנות ויש קלטת, דבר שלא היה ולא נברא וסביבתו של קצב הפיצה. בעולם שבו יחצ"נים עובדים לטובת האדם החזק ביותר במדינה כפי שהיה כשהוא ביצע את העברות, אז בעולם כזה כשנשים משפיעות כמוני או כמו חברות שלי מתגייסות לטובת המתלוננות ושמות את כובד משקלן כמשקל נגד – זה התפקיד שלנו כשליחות ציבור. אנחנו חייבות את זה לשנים החלשות. מכל הברברת הזאת, רק שכחו דבר אחד – שמי שהיו קורבנות וסבלו ויישאו את הצלקות האלה עד סוף ימי חייהם זה הקורבנות, הנאנסות, הנשים. לא האנס הברוטלי שאנס אותן."

לצפייה בראיון המלא: