שלי על עשור בפוליטיקה: "האופוזיציה מהווה כן לפעילות אינסופית, ובלבד שאתה לא מזגזג ולא משתנה לפי הרוח"

11 באפריל, 2016

שלי התראיינה במוסף עם עודד שחר בערוץ הראשון, והתייחסה לאירוע לציון עשור למעבר שלה לפוליטיקה שערכה אמש, למצב הפוליטי במפלגת העבודה ולדבריו של חבר הכנסת זוהיר בהלול.

על אירוע העשור אמרה:

"שחר: חגגת אתמול עשר שנים בפוליטיקה. להיות פוליטיקאית היום זה גאווה או בושה?
שלי: אני מאוד גאה להיות פוליטיקאית. זה דבר שאני מסבירה אותו תמיד, במיוחד כשאני מדברת עם אנשים צעירים, שמיניסטים, ש"שינים, סטודנטים. בעיני להגן על המוסד הזה, שהוא מעוז הדמוקרטיה ואליו באים אנשים לקלפי פעם בכמה שנים ובוחרים את מנהיגיהם – בעיני להיות פוליטיקאי זו זכות, זו הזדמנות.
שחר: השאלה היא האם בחרת במפלגה הנכונה.
שלי: כן. התשובה היא כן. אני עונה לך בלב שלם כן. באמת תנועת העבודה – אני לא אומרת שתמיד תנועת העבודה עצמה או מפלגת העבודה עצמה עוקבת אחרי ערכיה – אבל ערכי תנועת העבודה אלה בפירוש הערכים שלי. זה ערכים של סוציאל-דמוקרטיה, של ציונות, של מחנה השלום שגם דואג לביטחונה של מדינת ישראל, ערכים של דמוקרטיה. אלה הערכים שלי, עודד. לפעמים אני צריכה לקרוא את מפלגתי לסדר לחזור לתלם, אבל בסופו של דבר באמת אני לא רואה על המפה הפוליטית מפלגה שהיא יותר תואמת את השקפת עולמי.
שחר: את יודעת מה הבעיה? שאתם בעצם, אתם לא אופוזיציה. אתם כל הזמן רוצים ומנסים להיות גלגל חמישי בממשלה.
שלי: אני מרגישה שאני מאוד אופוזיציה.
שחר: את כן, אבל המפלגה לא.
שלי: אבל תראה, הישגים שלי כאופוזיציונרית הם נרשמים לזכותה של המפלגה שלי. אני אגיד לך את זה בגילוי לב ואני לא חושבת שהוא עצמו יסתור אותי – לבוז'י, ליו"ר המפלגה שלי יצחק הרצוג, אין מזג אופוזיציוני. הוא לא נהנה באופוזיציה. אני מנסה להפיק מזה את המקסימום, ולראיה אני חושבת, עודד, שההישגים רק של השבועיים האחרונים של שכר הבכירים ושל הגז, גם אם הם שנויים במחלוקת, אלה הישגים שאני יכולה לרשום לזכותי במידה רבה מתוך ספסלי האופוזיציה. אני אגיד לך יותר מזה, יכול להיות שאם הייתי שרה בממשלה לא הייתי מצליחה להעביר מהלכים שהם כל כך דרמטיים. לכן בעיני כל פוזיציה מכבדת את מי שנמצא בה, היא מהווה כן לפעילות אינסופית, ובלבד שאתה קוהרנטי עם השקפת עולמך ולא מזגזג ולא משתנה לפי הרוח המנשבת."

על המצב הפוליטי במפלגת העבודה ועל הדיווחים לפיהם התקיימו עד לאחרונה מגעים בין יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג לבין ראש הממשלה נתניהו לגבי כניסה לקואליציה אמרה:
"שלי: אני רוצה כאן לסנגר עליו (על הרצוג) בעניין הזה. לא היה משא ומתן קואליציוני, לפחות על פי מיטב ידיעתי. אבל דיבורים תמיד היו ושליחים מכאן ומכאן. אתה יודע מה, אפילו אותי באולם המליאה תפסו לא פעם חבר'ה מהליכוד ואמרו 'נו, מתי תיכנסו כבר'. אז למה אתה קורא דיבור? יש לזה הרבה פרשנויות.
שחר: לא, לפחות לפי הדברים שפורסמו כבר היו חילופי טיוטות. זה לא באולם המליאה. זה היה יותר מעשי.
שלי: אז לא, אז דבר כזה ממש לא ידעתי עליו. יתרה מזה, גם שאלתי את בוז'י האם זה נכון או לא נכון והוא הכחיש באופן חד משמעי שהיו טיוטות, שהיה מישהו שניהל משא ומתן.
שחר: למה לא שואלים את חבר הכנסת יאיר לפי אם הוא מנהל מגעים? הוא הלך לאופוזיציה, עכשיו הוא רץ מכנס לכנס, לא מפסיק לנאום, לא מפסיק לתקוף ותראי מה קורה לו בסקרים.
שלי: תראה, עודד, אני אגיד לך על זה שני דברים. אחד, אני לא צריכה להביא תעודות לכך שאני לא זוחלת לקואליציות. לאותה ממשלה, שנתניהו פרס לפני שטיח אדום והציע לי להיות שרת אוצר בממשלתו, יאיר לפיד נכנס בקול צלצולים ותופים כשהוא מחבק את חברו בנט. לכן הוא האחרון שיטיף לנו על ישיבה בממשלה. הוא ישב שנתיים בממשלת נתניהו ובסוף לא עזב אותה, אלא נבעט ממנה בכוח. הוא רצה להישאר בממשלה הזאת. אז הוא בטח לא המודל שלי לצורך העניין הזה. לגבי, אני חושבת שכבר יש לי את כל התעודות בעולם להוכיח שלא זחלתי לממשלות. סירבתי להיות שרת תמ"ת בממשלת ברק-נתניהו אז ואחר כך שרת אוצר בממשלת נתניהו, וזה לא שאני לא רוצה להיות שרה בכירה. אני בהחלט רוצה להיות שרה בכירה, אבל השאלה היא תמיד עד כמה באמת כהונת השר מאפשרת לך לממש את תפיסת עולמך או שאתה סתם מחמם כיסא."
לגבי הדברים שאמר בשבוע שעבר חבר הכנסת זוהיר בהלול הוסיפה: "קודם כל, אנחנו לא מצפים מערבים ישראלים להיות ציונים. בוא נתחיל בזה. הציונות היא תקומת העם היהודי בארצו, ואנחנו לא יכולים לדרוש, זה אבסורד שנדרוש מערביי ישראל להיות חלק מהאתוס הציוני. אבל בין זה לבין הדברים שזוהיר אמר, וזוהיר אגב חבר וידיד שלי ועבדנו יחד בקול ישראל שעתו – בין הדברים האלה לבין הדברים שאמר המרחק גדול מאוד. לסרב בעקשנות לכנות מפגע וטרוריסט ומחבל בשם 'מחבל' ולנהל איזה דיון פילוסופי, או לקרוא לצה"ל צבא הכיבוש, יש בזה משהו שהוא פוגע. תראה, אנחנו מחזיקים בשטחי יהודה ושומרון. זה לא סוד. אני בעד פתרון שתי מדינות לשני עמים, אני אשת שלום, אבל הילדים שלי ששניהם קצינים בצה"ל, לא משרתים בצבא כיבוש. הם משרתים בצבא ההגנה לישראל. צבא ההגנה לישראל קם כדי להגן על ישראל מאויביה הרבים. העובדה שאני מתנגדת לכיבוש ורוצה כמנהיגה להביא לפתרון מדיני לא הופכת את חיילי צה"ל, שהם כולנו, זה האתוס המשפחתי הלאומי שלנו – לא הופכת אותם לחיילי כיבוש שדמם מותר בידי מרצחים, שאפילו אסור לקרוא להם מחבלים, לצורך העניין. זה לא משתלב, זה לא שייך לסדר היום של מפלגת העבודה. אני לא כופרת. אני בעד חופש הביטוי. זכותו לומר את הדברים האלה, לזוהיר. אבל הוא צריך לעשות חשבון נפש אמיתי האם הדברים האלה יש להם מקום בתוך האתוס של מפלגת העבודה."

לצפייה בראיון המלא: