הכל אודות נתניהו. הנהנתנות, ההסתה, הקיצוניות.

27 במאי, 2016

שלושה היבטים של דרכו של האיש ללא כרטיס אשראי: מה קרה לנו בזמן שהתאכסן במלונות היקרים בעולם; הפעם הראשונה בחייו שהתבטא על מעשי אונס - כשהייתה לו ההזדמנות להסית; והעובדה שיש להפנים לפני ש(הערת אזהרה) נכנסים איתו לסבב השפלות נוסף: הוא נמצא באמת בימין העמוק. זעקת הבנקאים: איך כמה עשרות אנשים עשירים, מפונקים וחצופים, משגעים את המערכת מאז חוק שכר הבכירים. ומה "חשף" ערוץ 20 על נעמה לזימי והעז לבקש ממני תגובה על כך.

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

ראשית להתפטרות של אבי גבאי, השר להגנת הסביבה, שבתקופת כהונתו התיידדנו מאוד. זכיתי להכיר אדם מצוין, סופר אינטיליגנטי ובקיא. ביצועיסט, שואף לפתרונות, ענייני, הגיוני ובלי פוזות. נעים הליכות וישר. המעשה שלו ראוי, אבל ההפסד כולו שלנו. 

הנימוקים להתפטרותו הם כתב אישום נוקב ומהדהד לתהליכים הקשים שעוברת המדינה בחסות נתניהו. אני מביאה חלקים גדולים מדבריו החשובים בפוסט בפייסבוק (הקליקו על התמונה). הנה גם ראיון שלי מהיום ברשת ב' של קול ישראל אצל אמוץ שפירא.

 

קווים לדמותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשלושה היבטים: הנהנתנות, ההסתה, הימניות המוחלטת.

 

הראשון: הנהנתנות. לא דמוקרטיה מודרנית, פאודליזם עתיק. בכל פרשת הנסיעות הזועקות מפאר וממון של נתניהו, אז שר אוצר, לא יכולה להפסיק לחשוב על העוצמה וקור הרוח שבהם התעמר באותה עת בעניים, בחלשים, ובפגיעים ביותר.

בזמן שלנתניהו, כך הוא מסר למבקר, לא היה בכלל כרטיס אשראי, ויד עלומה ורחומה שילמה תמיד באופן קסום את כל הוצאותיו העצומות – לא היה שר אוצר אכזר ממנו. בזמן שהוא התפרקד על מיטות במחלקות הראשונות, קוצצו קצבאות הזקנה, וקשישים חיפשו אוכל בפחים. לא כמטפורה או כמטבע לשון. ממש. באופן המוני.

בזמן שהטיס את ילדיו על חשבון אחרים (כנראה על חשבוננו), קוצצו קיצבאות הילדים באופן העמוק והברוטלי ביותר, והוא יעץ לעניים לא לעשות ילדים. בזמן שהוא לן ב- 2500 יורו ללילה במלון היקר באירופה, בריביירה הצרפתית, הוא קיצץ בתקציב החינוך 17 פעמים (!) וקרא למערכת החינוך "פרה שמנה שלא נותנת חלב".

כשהוא הסביר בטון רציני שאין ברירה, שחייבים "להדק-להדק-להדק" וש"אין ארוחות חינם" הוא אכל המון ארוחות חינם. לפוסט המלא בפייסבוק הקליקו על מראה חלקי של הסוויטה במלון Le Château de la Chèvre d'Or שבו, בין היתר, שהו בני הזוג נתניהו:

 

השני: ההסתה (וההסטה). לראשונה בהיסטוריה הפוליטית שלו (!) נתניהו פוצה את פיו ומתייחס לאונס נשים. מתי? כשיש לו הזדמנות להסית, כמובן. ואגב כך גם להסיט את תשומת הלב מדו"ח המבקר. בינתיים, בעקבות הביקורת הקשה, בעיקר זו שלי, נתניהו התנצל על הפוסט הזה. מודה ועוזב ירוחם. אלא שההתנצלות היא לא ממש מהסיבות הנכונות, היא בשל העובדה ש"עדיין לא התבררו תוצאות החקירה".

וכך עניתי לו: "תתבייש ראש הממשלה. אפס אמפתיה לנאנסות עד שזה מגיע לחלון הזדמנויות להסית. "דורש גינוי מקיר לקיר"? באמת? אז למה מעולם לא גינית אנסים?

לא שמענו מלה מפיך בפרשת האנס קצב. לא אמירה מוסרית על תחקיר גנדי המצמרר. לא התייחסות לגורלן של נאנסות, מוטרדות, נרדפות – יום יום ושעה שעה. שום אמירה ערכית על הטרדות מיניות בצה"ל, בכלל. התקשית להיפרד מנאמנך המטרידן צלם החצאיות נתן אשל, רדפת את שלושת בכירי לשכתך שביקשו להגן על הקורבן. גם כשהורחק משרות המדינה המשכת להעסיק אותו בסתר.

לא התחברת ולו לשניה אחת לתהליך המדהים שמתרחש כאן של נשים שקמות ודורשות צדק. לא הענקת להן גיבוי. מעולם לא הזכרת זאת בנאום שלך. מעולם לא העלית זאת לישיבת ממשלה. כאלה הם מעשי אונס. אכזריים, ברוטליים...  זנחת, התנכרת, התעלמת, לא נתת גב... פתאום אתה מתעניין בקורבנות אונס. כשהאנסים הם פלסטינים. כשנפתח חלון הזדמנויות להשתמש באונס לצרכי הסתה... "

לפוסט התשובה המלא שלי הקליקו:

 

והנה ההתנצלות:

 

השלישי: נתניהו הוא ימני. והסעיף הזה אינו לגנותו באופן אישי. זאת האידיאולוגיה שלו. אבל כדאי שנפנים זאת. השבוע התארחתי בערב לכבוד צאת ספרו החדש של פרופ', ח"כ לשעבר אריה אלדד, שנטוע כידוע בימין העמוק. הספר, "דברים שרואים מכאן", הוא כתב אישום נוקב (ומרתק) נגד ראשי ממשלה שבאו מהימין, בגין, שמיר, שרון, אולמרט, נתניהו.

אריה סבור בספרו שהם עשו מעשים שמאלניים. שאחרי שנבחרו, מעלו תמיד, להשקפתו, במדה כזו או אחרת, בבוחריהם ובאידיאולוגיה שלהם, ועשו צעדים המזוהים עם המחנה הפוליטי הנגדי. הדוברים היו אלקין, ציפי חוטבלי ואני, והקהל היה כולו אנשי ימין שנתניהו הוא שמאלני מדי בשבילם. זה ציוץ שלי על האירוע, שתבינו את ההרכב: 

 

אמרתי להם שהם עושים עוול לנתניהו. שמעולם לא היה ראש ממשלה נאמן לאידיאולוגיית הימין כמוהו. שזו קדנציה רביעית שלו כראש ממשלה והוא לא ויתר על גרגיר מאדמת יהודה ושומרון. שהוא איש ארץ ישראל השלמה, שזו אמונתו, ושאפילו הרטוריקה שלו לא כוללת ריכוך. אמרתי שלו אני מתנחלת, הייתי ישנה מצוין בלילה בידיעה שראש הממשלה מייצג אותי בדייקנות.

זאת האמת. והגיע הזמן שגם אנחנו נפנים זאת. לנתניהו היה, ויש לו גם עכשיו, הכוח הפוליטי לממש הזדמנויות שכל הזמן נפתחות להגיע להסדר. להוביל לפתרון שתי המדינות. והוא לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. זה לא שהוא פוחד. זה לא רק הישרדות פוליטית. הוא פשוט לא רוצה. לא מעוניין. הוא מרגיש שהוא מבצע את שליחותו ההיסטורית כשהוא מוביל אותנו שוב ושוב לאין-פתרון. כשירצה, או כשיאלץ לעשות, יעשה. וכשיקרה הנס ויעשה – נראה ונדע זאת, והאצבעות שלנו תמיד יורמו לטובת העניין. הנה עוד תמונות מהארוע:

 

עד כאן נתניהו בשלושה פרקים. כשראיתי את ליברמן ואותו לוחצים ידיים, ומחמיאים זה לזה, לא יכולתי שלא לחשוב על חצי הכוס המלאה. על התסריט החלופי, שבו בוז'י וביבי היו אלה שלוחצים ידיים ומחניפים זה לזה, תוך שאנחנו זוחלים, מגולגלים בזפת ובנוצות, בבוז ובאובדן אמון מוחלט של הציבור, לתוך ממשלת ימין. 

 

הערת אזהרה. גם עכשיו, כשהטראומה הזאת מאחורינו, והדחף הטבעי הוא להניח הכל מאחור, אני חשה חובה להזהיר מפני סיבוב נוסף: בנט יאיים בפרישה ויסרב לאשר את ההסכם עם ליברמן, נתניהו יקרא להרצוג כדי להשתמש בנו כמכשיר להפעלת לחץ על בנט, תהיה מראית עין של כניסה לממשלה בלי בנט, יתנהל מו"מ לכניסה לממשלה, ואז ברגע האחרון המשבר עם בנט יפתר ואנחנו נשוב ונושלך ככלי אין חפץ. נשמע לכם דמיוני? תקשיבו לדברים שנאמרים בין השורות. מוטב להימנע מזה מראש.

 

אכפת לכם? אתם כועסים? מבויישים? זה ממש לא הזמן להרים ידיים. בדיוק ההיפך. רוצים לקחת חלק במאבקים הרבים ובמשימות החשובות? לחזק אותי בדרך לא פשוטה, לתמוך בי, להיות שותפים? תתפקדו ותפקדו חברים ומשפחה.  תוכלו לעשות זאת עכשיו כאן: https://www.shelly.org.il/mifkad  אם אין לכם סבלנות להתפקד באינטרנט, ואתם רוצים שנסייע לכם בהתפקדות - כתבו לנו מייל לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור.

 

בהמשך – ראיונות פוליטיים מהשבוע, אבל בואו נחזור רגע לעבודה האמיתית. מושב הכנסת החדש נפתח השבוע. יש לנו הרבה עבודה.

 

שוטף פלוס. קודם כל תודה לחברי יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל, שבראש סדר היום של המושב החדש, היום הראשון, והדיון הראשון – שם את קידום החוק שלי ושל רועי פולקמן "שוטף פלוס שלושים", לתשלום בזמן לעצמאים ולבעלי עסקים קטנים ובינוניים עבור עבודתם. החוק נהנה כעת בפעם הראשונה מזה חמש השנים שאני מקדמת אותו, מתמיכה של השרים כחלון ודרעי. עבר קריאה ראשונה לפני הפגרה, כעת אצל איתן בדיונים לשניה שלישית, מאמינה שיכנס לספר החוקים במהרה בימינו אמן.

 

זעקת הבנקאים. לא תיאמן, כמות האיומים, ההפחדות והתחבולות שמפעילים בכירי הבנקאים על המערכת אחרי חוק הגבלת שכר הבכירים שהעברנו. כמה עשרות פריבילגים מטרטרים את המערכת כאילו היו מליון בני אדם לפחות. היכונו למערכה מחודשת. כעת הם דורשים חקיקה מיוחדת שתבטיח שהפנסיות שצברו עד עכשיו לא יפגעו! מה האבסורד כאן ואיפה התרמית? שאף אחד לא מתכוון מלכתחילה לפגוע בחיסכון שכבר נצבר. שאין יכולת חוקית לחוקק חוק רטרואקטיבי או לקחת כספים שכבר נצברו. 

לכן יש לי חשד כבד  שהם תובעים חקיקה מיוחדת רק כדי להתחיל מחדש מסע לחצים ולובינג על הממשלה והכנסת, לעכב את ישום החוק בנסותם להציגו כבלתי ישים, ולאפשר לעצמם תרגילים ולהטוטים חשבונאיים שיאפשרו להם להתל בחוק. מאיימים בהתפטרות? אדרבה שיתפטרו. נזכה לדור חדש של מנהלים מוכשרים לא פחות וצנועים קצת יותר. לכתבה בדמרקר:

 

וכאן ראיון מקיף על כך, ב"צבע הכסףברשת ב', עם רונן פולק ועורכת "כלכליסט" גלית חמי. וכאן בקצרה גם ב"איפה הכסף" ברדיו ללא הפסקה, לענת דוידוב.

 

מתווה הגז. אחת הסיבות לפרישתו של השר אבי גבאי היא התנהלותה השערורייתית של הממשלה בנושא מתווה הגז. אל דאגה, המאבק נמשך. השגנו לא מעט, אבל עוד דרך ארוכה לפנינו. בקרוב גם עוד עתירה לבג"צ. ומקווה שקראתם היטב את דבריו הנוקבים והמדויקים.

 

 

חוק הזכות לעבודה בישיבה שהיה החוק הראשון שלי בכנסת, אמנם הושיב על כיסאות עשרות אלפי עובדים שנאלצו לעבוד, שלא לצורך, בעמידה מכאיבה, מתישה ומזיקה. אבל הוא עדיין מופר באופן המוני (כמו עוד הרבה חוקי עבודה) והמאבק על אכיפתו נמשך כל הזמן. כתבה של יונה לייבזון לחדשות ערוץ 2. לצפיה:

 

בשבוע שעבר הגיעה למשרד שלי בקשת תגובה מערוץ 20. נודע לנו, הם כתבו לנו (שימו לב, חשיפה!) שנעמה לזימי מהצוות של שלי, השתתפה בערב הקראת שירים של המשורר מחמוד דרוויש. האם ידעתי על כך, הם תבעו לדעת. האם אישרתי לה את ההשתתפות?

כמובן שלא ענינו על בקשת התגובה הדוחה הזאת, המעלה צחנה קשה של רדיפה ומקארתיזם, ונסיון נואל להפוך את הלגיטימי והיפה לפסול ומגונה.

עוד על השפה הערבית, על יום השפה הערבית שצויין השבוע בכנסת, על מקארתיזם, על נעמה ועל השיר שקראה  והקדישה לאמה  – בפוסט בפייסבוק, הקליקו כאן על התמונה של נעמה ושל אמא שלה אתי:

 

נאום ביהודית ערבית. ממליצה בהקשר הזה על נאומו הנפלא של חברי ח"כ פרופ' יוסי יונה, נאום בערבית (מתורגם, אל דאגה) שנשא בכנסת ביום השפה הערבית, ובו הוא מספר על שפת אמו שהתבייש בה בילדותו, ואז שב וחידש אותה בבגרותו. 

 

עוד כמה מהראיונות הרבים שהיו בשבוע שחלף:

 

ערוץ הכנסת, זוג או פרט, עמית סגל וקובי אריאלי. עלינו, על ליברמן ונתניהו, על בוגי יעלון ועל אורלי לוי. חבל לי מאוד, אני אומרת לעמית ולקובי, שנתניהו הוא שזרק אותנו, ולא להיפך. מאוד מצטערת על כך שנושא הכניסה לממשלה לא הגיע לועידת מפלגת העבודה. סיכוי גבוה מאוד שהיינו מנצחים, ואז היתה מפלגת העבודה מקבלת תעודת כבוד על חוט שידרה ערכי, במקום הארועים המבזים שהתרחשו:

 

 

בוואלה, מהכנסת, עם דב גילהר וטל שלו:

 

בערוץ 10, תכנית הבוקר עם נגה ניר נאמן ודני רופ:

 

בערוץ 1, "המוסף", עם אמיר איבגי:

 

עוד ראיונות במהדורה המרכזית של רדיו קול חי עם אבי ממרן, ביומן הבוקר של רשת ב בקול ישראל אצל אריה גולן, ברדיו ללא הפסקה אצל אריה אלדד ובן כספית, ובגל"צ אצל ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו. 

 

הצטרפו לטוויטר! אני מעדכנת ומגיבה שם בזמן אמת, וזקוקה לכם גם שם. הנה עוד כמה כמה מציוצי השבוע. 

 

 

 

ולסיום,  טל ואביעד ברדיו 99 צוחקים עלי ועל ההגעה שלי לישיבת הסיעה:

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי