"הממשלה לא פועלת נגד הטרור ומוצאת דרך לכפר על זה בהתלהמות"

3 ביולי, 2016
האזינו:

שלי התראיינה במהדורה המרכזית עם אבי מימרן ברדיו קול חי, והתייחסה להתחדשות גל הפיגועים בשבוע האחרון ולצעדים שהחליט עליהם הקבינט המדיני-ביטחוני בעניין. מתוך דבריה:

"מימרן: כנראה שאין פתרון קסם לטרור, אבל האם המדיניות העכשווית של הממשלה היא המדיניות הראויה שאפשר לנקוט בה בהתחשב בנסיבות?

שלי: אני חושבת שכל הצעדים שהוחלט עליהם בשתי ישיבות הקבינט אלה בכלל לא צעדים שקבינט צריך להחליט עליהן. מדובר בהחלטות מאוד קטנות שגם מח"ט האוגדה באיו"ש יכול להחליט אותן. סביב ישיבות הקבינט האלה יש רעש גדול, מילים גדולות וגרנדיוזיות, התלהמות, אבל בסופו של דבר יש עוד מאותו הדבר. לפעמים אפילו בניגוד לעמדתו של הדרג הצבאי, שהמטרה שלו היא לסכל פיגועים. בסופו של דבר הקבינט המדיני-ביטחוני לא מחליט בפועל שום החלטה שהיא מדינית ובוודאי לא החלטה שהיא ביטחונית.
מימרן: למשל, אילו החלטות היית רוצה או היית מחליטה לו היית את בקבינט?
שלי: תראה, קודם כל הקבינט המדיני-ביטחוני צריך לקבל החלטות מדיניות. מה שקורה עכשיו זה שבעצם רק צה"ל וכוחות הביטחון אחראיים על סיכול הפיגועים, והם עושים עבודה מצוינת, באמת. אין לי מילים להחמיא ולפרגן לעבודה המדהימה שהם עושים. הם מצליחים לסכל את רוב הפיגועים. עם כמה שהפיגועים האלה הם קשים, נוראיים, מכאיבים והאובדן גדול וקשה – עדיין רוב הפיגועים מסוכלים בגלל היכולות של צה"ל, וגם, וזה דבר שבממשלה לא אוהבים להגיד אבל יודעים את זה היטב, גם בגלל שיתוף הפעולה עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. וזה שיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד יומיומי, ובלעדיו היינו חשופים לגל טרור הרבה יותר מדמם. לכן הממשלה כאן מדברת בשני קולות – בקול אחד היא יוצאת נגד הרשות הפלסטינית, נגד אבו מאזן, מחשבת את קיצו לאחור, ובקול השני יש שיתוף פעולה יומיומי עם אבו מאזן תוך ידיעה שהפרקטיקה של החיים, לא אהבה גדולה אלא פשוט הצורך שלנו לסכל פיגועים – דורש גם את אותו שיתוף פעולה יומיומי.
מימרן: אני רוצה לדבר איתך על ההסתה, קודם כל על ההסתה אצלנו כאן. מצד אחד חנין זועבי ואמירות מאוד קשות נגד צה"ל, חוק ההשעיה ודעתך על החוק הזה. מצד שני גם בימין יש אמירות קשות, אפשר להתווכח אם הן הסתה או לא. ההתלהמות משני הצדדים גוברת, ונדמה שכבר אין רף שאפשר לחצות אותו.
שלי: תראה אבי, שוליים קיצוניים היו במדינת ישראל תמיד. תמיד יש את השוליים של האנשים שהם חסרי אחריות.
מימרן: גם בכנסת?
שלי: אז זהו, מה שמדאיג אותי הוא פחות השוליים הקיצוניים בציבור – כי ככה זה במדינה דמוקרטית. יש ציבור מאוד גדול שנמצא בימין, בשמאל, לא משנה, אבל בתוך הזרם הלגיטימי, השפוי, הנורמלי – ויש תמיד את השוליים שהם על סף שיגעון ואין להם מעצורים. אותי מדאיג שהשוליים האלה זולגים למרכז, שהשוליים הולכים ונעשים רחבים יותר, שההתלהמות גוברת ברמות מאוד קשות ושגם הממשלה לא טומנת את ידה בכיסה ומוסיפה לעניין. אני חושבת שחנין זועבי עושה טובה מאוד גדולה גם לממשלה וגם לימין בזה שהיא כל כך מרגיזה, כל כך מקוממת, כל כך מרתיחה וכל כך שנואה, עד שכל אחד בא ועושה את הסיבוב שלו. הבעיה שלנו היא לא חנין זועבי, הבעיה שלנו היא טרור איום ונורא שמכה בנו ואנחנו מאבדים לו את הטובים שבילדינו, בנינו ואנשינו. ונגד הטרור הזה אני רואה שהממשלה לא פועלת ובמידה רבה מוצאת דרך לכפר על זה בהתלהמות. אני מצפה מדרג מדיני לא להיות חריף ובוטה כמו הרחוב, אלא לייצר פתרון – ופתרון כזה לא נראה לעין.
מימרן: בנייה בהתיישבות או הגברת הבנייה זה פתרון מדיני?
שלי: אני שואלת אותך, זה פיתרון מדיני?
מימרן: מהזווית שלך לא. יאמר ראש הממשלה שמהזווית שלו כן.
שלי: אני לא חושבת שראש הממשלה חושב שזה פתרון מדיני. אני חושבת שראש הממשלה מבין היטב שבנייה בתוך גל של טרור היא אמנם משביעה את רצון חלק מבוחריו ואולי מרגיעה את הרוחות בקרב בוחריו, אבל מייצרת תסיסה מטורפת בצד השני ומגבירה פיגועים. עכשיו, את הדברים האלה לא אני אומרת. הדרג הצבאי על כל חלקיו ומכל המקומות והזהויות שהוא מגיע ממנו, כל מפקד בצבא מהדרג הבינוני ומעלה יודע שהדרך למנוע פיגועים היא גם סיכול כמובן ורדיפה אחרי המפגעים, אבל גם הרגעת השטח. הדרג הצבאי לא רוצה ענישה קולקטיבית, לא רוצה החזקת גופות אצלנו. הוא רוצה בפתיחת שסתום של היתרי עבודה לישראל כדי להרגיע את השטח. כל דבר שמלהיט את השטח ומלבה שנאה וזעם מייצר עוד פיגועים ועולה לנו בדם. לכן התפיסה של 'ננקום בהם, נראה להם עד שהם יבינו' היא תפיסה שלא עולה בקנה אחד עם המציאות."

להאזנה לראיון המלא: