שלי על חוק העמותות: "חוק עלוב, נקלה ובמיוחד צבוע. תראו בכמה בעלי הון זרים תלוי ראש הממשלה שנותן ידו לחוק"

12 ביולי, 2016

שלי התארחה בתכנית הבוקר של ערוץ עשר עם דני רופ ומאיה זיו וולף, והתייחסה לחוק העמותות שעבר אמש בכנסת ומחייב את עמותות השמאל בציון מקורות המימון שלהם בכל התקשרות עם הציבור או עם נציגי המדינה, וכן התייחסה לצו הביניים שהוצא אתמול ע"י בג"צ לחוק שכר הבכירים שהיא בין יוזמותיו.

בפתח דבריה התייחסה כאמור לחוק העמותות ואמרה: "זה חוק שיימינג. אנחנו נטרטר אתכם, אנחנו נאלץ אתכם בפתח כל ישיבה לעשות לכם חקירה שתספרו לנו מי תורם לכם. הרי אין בזה כל רע, כן? במיוחד אין בזה כל רע כשאנחנו מסתכלים על הפוליטיקאים הבכירים ביותר שלנו כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו שרת המשפטים איילת שקד – שעיקר התרומות שלהם לפריימריז שלהם ניתנים בידי אילי הון זרים עם הרבה מאוד אינטרסים, תרומות הרבה יותר גדולות משהארגונים האלה מקבלים. לכן יש צביעות מאוד רבה בחוק הזה והוא מחוקק רק מסיבה אחת – כי הם יכולים. פשוט מאוד. יש להם רוב קואליציוני לחוקים הזויים ולכן הם מחוקקים חוקים הזויים שבסופו של דבר נופלים רק על מה שניתז מפיהם כקללה – עמותות השמאל. מדובר בעמותות באמת חברתיות שעוסקות בהרבה דברים טובים, וזה חוק עלוב ונקלה. במיוחד חוק צבוע. תראו בכמה בעלי הון תלוי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלה שאנחנו יודעים לפחות. והנה, הוא נותן את ידו לחוק הזה."

בעניין צו הביניים לחוק שכר הבכירים אמרה: 

"זיו וולף: בג"צ מוציא צו ביניים לשכר הבכירים, לחוק שמבקש להגביל את שכר הבכירים ל-2.5 מיליון שקלים בשנה.
שלי: נכון, או שהם יכולים גם להרוויח יותר, אבל אז הם יצטרכו גם לשלם יותר לעובדים העניים ביותר כך שהשכר שלהם לא יעלה על פי 35 מהשכר הנמוך ביותר, כולל של עובד ועובדת הקבלן. אני חייבת להגיד לכם שזה הדבר שהכי מטריף אותם, ההשוואה שלהם לשפוטי העם. מה פתאום לעשות איזה יחס בין השכר של אותם אנשים פשוטים לבינם, אצילים ושועים?
רופ: אני מבין שבג"צ מנע את החוק הזה בינתיים.
שלי: בג"צ לא מנע את החוק. קודם כל, לא משנה מה, אני תמיד מכבדת את החלטות בית המשפט, גם כשהן לרוחי וגם כשהן לא לרוחי. כאן באמת זו החלטה מאוד לא דרמטי. קראתי אותה בעיון ביחד עם יועצים משפטיים. ההחלטה הזו בסך הכל קובעת שהם יוכלו להינות מזכויות העבר שלהם. כלומר מה שנצבר להם עד היום יגיע אליהם גם אחר כך.
רופ: הזכויות של הפנסיה?
שלי: כן, כל מה שהם צברו, כל מה שהופרש מהמשכורות הכבירות שלהם. עכשיו מה הקאצ' פה? שממילא זה מה שהתכוונו מלכתחילה. אף אחד לא טען לרגע שמישהו לוקח להם רטרואקטיבית את הכסף. אין דבר כזה בחוק. כשמחוקקים חוקים, הם לא חלים רטרואקטיבית. הם חלים רק מרגע התחולה שלהם. רגע התחולה של החוק הזה יהיה באוקטובר השנה. השופט קבע שעד 45 יום הם יוכלו למשוך את הכסף. זה ממילא מגיע לאוקטובר השנה. אתם יודעים מה הכי מרגיז? הם יודעים שהעתירה הזו לבית המשפט היא סתמית ואין בה ממש. הם יודעים שהחוק לא חל עליהם רטרואקטיבית. הם יודעים שהם יכולים לקחת את החסכונות הצבורים שלהם עד עכשיו. אתם יודעים למה הם עושים את זה? והם לא עושים את זה רק כלפי בית המשפט – כלפי הרגולטורים, כלפי השרים, כלפי הח"כים והם עובדים מול התקשורת בזריעת ספינים שקריים. הם פשוט רוצים להגיע למצב שבו תהיה דה-לגיטימציה לחוק, הוא יחזור לוועדת הכספים בשביל איזה תיקון קוסמטי כאילו בהוראת בג"צ למה שמובן וממילא קיים בחוק, ואז שוב בעזרת כל הלחצים שלהם וסוללות עורכי הדין והכסף שלנו שהם משתמשים בו, הם יצליחו אולי להביא לביטול החוק ולהמשיך לשלשל לכיסם את השכר הפרוע, החזירי והשגוי הזה גם מבחינה כלכלית.
[...]
רופ: בסופו של דבר הדבר החשוב שרוצים להשיג זה לא רק להגביל את שכר הבכירים, נכון? אלא בעיקר לצמצם את הפערים, כדי שהעובדים שמרוויחים הכי פחות יוכלו להרוויח יותר ולצמצם את הפערים. האם בסופו של דבר זה מה שיושג? העניין הוא לצמצם את הפערים.
שלי: כן, אבל גם בגופים ציבוריים שנסחרים בבורסה והחסכונות שלנו מושקעים בה, אתה משלם את השכר הזה. ציבור החוסכים והפנסיונרים משלם את השכר הזה. יש בזה משהו מאוד מעוות שאנשים ירוויחו 8 מיליון שקלים בשנה על חשבוננו. ממש, אין מילים אחרות לתאר את זה. זה לא כסף שמישהו מוציא מהכיס הפרטי שלו ונותן להם. זה אנחנו משלמים להם. הרבה פעמים בשל ביצועים כושלים – אנחנו רואים עכשיו בסיפור דנקנר את הכשל הנורא של יותר מחצי מיליארד שקלים על קרנות המזבח שהיו לו סתם כי היו לו יחסים טובים עם ראשי הבנקים, ואנחנו רואים שגם הניהול שלהם לא משהו. אני חייבת להגיד לכם משהו על זה. אין חקיקה, ואני חוקקתי הרבה חוקים בכנסת והשתתפתי בחקיקת חוקים ממשלתיים, אין חוק שכתוב בו שהוא רטרואקטיבי או לא רטרואקטיבי מהטעם הפשוט שחוקים לא יכולים על פי חוק להיחקק רטרואקטיבית. אין דבר כזה.
רופ: אז את אומרת שכל ההליך הזה מיותר?
שלי: לא רק מיותר. יש כאן משהו נורא מקומם. מדובר בכמה עשרות אנשים בסך הכל שמרוויחים את השכר האסטרונומי הזה. הם מרעישים את המערכת, מתבכיינים, מתלוננים –
זיו וולף: מזהירים מגל עזיבות.
שלי: מזהירים מגל עזיבות שגם על זה יש לי מה להגיד, מנענעים את המערכת, מוציאים מהמפקחת על הבנקים חדווה בר מכתב מחפיר שהולך עם הנרטיב שלהם שהם לא יכלו להשיג אותו מטובי המומחים בשכר ומקבלים אותו מהרגולטורים שאחראית לדאוג לנו ולא להם. השופט גם אומר, הוא קורא את המכתב של הרגולטורית ואומר שאומרת המפקחת על הבנקים, חדווה בר, שאוי ואבוי הם יכולים לברוח. בואו נרד לשורה התחתונה – הם רוצים ללכת? שילכו. הם לא מאיימים על אף אחד, באמת. מדובר באנשים לא נורא מוכשרים, מרוויחים הון תועפות. ילכו, יאווררו את המערכת, יבואו במקומם דור ביניים לא פחות מוכשר מהם, קצת יותר צנוע ומחובר למציאות הישראלית מהם וישחררו אותנו מעולם. הרעש שהמערכת חווה מהם עכשיו הוא כל כך מקומם, כי אני רואה לפעמים חקיקה שפוגעת במיליון איש בבת אחת ולהן אין את עורכי הדין היקרים האלה שמממומנים, שוב, בכסף שלנו. וכאן שוב אנחנו רואים אי-שוויון שהוא נוראי."

לצפייה בראיון המלא: