"שחרור מוקדם לקצב - מסר קשה לנפגעותיו. האם מערכת שלמה הייתה מתגייסת ככה בשביל אנס מהשורה?"

14 ביולי, 2016

שלי התראיינה בתכנית "אולפן פתוח" עם אורית לביא-נשיאל בערוץ הכנסת, והתייחסה לאפשרות של שחרור מוקדם של הנשיא לשעבר קצב המרצה עונש מאסר בגין עבירות מין, למינויו של הרב אייל קרים לרב הראשי לצה"ל לאחר שורה של התבטואיות קשות מפיו שנחשפו לאחרונה - וכן למצב הפוליטי בתוך מפלגת העבודה ולדרישתה לקיים את הפריימריז לראשות המפלגה עד לסוף שנה זו.

מתוך דבריה על האפשרות של שחרור מוקדם לקצב:

"לביא-נשיאל: כמי שמתנגת בתקיפות לשחרורו המוקדם של משה קצב מהכלא, האם יש עוד משהו שאת יכולה לעשות על מנת למנוע את השחרור הצפוי?

שלי: אני יכולה לפנות ציבורית לחברי הוועדה, שהם אמנם עצמאיים להחליט על פי שיקול דעתם, ולומר להם לבחון את העניין במבחן שאנחנו קוראים לו מבחן בוזגלו. האם מערכת שלמה הייתה מתגייסת על כל משאביה וכל כוחותיה בשביל אנס מהשורה? ההתגייסות הזאת, חוות הדעת החוזרות ונשנות למרות שהאיש לא הראה ולו בדל של חרטה, לשחרר אדם שהוא סדיסט, שהוא פסיכופת, שהוא פגע בנשים רבות, שהורשע באונס, שגזר דינו נקצב – לשחרר אותו לפני הזמן יש בזה משהו שהוא גם מאוד לא שוויוני אבל בעיקר פוגע קשות בנפגעותיו ובנפגעות תקיפה מינית בכלל, שמקבלות מסר מאוד בעייתי מהמערכת ונשארות עם כאבן בעצם לבד. וגם, אורית, חשופות למסע הכפשה של מקורביו, כי הוא יהיה מנוע אז מקורביו ידברו בשמו. את מסלול הסבל והייסורים הזה של ההכפשה שלהן הן כבר עברו.
לביא-נשיאל: השאלה אם הוא לא ראוי לחמלה לאור העובדה שיש תכנית שיקום עבורו למרות שהוא לא מודה בעבירות.
שלי: תראי, אני לא מכירה את פרטי תכנית השיקום. אני יודעת שהעובדה שנכתבה תכנית שיקום חדשה אחרי שוועדת השחרורים דחתה את תכנית השיקום הקודמת היא מאמץ יתר של המערכת. אני מציעה לכל מי שחש חמלה בליבו לחוש חמלה על הקורבנות. מדובר בנשים שהיו ברובן חסרות ישע, רבות מהן נשים מסורתיות שמרגע שהוא פגע בהן הן עצמן התביישות בכך שהוא פגע בהן והן היו כלואות בתוך אותה בושה מדומה. הוא לא חמל עליהן, הוא לא חס עליהן, הוא התעלל בהן, הוא התעמר בהן, גם בזמן ההליכים המשפטיים שלו סביבתו המשיכה להתעלל בהן. לכן אני מעדיפה לחמול על החלש ועל חסר הישע ולא על הסדיסט המתעלל.
לביא-נשיאל: יש לך הסבר או תשובה לשאלה מה קרה? מה הפך פתאום את דעתם של אנשי הרשות לשיקום האסיר?
שלי: לצערי, כניעה ללחץ מאוד אינטנסיבי של מקורביו. אנחנו רואים, אחרי שפרשת קצב דווקא הייתה דוגמה ומופת לכך שמהערכת שלנו יש בה שוויון בפני החוק והיא לא מפלה שועים, חזקים, עשירים ומקושרים, כאן אנחנו מקבלים אקורד סיום מאוד צורם. בעצם ניתנת כאן הוכחה שככל שאתה מקושר יותר ויש לך מקורבים רבי עוצמה ואתה מתיש יותר את המערכת, אז כך אתה מקבל מה שאחרים לא מקבלים. זה מסר מאוד בעייתי."

על מינויו של הרב קרים לרב הראשי של צה"ל אמרה:
"לביא-נשיאל: את מאוכזבת מההחלטה של אייזנקוט למנות את הרב קרים?
שלי: תראי, אני מכבדת את ההחלטה, אבל אני לא יכולה להסכים איתה. האיש הזה, הרב קרים, לא יכול לעמוד בתפקיד פיקודי כל כך בכיר בצה"ל אחרי דברים כל כך איומים ונוראיים שאמר על נשים, על הוראות הפתיחה באש, על הומוסקסואלים. זה לא סתם מילים, הרי זה ביטוי לסוג של השקפת עולם. אז או שהוא הפך את עורו לחלוטין והוא לא האדם שהוא היה, או שהוא אינו דובר אמת כשהוא אומר שעמדותיו השתנו. אנחנו חיים בתקופה מאוד רגישה של שסע מאוד חד. להוסיף לכך אדם ששופך שמן רותח ודלק על השסע הזה במקום להיות גורם ממתן, מאחד ומלכד – זה דבר שהוא לא מבשר טובות. יכול להיות שהעובדה שהוא קיבל כזו ביקורת ציבורית עמוקה תשנה את דרכיו באופן מוחלט, אבל אני משוכנעת שלו הייתה נעשית בדיקה קצת יותר יסודית הוא מלכתחילה לא היה ממונה לתפקיד.
לביא-נשיאל: אני מניחה שגם הרב הראשי לישראל, אם תשאלי אותו את השאלות האלה שהרב קרים נשאל, גם הוא ישיב לך ברוח דומה כי זו עמדת ההלכה. אז אולי אי אפשר למנות גם רב ראשי לישראל לפי הקריטריונים האלה?
שלי: קודם כל, הייתי רוצה שעקרונות השוויון, הנאורות, הסובלנות והכלת האחר יחולו על כל התפקידים. צה"ל באופן מאוד ספציפי זה מקום שבו נפגשים אנשים מעמדות שונות ומנוגדות. גם ככל שגדל הגיוס של החרדים אנחנו רואים כאן מפגש תרבויות, אנחנו רואים ציונות דתית, אנחנו רואים חילונים, בנות ובנים. זה מקום שצריך להיות מעל למחלוקת. כשעומד אדם בתפקיד בכיר והוא זורע מחלוקת, פירוד והדרה, אז זה מאוד מסכן את הגוף הזה שאנחנו שולחים אליו את הילדים שלנו ורוצים לדעת שהם נמצאים בידיים טובות, גם פיזית וגם ערכית."

על המצב הפוליטי במפלגת העבודה ועל המועד לקיום הפריימריז לראשות המפלגה הוסיפה:
"לביא-נשיאל: יש לך תאריכים מועדפים לפריימריז?
שלי: אני חושבת שהפריימריז לראשות מפלגת העבודה כבר היו צריכים להתקיים. על פי חוקת המפלגה הם היו צריכים להתקיים במאי. מעולם שום יו"ר מפלגה – לא משנה חזק או חלש, פופולרי או לא פופולרי – לא ההין לעבור את התאריך הזה. עכשיו אנחנו רואים ניסיון להארכת כהונה שהוא לא לגיטימי, כי מי שמוסמך להאריך כהונת יו"ר ולבחור אותו מחדש זה ציבור המתפקדים. לכן הם התפקדו למפלגת העבודה. אנחנו לא במצב טוב, בלשון המעטה. המצב הזה לא יכול להימשך. לכן אני חושבת שהפריימריז צריכים להתקיים עוד השנה. לתת מרווח של כמה חודשים למי שמעוניין להתמודד מתוך המערכת להתמודד, לאנשים טובים וראויים שמוכנים לקחת את האתגר להיערך ולהתכונן. התאריך האחרון נראה לי לכל היותר בסוף השנה הזו, דצמבר השנה. כל גרירה של זה מעבר לזה זו היאחזות בקרנות המזבח ועוד הידרדרות במצבה של המפלגה שלנו, שהיא כל כך יקרה לליבנו ומחזיקה בהשקפת עולם ובדרך שהיא כל כך חשובה למדינה.
לביא-נשיאל: אבל את החוקה קבעו בסופו של דבר אנשים שהיו להם אינטרסים פוליטיים. ועידת העבודה יכולה לפי האינטרסים הפוליטיים הנוכחים להחליט שהיא דוחה את הפריימריז לבקשתו של יצחק הרצוג, שרוצה את הבחירות אי שם לקראת סוף 2017. אז זה מה שנקרא לכבד את החלטת הרוב. זו הכרעה דמוקרטית.
שלי: לא, הכרעת הרוב היא הכרעת חברי מפלגת העבודה, שהם ורק הם רשאים מוסרית וחוקית לבחור יו"ר לכהונה נוספת. בדיוק מהסיבה הזו – לאנשים תמיד יש אינטרסים פוליטיים, זה מאוד טבעי – בדיוק לשם כך במפלגה דמוקרטית נכתבה חוקה, והחוקה הזו קובעת שבתום 14 חודש מיום הבחרות הולכים לבחירת יו"ר למפלגת העבודה. עיקום החוקה לטובת אינטרסים פוליטיים אישיים זה דבר שאינו ראוי, ואני חוזרת ואומרת – שום יו"ר מפלגה לפני כן, והיו לנו ראשי מפלגה ראויים וטובים כמו יצחק רבין זכרו לברכה, כמו שמעון פרס וכלה בכל מי שבא אחריהם, הם לא העזו להאריך לעצמם כהונה שלא כדין ולא על פי גזר דינו של הבוחר. אני גם מצפה מהרצוג לעשות את אותו הדבר, ולבוא ולבקש, אם הוא מעוניין להמשיך ולהיות יו"ר מפלגת העבודה, לבוא ולבקש את האמון מחדש מציבור הבוחרים כפי שמתחייב מוסרית, פוליטית, מעשית, פרגמטית. גם מבחינת מצבנו הציבורי, כמובן.
[...]
שלי: הדרמה האמיתית, הפוליטית, שיכולה להכריע את גורלה של המפלגה היא באמת האם ננציח את המצב הזה, שהוא לא מצב טוב, ואני אומרת את זה לעדינות ואני חושבת שברור למה אני מתכוונת – האם ננציח אותו לנצח ועד מעבר להררי החושך, עד שנישחק לחלוטין, או האם ניקח את גורלנו בידינו ונקרא לאנשים טובים, גם מתוכנו עצמינו, ונייצר התמודדות דמוקרטית אפילו מרהיבה כדי שתכניס חיים חדשים ועזוז חדש במפלגה הזו, שהיא מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר אבל לא מתפקדת כאופוזיציה. זה דבר שהוא גם לא טוב למדינה.
לביא-נשיאל: מה שאת אומרת, במילים אחרות, שיצחק הרצוג כשל בתפקידו, שיתכבד ויפנה את מקומו והמפלגה תלך לבחירות.
שלי: אני ממש לא אומרת את זה. אני אומרת שאם הוא מעוניין להמשיך בתפקידו כיו"ר המפלגה, הוא צריך להתמודד על כך.
לביא-נשיאל: את אומרת שהאופוזיציה בראשותו לא מתפקדת, שהוא לא מתפקד כיו"ר אופוזיציה, שצריך לקיים את הבחירות כמה שיותר מהר כדי שהמפלגה תשתקם כי גם המפלגה לא מתפקדת. מה זה אומר? זה אומר שהוא כשל בתפקידו.
שלי: אני אמרתי דבר מאוד ברור, שבמפלגה דמוקרטית מי שרוצה להמשיך ולכהן או להיבחר לכהונה, הוא צריך להעמיד את עצמו לפני הבוחר, ואם הוא ראוי בעיני עצמו או אם הוא ראוי בעיני מספיק אחרים שיחשבו שהוא ראוי – הוא יבחר מחדש. אבל שלטון לא לוקחים בכוח. שלטון לוקחים מתוך אמון ומתוך הכרה של ציבור רחב. יחליט הציבור אשר יחליט, ההחלטה הזו תהיה מקובלת עלי. זה לא סוד. קיבלתי את הכרעת ציבור המתפקדים גם כשניצחתי וגם כשהפסדתי, אבל הם צריכים להחליט."