שלי על האפשרות לשחרור מוקדם לקצב: "טיפול VIP לאנשים חשובים. כל אדם רגיל היה ממשיך לרצות את עונשו"

21 ביולי, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכניתו של אמנון סופר ברדיו דרום, והתייחסה לאפשרות של שחרורו המוקדם של משה קצב, להחלטתו של ראש הממשלה לחדות בשנה את עלייתו לאוויר של תאגיד השידור הישראלי וכן לנושאים נוספים.

בנושא שחרורו המוקדם האפשרי של משה קצב אמרה:
"סופר: היית מאוכזבת מהחלטת ועדת השחרורים לדחות את ההחלטה לסוף החודש? ציפית שההחלטה תינתן כבר אתמול?
שלי: לא. זה נראה לי הליך טכני. גם אין כאן עניינים של אכזבה או אי-אכזבה. לגופו של עניין, אני מכירה את הדברים שאומר ציון אמיר (עורך דינו של קצב) ואני מכבדת את עובדתו. הוא סניגור בתשלום. הוא מקבל שכר מידי משה קצב. התפקיד שלו הוא לייצג אותו. סנגורים מהליגה של ציון אמיר הם סניגורים שמייצגים הרבה מאוד פושעים ועבריינים שהם רבי כוח או כסף, והם עושים את עבודתם. הם מגנים על אנשים רעים. זו העבודה שלהם והם מקבלים על זה שכר.
סופר: הוא אמר שהמאבק שלך ושלכם צודק, אבל במקרה של קצב הוא כבר ריצה את עונשו, הוא נשפט, הוא הורשע, הוא ישב בכלא. המסר עבר. למה לא לקצוב? הוא עומד בכל התנאים. תנו לו כמו כל אזרח ללכת הביתה מוקדם אם ועדת השחרור ממליצה.
שלי: קודם כל, אם הייתי שומעת את עצותיו של ציון אמיר, וכיוון שגם הייתי עדה במשפט ראיתי כיצד הוא חקר את הנאנסות, אז אם הייתי שומעת את עצותיו מן הסתם לא הייתי מלווה את הנאנסות, לא הייתי מחזקת אותן והן היו רצות הביתה מבוהלות ובוכיות ולא אוזרות את האומץ ואת התעוזה לתבוע את הצדק ולתבוע את הכאב ואת הצער ואת הסבל הנורא שהן עברו. מבחינתו קצב היה צריך בכלל לא להישפט וללכת ברחוב באופן חופשי. לכן ההמלצות של ציון אמיר בעניין הזה, עם כל הכבוד שלי אליו ויש כבוד, ממש לא מקובלות, כיוון שהוא באמת, שוב אני אומרת, עושה את עבודתו תמורת שכר ולו זה היה תלוי בו קצב לא היה יושב יום אחד בכלא.
אני רוצה לצורך העניין, אמנון, שכל מי שמאזין לנו עכשיו יראה את עצמו, נשים בוודאי מבינות על מה אני מדברת, אבל גברים ששומעים אותנו שיחשבו כאילו זו הייתה ביתם או האישה שהם אוהבים או אחותם שנאנסה באכזריות ובסדיזם ע"י האנס משה קצב. אני אפילו לא רוצה להגיד את המילה 'נשיא' כי אני מכבדת את כבוד מוסד הנשיאות. מדובר באדם שתקף מינית הרבה מאוד נשים במהלך חייו. הן תמיד היו מאוד צעירות, מאוד חסרות ישע, הרבה מאוד פעמים נשים צעירות מסורתיות שאחרי שהוא פגע בהן הוא גם הצליח איכשהו בעזרת המניפולציה שלו לתת להן לחשוב שאם הוא יגלה שהוא אנס אותן הן ינזקו ושמן הטוב יפגע. כלומר הייתה כאן התעללות גם בתקיפה המינית עצמה וגם אחר כך הוא שבר איתן ומירר את חייהן. אותן נשים שאזרו אומץ ועוז, ומדובר בהמון נשים, היו ארבע נשים בכתב האישום והיו עוד נדמה לי שבע נשים שהוא פגע בהן בעבר וכבר חלה התיישנות אבל הן באו בתור עדות אופי –
סופר: אין ספק לגבי חומרת המעשים, הסלידה מהם. השאלה היא למה לעשות דין ודין, איפה ואיפה? למה משה קצב לא צריך להתחשב בנסיבות ולשחרר אותו שחרור מוקדם ואנס או רוצח אחר כן קוצבים את עונשו? מישהו, את יודעת, שעומד באותם תנאים כמוהו.
שלי: קודם כל, אני חושבת שזה לא מובן מאליו. אני חושבת ששוכחים את הדברים הנוראיים שהוא עושה ושוכחים שהקורבנות שלו מסתובבים. אני דיברתי עם כמה מהבנות שהוא פשוט, אין לי איך להגיד לך, חיסל להן את החיים. ממש ככה. חיסל להן את החיים. הן צל של עצמן, הן לא יתאוששו מזה לעולם.
סופר: זה דומה בכל אונס. אונס זה אונס.
שלי: נכון, נכון. אונס זה דבר שהוא ברוטלי ואלים. דווקא כשאתה מדבר איתי על שוויון, אז אחד הדברים שהכי זועקים כאן לשמיים זה אי השוויון בינו ובין עבריינים אחרים. אתה יודע, יש את המושג הזה 'מבחן בוזגלו'. שוב, אם היה אנס רגיל מן השורה שביצע שורה של מעשי תקיפה מינית, הורשע, עונשו נקצב והוא יושב בכלא, והוא היה מובא לוועדת השחרורים, לא מביע חרטה – אמרה אז ועדת השחרורים שהאיש הוא סוציופת, שהוא לא מכיר בזה שהוא גרם סבל לאחרים ורואה בעצמו קורבן. הוא בכלל לא מבין שהוא עשה משהו רע. יש כאן נתק מוחלט בינו ובין המעשים הרעים שהוא עשה.
סופר: הנה, יש חוות דעת חדשה. זה משהו שאמור לשנות את ההתנגדות שלך?
שלי: בדיוק לזה אני מגיעה. מגיע אנס כזה לוועדת השחרורים ברוב חוצפתו ומבקש להשתחרר בלי שהוא מכיר בפשע שהוא עשה, ו-ועדת השחרורים אומרת לו לא ושולחת אותו הביתה. יש מישהו מהמאזינים שלך שהייתה נכתבת בשבילו במיוחד חודש אחרי חוות דעת חדשה ומשופצת לטובתו כדי שאולי בכל זאת לנסות שוב? לא היה דבר כזה בתולדות שירות בתי הסוהר. זה טיפול VIP לאנסים חשובים בלבד. כל אדם רגיל, כל אדם אחר היה ממשיך לרצות את עונשו. הרי אני לא אומרת שהוא צריך למות בסקילה או לשבת עד סוף ימי חייו בכלא. כל מה שאני אומרת זה שהוא צריך לרצות את העונש שגזר עליו בית המשפט. הצורה שמציגים את זה, כאילו לא מניחים לו – זה הוא שלא מניח לנו, אמנון. הוא לא מניח לנו. הוא צריך להמשיך לרצות את עונשו או לחילופין להביע צער וחרטה על מעשיו, מה שגם, אני מבינה, הוא עדיין לא עשה. אני שמעתי מה נכתב באותה חוות דעת, זה פורסם בערוץ 10. הוא אומר על עצמו שהוא חטא בחטא היהירות ואולי הוא עשה טעויות. זהו? אתה מבין שאתה פגעת בגופן ובנפשן של נשים צעירות ותמימות וגרמת סבל וכאב לאורך שנים? את זה אתה לא מבין? חטאת בחטא היהירות? אתה יודע מה זה מזכיר לי? אנשים שהולכים לראיון עבודה ושואלים אותם מה המגרעת שלהם, אז הם אומרים 'פרפקציוניזם'. אלא שכאן כבר לא מדובר במשהו מצחיק. מדובר באמת באדם שגרם סבל נוראי לאנשים ולא מכיר בזה."

בנושא דחיית עלייתו לשידור אמרה:
"שלי: אני התנגדתי לסגירה של רשות השידור כי אני תמיד אומרת, ואני אומרת את זה לחברים שלי שנחפזים לסגור גופים ומפעלים, שלסגור ולהרוס מאוד קל אבל להקים מחדש מאוד קשה. אבל מרגע שההחלטה הזו התקבלה ויצא תאגיד השידור לדרך, הרעיון של לדחות את השידורים בשנה תמימה כשהוא מוכן כבר לשידור וככה להרוג שני גופים – גם את רשות השידור וגם את התאגיד –
סופר: אבל דוד ביטן יו"ר הקואליציה אמר אתמול או היום שהמנכ"לים שם אמרו לו שהם לא מוכנים ולא יהיו מוכנים, רק עוד שנה וחצי. שאין להם איך להתחיל את הסיפור.
שלי: דוד ידידי אומר דבר לא נכון. הם מוכנים לשידור, הם הודיעו שהם יעמדו ביעדים. אני רוצה לקרוא לילד בשמו. ראש הממשלה, בשבתו כשר תקשורת, החליט לגזור בעצם דין מוות על התאגיד הזה, כי מלכתחילה הוא הסכים להקמתו כי הוא חשב שתהיה לו בו שליטה מלאה והוא יחליט מי ישדר בו, מי ימונה בו ומי יהיו בעלי התפקידים. ואז הוא גילה איכשהו שבניגוד לרצונו התאגיד הזה לא כפוף לו ב-100%. אולי רק ב-50% ובכל זאת בוחרים לשם אנשי מקצוע מטעמים אובייקטיביים וענייניים. ואז הוא החליט שלא טוב לו הדבר הזה והחליט שהוא דוחה את השידור.
סופר: יכול להיות שזה טוב שאולי בסופו של דבר זה יבוטל כמו שדוד ביטן אמר. יכול להיות שבסוף יתברר שאי אפשר להקים את התאגיד וישארו עם השידור הציבורי הישן.
שלי: אני חושבת שרשות השידור, ואני אומרת את זה בצער ובכאב כי חלק מהחיים המקצועיים שלי היו שם ואחר כך בחדשות 2, אני חושבת שרשות השידור במתכונתה אחרי שהיא נפגעה כל כך קשה כבר לא מסוגלת להשתקם, לצערי הרב מאוד. כבר חבטו בה והיא שוכבת גוססת. לכן בתוכנית הזאת צריך להמשיך, לקלוט כמה שיותר עובדים מתוך רשות השידור. שידור ציבורי זה דבר מאוד חשוב. אולי אנשים לא מבינים את זה, אבל רוב השידורים האחרים נשלטים בידי בעלי הון ובעלי אינטרסים. לכן בכל המדינות הדמוקרטיות יש שידור שהוא לא מושפע מכסף, שהוא למען הממלכה, שהוא משדר בכל מיני שפות, שהוא משדר לקבוצות שהן נעדרות מהשיח המרכזי, מהמיינסטרים, מהפריים-טיים. לכן זה דבר שהוא מאוד חשוב לדמוקרטיה, לציבור כולו וחשוב שהוא יחייה."

בעניין החקירה המתנהלת כנגד ראש הממשלה הוסיפה:
"סופר: את מבקרת את היו"ר שלך בוז'י הרצוג על זה שהוא מבקר את ראש הממשלה בזמן שהוא בעצמו נחקר. גם אתם מבקרים את ראש הממשלה. אז מה, זה בסדר לבקר אותו?
שלי: קודם כל, לעניין החקירה של ראש הממשלה – אני לא יודעת דבר. אני אומרת לך את האמת, ולכן אני לא מתעסקת איתה. אם הייתי יודעת וחושבת שקרו דברים חמורים בוודאי שלא הייתי שותקת, אבל כיוון שאני לא יודעת אני לא יכולה לבקר דבר שאיני מבינה בו דבר וחצי דבר. בעניין של בוז'י מה שאמרתי הוא הפוך ממה שאמרת. כיוון שהרצוג עצמו נחקר באזהרה במשטרה אז בוודאי שהוא לא יכול להרשות לעצמו לתקוף את נתניהו כי זה יראה מגוחך, ולכן בעניין הזה מה שאמרתי זה שהם מנטרלים אחד את השני הדדית בעניין הזה ולא יכולים לבקר זה את זה.
סופר: ואז אין ביקורת והכל בסדר לכאורה.
שלי: כן, זהו, שקט ושלווה לכאורה. אבל אני אגיד לך משהו, אני סומכת על המשטרה. אני מאוד סומכת על המשטרה שהיא תעשה את עבודתה נאמנה בשני המקרים האלה, וכל אשר תחליט יהיה מקובל עלי."

בעניין הפריימריז לראשות מפלגת העבודה אמרה:

"סופר: יש כבר תאריך?
שלי: לא, עוד לא נקבע תאריך. אני חושבת שהבחירות לראשות המפלגה צריכות להיעשות בהקדם. הן כבר היו צריכות להיעשות. בעצם אנחנו עוברים על החוקה הפנימית בזה שאנחנו לא מקיימים בחירות. אחרים מעוניינים לדחות את זה ככל האפשר. אני חושבת שזה לא נכון, שהמצב שלנו הוא מאוד לא טוב ושהתמודדות לראשות המפלגה תחדיר חיים חדשים. אני גם קוראת בהזדמנות הזו לאנשים שרואים עצמם ראויים לכהונה לבוא ולהתמודד עליה, לקיים בחירות דמוקרטיות. אולי יבוא מועמד טוב מבחוץ או מועמדת, אולי אלה מבפנים – אבל זה דבר שהוא חיוני לנו וגם מתחייב על פי החוקה. ככה זה במפלגה דמוקרטית שיש לה חוקים פנימיים, ואין אדם אחד שמחליט על כולם כמו במפלגות אחרות."

ולבסוף, בעניין מכתב הרבנים התומך ברב לוינשטיין, שהתבטא בשבוע שעבר בחריפות כנגד הקהילה הגאה, אמרה:
"שלי: זה מצעד אותי. חביב אדם שנברא בצלם. לכל בני האדם יש זכויות שוות בעיני תמיד, בלא הבדל גזע, דת, מין, מוצא, מעמד כלכלי או העדפותיו המיניות או השתייכויותיו הכאלה והאחרות. לכן דברי הבלע, הכעס, הזעם, חוסר האנושיות כלפי הקהילה הגאה –
סופר: את תצעדי היום במצעד הגאווה בירושלים?
שלי: בוודאי. בוודאי. זה מאוד חשוב. דווקא בכלל כל מה שקורה מסביב, הפעם זה ממש חשוב. זה סוג של הפגנה שהיא למען חופש ביטוי, למען נאורות, למען שוויון. אני ידידת הקהילה הרבה מאוד שנים, עוד מהתקופה שגרתי בבאר שבע והיו בה מעט מאוד גאים מוצהרים מחוץ לארון ועד עצם היום הזה. באופן כללי אני מחויבת לכל קבוצה שהיא מוחלשת ואין לה את הזכויות שלה, בין אם זה זכויות כלכליות ובין אם זה זכויות אנושיות."

להאזנה לראיון המלא: