שלי על האירועים בוועידת מפלגת העבודה: "רואה בחומרה את ההסתה כנגד חברי מפלגה ואת הדברים לפיהם יסולקו מהמפלגה מי שצעקו בוז ליו"ר"

1 באוגוסט, 2016

שלי התראיינה בתכנית "אולפן פתוח" עם אורית לביא נשיאל ועם הכתב הפוליטי יובל קרני בערוץ הכנסת, והתייחסה לועידת מפלגת העבודה אתמול בה אישרו צירי הוועידה הארכת כהונה ליו"ר המפלגה יצחק הרצוג. מתוך דבריה:

"לביא נשיאל: את חושבת שכניסה לממשלה היא עוד התכנות מבחינתו של הרצוג?

שלי: כן, אני חושבת שההתכנות היא גבוהה מאוד, שתהיה שאיפה מאוד חזקה להיכנס עכשיו לממשלה ושנצטרך להתחיל שוב לעמוד על המשמר. זה מאוד יצער אותי אם זה יקרה. זה יגרום נזק בלתי הפיך למפלגת העבודה, ואני לחלוטין לא מורידה את זה מהפרק כאפשרות.
לביא נשיאל: אז את לא מאמינה ליצחק הרצוג כשהוא אומר שהעניין הזה הוא מאחוריו?
שלי: אני דווקא הקשבתי לו היום רוב קשב באחד הראיונות שהוא נתן, והוא לחלוטין לא פסל את העניין הזה.
קרני: יכולתם אתמול בוועידה לסנדל את הרצוג. גם אם הוא יצליח לדחות את הפריימריז בשנה, לפחות להעביר החלטה שלא מנהלים משא ומתן עם נתניהו, לא מצטרפים לממשלה. לעומת זאת החלטתם להיעלם, לא נאמתם, לא דיברתם, לא הצעתם הצעה חלופית.
שלי: אני חולקת עלייך לחלוטין. אנחנו ניסינו להגיש הצעה חלופית שתפריד את עניין הארכת הכהונה המלאכותית ליו"ר מכל יתר הדברים שהיו שם ונגעו לאנשים אחרים בוועידה, שנאלצו בעל כורכם להצביע בעד הצבעה משולבת עם המוני סעיפים לא רלוונטיים שנגעו להם כדי להעביר את הצעת היו"ר. להעביר עכשיו הצעה שתסנדל מכניסה לממשלה זה דבר שהוא לא קיים בכלל כאפשרות טכנית אפילו. והיה ויהיה רעיון של כניסה לממשלה, שאותו, אני כבר אומרת, אני אנסה למנוע בכל כוחותי כפי שמנעתי אותו בעבר –
לביא נשיאל: בעבר סייגת את ההתנגדות.
שלי: אני יכולה לחזור על כל מה שאמרתי. כל מה שאמרתי בעבר תקף.
לביא נשיאל: לא, לא צריך.
שלי: כן, אני יכולה להוסיף את כל האם-ים ואם יהיה שלום כולל במזרח התיכון וכן הלאה, אבל בואי נניח לזה. בוודאי לזחול לתוך ממשלת ימין זה דבר שיביא את קיצה של מפלגת העבודה. זה דבר שאני איאבק בו בכל דרך, ואם הוא יגיע הוא יצטרך להגיע שוב לוועידה.
[...]
לביא נשיאל: הרצוג אומר כלפייך כמובן ולא בפעם הראשונה שקראו לו כלב וזה לא מזיז לו.
שלי: אגב, רק לומר, מעולם לא קראתי לבוז'י כלב, אבל מספר הפעמים שהוא כינה את עצמו כלב –
קרני: הוא חוזר על זה.
שלי: הוא חוזר על זה כמה עשרות פעמים ביום כדי לסחוט אמפתיה ושיראו כמה הוא אומלל וכמה תוקפים אותו. ניסיון סחיטת האמפתיה הזה, שהוא חוזר על עצמו שוב ושוב, רפטטיבי כל כך, הוא מאוד לא מנהיגותי בעיני. יש בזה 'רחמו עלי, תוקפים אותי', ובבכיינות לא בונים מנהיגות. מי שרואה את עצמו כמנהיג מפלגה עולה על הבמה ונתקל בקריאות בוז צריך להחיל את זה, צריך לדעת להתמודד עם זה, צריך לשלוט באולם או לחילופין להתמודד עם קריאות הבוז. אחר כך הסתכלתי שוב על ההקלטות. קראו 'בוז' ו-'בוז'י הביתה'. זה לה פמיליה?
קרני: את מי במפלגה הוא מכנה לה פמיליה?
שלי: אין לי מושג, אבל אני רואה בחומרה רבה ביותר את ההסתה הזו כלפי חברי המפלגה. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. הייתי רוצה לראות את בוז'י צועק לה פמיליה על אנשי ימין. להם הוא לא קורה לה פמיליה. אליהם הוא מתנהג בכסיות של משי. לו חלק מהאנרגיה שהוא מפנה כלפי או כלפי מתנגדים בתוך המפלגה שחולקים עליו ומבקשים שהוא יעמוד לפריימריז כמו שכתוב בחוקה. אם הוא היה מפנה את האנרגיה הזו לאנרגיה אופוזיציונית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, היינו היום במקום אחר כאופוזיציה. זה הדבר הנורא כאן. שכל האנרגיה, כל יועצי התקשורת, כל צחצוחי הלשון, כל ההסתה הזו כלפי אנשים טובים. באו אלי אחר כך אחרי הועידה חבורה של איזה שמונה נשים צעירות, חצי מהן בהריון אגב, ואמרו לי 'אנחנו לה פמיליה', הן אמרו לי. היית צריכה לראות אותן. קבוצה גדולה של נשים אכפתיות ואידאולוגיות. אני רואה את זה בחומרה. אני רואה בחומרה גם את ההודעה שיסולקו מהמפלגה מי שצעקו בוז למנהיג המפלגה. בדרך כלל אמירות כל כך אלימות וקשות, מי שצריך להשתמש בהן הוא אדם שנמצא בשיא חולשתו. אני דוחה את זה על הסף, אני מסתייגת מזה עמוקות ואני ממליצה לבוז'י להפנות את כל האנרגיות האלה, את כל מסיבות העיתונאים, את כל הקריאות לראש הממשלה בנימין נתניהו. אנחנו אופוזיציה.
לביא נשיאל: אבל הוא אומר היום שבבית מדרשה של שלי יחימוביץ ממשיכים לירות פנימה. גם אצלכם יש ירי בתוך הנגמ"ש, ומי שיורה לפי דעתו של הרצוג זו את כנגד מפלגת העבודה.
שלי: אורית, אני חושבת שהצלתי את מפלגת העבודה בכך שלא נתתי לה לזחול לממשלה. נכון שהמצב שבו אנחנו עכשיו, שאנחנו מבוזים וגם לא סומכים עלינו שאנחנו אופוזיציה, הוא לא טוב, אבל לו היינו יושבים היום בממשלת הימין מצבנו היה גרוע פי כמה. לכן לפעמים נדרש להחליט בין משהו רע למשהו נוראי, ובזה אני מאוד גאה בעצמי.
לביא נשיאל: אבל זה נראה כמו התאבדות, לא כמו מניעת אסון וקטסטרופה למפלגה.
שלי: אבל אורית, מי שמבצע את ההתאבדות הזו זה יצחק הרצוג, שמייצר התקוטטויות בלתי פוסקות. מתי ביקרתי את הרצוג? הרי באמת, אני לא חושבת שהיה איזה יו"ר מפלגה בתולדות מפלגת העבודה, ותקן אותי אם אני טועה, שהפסיד בפריימריז והתייצב באופן כל כך מוחלט וטוטאלי לימין היו"ר הנבחר, בלי לשרוף את המועדון, בלי להפוך שולחן, בלי כלום. מתי ביקרתי את הרצוג? בפעם הראשונה הייתה כשהוא נסע לפריז לפרנסואה הולנד ושמענו משם הודעה שהאג'נדה של מפלגת העבודה התחלפה ואנחנו לא מאמינים בשתי מדינות לשני עמים. הפעם הנוספת הייתה כשהוא התנדב לקזז על בסיס קבוע את אורן חזן כדי שלא לבייש את הליכוד, כשהקואליציה התנדנדה על חודו של קול כדי להציל את ממשלת נתניהו. והפעם הבאה הייתה כשהוא ניסה לזחול בכל מחיר לממשלה וניסיתי לעצור זאת מאחורי הקלעים ולא הצלחתי. האם אתם מצפים ממני כמנהיגה במפלגת העבודה, כאדם אידאולוגי, להחריש כשקורים דברים כל כך קיצוניים? אני חושבת שלו הייתי עושה את זה הייתי מועלת בתפקידי.
לביא נשיאל: אבל זה נתפס כוויכוח על מנהיגות. הרי מי שכתבו את החוקה היו אנשים שגם להם היו אינטרסים פוליטיים ולכן הם קבעו 14 חודשים.
שלי: אורית, את צודקת. תראי, אני במידה מסוימת מבינה לליבו של בוז'י. גם אני כשהייתי יושבת ראש מפלגה שאלתי את עצמי למה יש את הסעיף הזה. אבל לא הרשיתי לעצמי, לא הרהבתי עוז, לא אני, לא יצחק רבין המנוח, לא שמעון פרס, לא פואד בן אליעזר – מעולם לא הרהבנו עוז לירוק בפרצופם של 60 אלף מתפקדי מפלגת העבודה ולהגיד להם 'לא סופרים אותכם, אנחנו נקבל לעצמנו עוד כהונה בלעדיכם'. יש כאן צעד שאי אפשר לעמוד מנגד."

לצפייה בראיון המלא: