"הודעת משרד הביטחון בעניין הסכם הגרעין - פגיעה קשה בביטחונה של ישראל וחוסר אחריות לאומי ממדרגה ראשונה"

6 באוגוסט, 2016

שלי התראיינה בתכנית "המטה המרכזי" עם אור הלר בערוץ 10, ביחד עם הפאנליסטים לימור לבנת ודב ויסגלס, והתייחסה להודעת משרד החוץ בסוף השבוע המשווה את הסכם המעצמות עם איראן להסכם מינכן, למצב הפוליטי במפלגת העבודה ולמהלכיו של נתניהו כנגד תאגיד השידור.

בפתח דבריה התייחסה כאמור להודעת משרד החוץ בסוף השבוע, שהשוותה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. מתוך דבריה:

"שלי: קראתי את ההודעה הזו ולא האמנתי שהיא באמת יצאה כהודעה פורמלית ממשרד הביטחון. באמת, תהיה מספיק אמיץ כדי להוציא את ההודעה בשמך. לו זו הייתה פליטת פה באיזה ראיון הייתי אומר מילא, אבל הודעה כתובה, מתוכננת, דבר דבור על אופניו, ולא סתם 'הסכמי מינכן' אלא גם מסביר שזה כמו היטלר – ובעצם אנחנו צריכים להבין מזה שאובמה זה צ'מברליין. הדבר הזה הוא פגיעה מאוד קשה בביטחונה של ישראל. לא פחות מזה. אני חושבת ששר הביטחון יודע היטב עד כמה הסיוע האמריקני נחוץ לנו לתקציב הביטחון ועד כמה תקציב הביטחון במידה רבה מתוכנן על פיו ונשען עליו.
הלר: אנחנו עוד רגע עם סגירה של הסיוע הביטחוני.
שלי: אוטוטו עם סגירה של הסיוע הביטחוני ושל תקציב הביטחון שעכשיו על המדוכה, וההשתלחות המוזרה, הפרועה, הלא הגיונית הזו, הלא מדינית הזו, עם הפגיעה הכל כך פגועה בישראל – פשוט חוסר אחריות לאומי ממדרגה ראשונה."

בעניין המצב הפוליטי במפלגת העבודה אמרה:
"הלר: הרצוג ספג בוז אבל גם ניצח, ניצחון פירוס קראו לזה הפרשנים הפוליטיים. התחושה היא של הרבה הפסדים שלך במפלגה כבר.
שלי: קודם כל הפסדתי בבחירות לראשות המפלגה, זו עובדה. אחרי ההפסד ההוא בפריימריז התייצבתי לימינו של הרצוג באופן מוחלט. לפעמים אתה לא מחשב איפה תרוויח ואיפה תפסיד אלא פשוט עושה את הדבר הנכון, כמו במקרה הזה. הרי אני לא יודעת מה יצא לי פוליטית מהארכה בשנה או מאי-הארכה בשנה, זה לא באמת משמעותי. אבל כשמפלגה דמוקרטית שומטת את העדן המרכזי שלה, שהוא בחירות ע"י ציבור הבוחרים במפלגה, ובקומבינות ובתככים יו"ר מארגן לעצמו המשך כהונה באופן מלאכותי בשיא החולשה – זה דבר שאני חייבת מוסרית לצאת נגדו גם אם יש כזה דיל בוועידה שמביא בסופו של דבר לניצחון. אבל כמו שאתה אמרת, אור, זה באמת ניצחון פירוס. הקרב האמיתי הוא הקרב להחלפת השלטון.
הלר: ניצחון פירוס בגלל מצבה של המפלגה.
שלי: נכון.
ויסגלס: אבל אם הבחירות לא נראות באופק ויציבות הממשלה לא נראות באופק, למה זה כל כך חשוב? למה זה כל כך חשוב שהתמודדות הזו תהיה היום ולא בעוד שנה?
שלי: כי דמוקרטיה זה דבר חשוב. זה כאילו עכשיו יבוא ראש הממשלה בנימין נתניהו ויגיד שאמנם מועד הבחירות הוא כזה וכזה, אבל יש לו רוב קואליציוני בכנסת ועל כן הוא משיג ברוב קואליציוני בכנסת הארכת כהונה ודחיית בחירות לכנסת. אני מייחסת חשיבות רבה למבנה הדמוקרטי. אידאולוגיות יכולות להשתנות, יו"ר אחד יכול להיבחר וכן הלאה, אבל בסוף העדן הדמוקרטי הוא עדן קריטי גם במדינה וגם בפוליטיקה הפנים-מפלגתית. נשארו לצערי הרב מעט מאוד מפלגות דמוקרטיות – ליכוד, עבודה, הבית היהודי ומרצ. ארבע מפלגות דמוקרטיות, וחשוב מאוד שישארו לנו גם כמה כאלה. אבל אין שום ספק, דובי, ובזה אתה צודק, שזה לא הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא אלטרנטיבה שלטונית, חוט שדרה אידאולוגי. מה קרה לנו זה שההתנגחויות פנימה, הניסיון כל הזמן להיכנס לתוך ממשלה שהיא זרה לנו בהשקפת עולמה, הדבר הזה מחליף אותנו.
הלר: אבל עד כמה אתם מהווים אלטרנטיבה שלטונית? המהומות הפוליטיות הן בעיקר פנים-ימניות. הירי הוא בתוך הנגמ"ש, לא בין הנגמ"שים.
שלי: נכון. קודם כל, ברגע שאופוזיציה לא עומדת על השקפת עולמה החלופית האלטרנטיבית לזו של הממשלה היא מתייתרת. גם כשעושים דברים טובים, ויש לנו ח"כים מצוינים, יש כאן קודם איציק שמולי, באמת שורה של ח"כים –
הלר: שעוסק (שמולי) ביוניליוור וקורנפלקס. עד כמה אתם מזוהים כמי שמתחרים על הנהגת המדינה?
שלי: אני שוב אומרת לך, אני עונה לך. לא משנה כמה חברי הכנסת יהיו משובחים. ברגע שבכל רגע נתון חושדים בך ובצדק שאתה זוחל אל הממשלה שאתה רוצה להחליף, אתה מאבד את האמינות הבסיסית שלך. ואז כל הדברים הטובים שתעשה, ונעשים דברים טובים, הדברים האלה מאבדים מהערך כי אתה מאבד את האמינות, מאבד את חוט השדרה האידאולוגי, ולא מאמינים לך שאתה באמת רוצה לחליף את השלטון.
ויסגלס: ולמיטב ידיעתך, הרצון הזה לזחול לממשלה עדיין מפעם?
שלי: אני חוששת שכן, ואני מבטיחה שככל שזה תלוי בי הדבר הזה לא יקרה. יכול להיות שאני אפסיד, אבל שוב זה באמת דוגמה לקרב שצריך לנהל אותו כי הוא קרב ערכי ואידאולוגי."

בעניין מהלכי נתניהו כנגד תאגיד השידור הישראלי, שאמור להחליף את רשות השידור, הוסיפה:
"הלר: את כמה את חושבת שבכלל יקום התאגיד?
שלי: אני התנגדתי לסגירת רשות השידור. אני חושבת שקל להרוס וקשה לבנות, והנה לפנינו הראיה. אני בטוחה שהסיבה היחידה שעכשיו נערמים קשיים לפתחו של התאגיד, שצריך לקום, שלא יהיו אי הבנות – התנגדתי לפני שנה וחצי, הסיטואציה השתנתה, רשות השידור התרוקנה מתוכן, מדממת על הרצפה ועכשיו גם התאגיד במטווח הירי. הסיבה היחידה שראש הממשלה מנסה לבטל בעצם את הקמת התאגיד היא שהוא סבר לפי תומו שהתאגיד הולך לשרת אותו ולהיות עושה דברו ושתהיה לו שליטה בתאגיד. לצערו זה לא קרה, ועל כן מי שלא סר למרותו – אין לו מקום.
הלר: את מאמינה שהתאגיד יקום?
שלי: תראה, ברמת הלהיטות, שלא לומר האובססיה של ראש הממשלה לתאגיד הזה והעיסוק הבלתי נגמר בו, אני חוששת מאוד לגורלו של הינוקא הזה. לא מדובר רק על התאגיד. אני מקווה שזה בסדר שאני אומרת את זה פה, אבל המינוי של רמי סדן ליו"ר דירקטוריון חדשות ערוץ 10, ההתנכלויות לערוץ הכנסת ועוד כהנה וכהנה דברים שקשורים לעולם התקשורת, אין ספק שראש הממשלה מנסה לבנות לו אימפריה תקשורתית משל עצמו. ואני רוצה לומר משהו, זה לא על שמאל ועל ימין. זה לא שראש הממשלה ינוח והיה מרוצה כשהתקשורת כולה תהיה ימנית. זה מי לו ומי לצרו, מי משרת אותו ומי לא משרת אותו. גם עיתונאים שמשתייכים לימין מהציונות הדתית –
הלר: ראינו שגם סופרים כיפות של עיתונאים ימנים.
שלי: כן. גם עיתונאים ימנים לא משביעים את רצונו של ראש הממשלה. זה לא מעניין אותו האידאולוגיה הימנית מול האידאולוגיה השמאלנית. מעניין אותו שליטה מצמיתה שלו בכלי התקשורת, ומי שלא – לא יהיה."