אוקי נאמת, ומה עכשיו? - עכשיו? ארוחה טובה

23 בספטמבר, 2016

 

נאום נתניהו – נאום, אום, ושום כלום. הרבה מילים ומחוות תיאטרליות, אפס יוזמה, אפס חזון, אפס מדיניות. יום התלתלים הבינלאומי: תלתלים ופן זו סוגיה פמיניסטית. הסיפור שלא יאמן על האתגר שהעמדתי בפני צה"ל כשהגעתי באופניים לישיבה של ועדת החוץ והבטחון. באיחור מכאיב ואחרי חומרים שהעברתי לו - מבקר המדינה יחקור את רשם הקבלנים על תאונות הבניה. צפונים, בואו לפגוש אותי בקיבוץ עמיעד. וגם: זה בדיוק הזמן להתפקד.

 

מדריך לשבת בנושא הטרדות מיניות

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

שריפה (אמיתית, לא מטפורית) במערכת. בנאום נתניהו באו"ם הייתי אמורה לצפות באולפן וואלה, ולהגיב עליו בשידור אצל הילה קובו, אבל החיים עשויים להיות בלתי צפויים. כמה דקות אחרי שהגעתי, לקראת סוף נאום אבו מאזן, נשמעה אזעקה מחרישת אוזניים, ריח של עשן מילא את הבניין ברחוב אבן גבירול, והתברר שפיר המעליות עולה באש. הבניין פונה, עמדתי יחד עם אנשי מערכת וואלה מחוץ לבניין, ואחרי שהתברר שאין נפגעים לא נותר לנו אלא לעמוד בחוץ ולצפות יחד בכבאים. השידור כמובן בוטל, הילה, במקום לשבת אתי באולפן – צילמה את הכבאים ושידרה בלייב מהפלאפון שלה (כאן היא תפסה אותי כשעזבתי, האיש שאני מדברת אתו הוא ניצב בדימוס אריה עמית שבא לראות מה קורה) ואת נאום נתניהו שמעתי רק בדיעבד. הקליקו:

 

ברור שלו נאומו של נתניהו היה מרעיד את אמות הסיפים, או לפחות מותיר רישום כלשהו, או אפילו נורא מקומם ומרתיח – הייתי פותחת בו ולא בשריפה קטנה.  אבל תחושת הסתמיות והלא כלומיות שהותיר ה(עוד) נאום הזה, היא כה חריפה, עד שנגמרו המלים. אנחנו לא צופים בתיאטרון, וראש ממשלה הוא לא שחקן. קצנו בנאומים שמותירים אחריהם ריק מהדהד, מבוי סתום ואפס תקווה. אחרי נאום כזה, מול אולם ריק, נשאלת השאלה - ועכשיו מה? והתשובה היא למרבה הצער – ועכשיו שום כלום. הרבה מילים ומחוות תיאטרליות, אפס יוזמה, אפס חזון, אפס מדיניות. ראו את מקצת התגובות המדוייקות שקבלתי בטוויטר לשאלה הזאת:

 

ובשולי הדברים, מלה על הכבאים: הם היו סופר מקצוענים, ומצויידים באופן מעולה. היה ממש כיף לראות אותם בפעולה. ליוויתי את כוחות הכיבוי הרבה זמן כשחטפו קיצוצים קשים, יובשו, הוזנחו והתקשו לתפקד, עד לאסון הלאומי בכרמל שטילטל את כולם. תזכורת בספר שלי "אנחנו", מוזמנים לקרוא.

 

הנה קטע מראיון היום אצל אורי לוי בערוץ הראשון:

 

וכאן ראיון בערוץ הכנסת עם העיתונאי אטילה שומלפבי, על הנזקים המדיניים, הבטחוניים והכלכליים שגרם נתניהו בהתנהלותו מול האמריקאים, על הסכם הסיוע עם ארה"ב, על תוכניותי הפוליטיות, על הסקרים, ועל אהוד ברק:

 

תוכניות פוליטיות.  בראיון, אם צפיתם, אטילה שאל אותי על התמודדות לראשות המפלגה, וגם על התמודדות לראשות ההסתדרות. כייוון שהוא לא היה היחיד ועיתונאים רבים שאלו אותי על כך לפתע השבוע, צייצתי בטוויטר את ההודעה הזאת:

 

 גם הכתבה הזאת בוואלה עסקה בנושא הבחירות להסתדרות. למען הסר ספק אני לא הזמנתי את הסקר שעליו היא מדווחת ולא כל סקר אחר שרץ בעניין. הנה לינק לכתבה, וגם צילום הכתבה עצמה:

 

אתמול היה יום התלתלים הבינלאומי, לידיעתכם. בעיני, בתור מתולתלת שנכנעה לשיטה לפני 15 שנים ועשתה פן, זה הרבה יותר מעניין של אופנה. זו סוגיה לגמרי פמיניסטית. איך נשים חזקות שלא מהססות לצאת למאבקים, נופלות שדודות במערכה הזאת ונכנעות למשטר המייגע של הפן. זו הסיבה שהסכמתי מייד (לתדהמתם של המראיינים) לבוא לאולפן תכנית הבוקר של קשת, ולהתראיין יחד עם אוריין פז הנערצת, מובילת מאבק המתולתלות ומנהלת עמוד הפייסבוק המשובח "מתולתלות."

אוריין חושבת שנשים צריכות להיות מה שהן, ולא מה שרוצים שהן יהיו, ואני מרגישה שבמדה רבה היא מצילה את כבודי האבוד ואת כבודו של הדור שלי, שלא עמד בלחץ. הקליקו על התמונה לצפייה בראיון:

 

מערכת הבטחון ואיום האופניים (וסליחה שפעם שניה יש כאן אופניים, זה פשוט הרכב שלי ביומיום). הסיפור שלא יאמן על האתגר שהעמדתי בפני צה"ל כשכל מה שרציתי היה להגיע באופניים לישיבתה של ועדת החוץ והבטחון. השבוע, קיימה ועדת משנה שאני חברה בה (הועדה למוכנות בראשותו המצויינת של עמר בר-לב) סדרה רצופה של ישיבות בקרייה בתל אביב. בקשו ממני את מספר הרכב כדי לארגן חניה, אמרתי שלא צריך כי אני באה באופניים, והחל מהרגע הזה התפתח מחזה אבסורד מתמשך שנראה, אבל ממש, כמו מערכון.

הנה קטע חלקי בלבד מהפוסט שהעליתי: "... 'אתן לכם את מספר הרכב של שלי, תשמרו לה חניה אם אתם מתעקשים על זה, והיא תעמיד בחניה את האופניים.' הציעה שני העוזרת הפרלמנטרית שלי ביאוש... כשהגעתי, התחלתי כבר להצטער על הפרויקט האדיר שאני מפילה על צבא הגנה לישראל. לפני השער חיכה לי סרן במילואים, עו"ד במקצועו, שזומן למילואים לצורך משימה סופר-חשובה, אבל לרגל האירוע הוא קיבל הנחייה לדאוג שמבצע האופניים יתנהל כסידרו..." לסיפור המלא בפייסבוק, וגם למה אני כזאת מיסיונרית של אופניים - הקליקו כאן:

 

 

וראיון מצחיק במיוחד על זה אצל אריה אלדד ובן כספית ברדיו ללא הפסקה, להאזנה הקליקו על הציוץ שלהם:

 

הקטל בענף הבניה. בעקבות חומרים שאני העברתי לו ובאיחור מכאיב, פותח מבקר המדינה בחקירה על התנהלותו של רשם הקבלנים – האיש שבידו הסמכות לשלול רשיון או לפחות לאיים בזה – מול קבלן שאתרי הבניה שלו הפכו לשדה קטל של חפים מפשע. וגם, למרבה החרפה, האיש שמסיבות מסתוריות מעולם לא עשה זאת ולא ניסה לעשות זאת. בשבילי מדובר בהשתלשלות עניינים מכאיבה שנמשכת כבר שבעה חודשים, מאחורי הקלעים, כי בטפשותי חשבתי שעדיף לנהל את זה בלי דיון תיקשורתי – כדי שתתבצע חקירה שקטה. הנה הכתבה של צביקה זרחיה בדמרקר, אפשר גם להקליק עליה:

 

אנחנו עדיין בענייני רשם הקבלנים. האם אפשר לספר סיפור מורכב בפייסבוק? ככה התחיל הפוסט שלי בעניין בדיקת המבקר: "הי זאת שלי, בואו נעשה ניסוי פייסבוקי מהפכני: אני אכתוב פוסט על מחדל נוראי, רכיב אחד בלבד מזוועת ההפקרות של חיי אדם בענף הבניה - שהביא לכותרת הזאת. אבל הפעם, לשם שנוי, תהיה לכם אופציה להכנס במיידי למסמכים שיוכיחו ויפרטו כל שורה בפוסט. פייסבוק הוא מקום שקשה לדווח בו על עבודה רציפה שמורכבת מהרבה פרטים. הפעם אנסה לעשות זאת..." בהמשך פירטתי את השתלשלות העניינים במשך שבעה חודשים, ובסוף הפוסט הבאתי לינקים לשורה של מסמכים. לדעתי זו השתלשלות עניינים מרתקת, דרמטית, מלמדת ומכאיבה, כמו סיפור בלשי, ושאולי גם תסתיים כמו סיפור בלשי. אבל יחסית לסטטוסים אחרים שלי (הכל יחסי) הציבור לא הביע עניין היסטרי. 87 אלף קראו את הפוסט, 191 שיתפו אותו, 90 הגיבו, ו-1500 עשו לייק.

כייוון שאני יודעת שאתם, קוראי היקרים, ציבור מעורב, מעורה ופעיל יותר מהממוצע – אספר כאן את הסיפור במלואו. הוא מתחיל לפני שבעה חודשים, בדיון בועדת העבודה והרווחה בכנסת, כשהתאונות הזוועתיות והחיים הזולים בענף הבניה רק התחילו לעורר התעניינות. בישיבה דיבר, בין היתר, רשם הקבלנים אמנון כהן, האיש שבסמכותו לשלול רשיון מחברות בניה. הנה קטע קצרצר מדיאלוג בינינו:

"אני: תגיד, בעשור האחרון נהרגו 200 פועלי בניין ונפצעו עשרות אלפים... בטח יש הרבה יותר. בכל השנים האלה לא הגיעה אליך אפילו הרשעה אחת?

הרשם: אפילו לא אחת.
אני: זה מזעזע... זה שלא היו הרשעות, או שלא הגיעו אליך?
אמנון כהן: לא קיבלתי.
יחימוביץ': מה זה לא קיבלת? אתה לא יכול ליזום ולבקש?
אמנון כהן: תראי, חברת הכנסת, אם באתר בנייה יש תאונת עבודה ולא מדווחים לנו, מאיפה אני יכול לדעת? אנחנו לא יודעים."

 

השרה שקד מפתיעה. נדהמת מהדברים, פניתי מייד אחרי הדיון לשרת המשפטים איילת שקד, ובשאילתא מפורטת ביקשתי לדעת איך זה יכול להיות שלרשם אין יכולת לקבל מידע בסיסי עם חשיבות כה גדולה.
"מידע זה חיוני לרשם, כדי לשקול אפשרות של שלילת רשיון במקרים של עברות רשלנות כגון גרימת מוות וגרימת חבלה חמורה, או אף עברות חמורות מאלה." כתבתי לה.
התשובה של שקד הדהימה אותי. זו היתה תשובה רצינית ומפורטת, שכללה בדיקה מול היועץ המשפטי לממשלה. היא הפריכה את טענת הרשם, והסבירה כמה פשוט וכמה זמין בשבילו לקבל את המידע על חקירת מוות ופציעות בכל שלב של ההליך המשפטי.

 

 

לא מדובר בחלב שנשפך, אלא בחיי אדם שאבדו. מיהרתי להעביר לרשם את התשובה שלה. תבעתי ממנו פעולה. הזהרתי שמדובר בחיי אדם:

"... כלים אלה מאפשרים לך לנקוט פעולה יזומה, ולקבל לידיך בכל עת שתמצא לנכון, כל מידע, בכל שלב של ההליך הפלילי... בצער עלי לציין כי תמוהה בעיני הפאסיביות שלך בעניין עד עצם היום הזה. הייתי אומרת כי מדובר בחלב שנשפך, אבל אין מדובר בחלב אלא בחיי אדם. את הנעשה אין להשיב, אולם אני מבקשת, שלא לומר תובעת ממך, לפעול בנושא בנחרצות רבה ביותר: לדאוג באופן אקטיבי לקבל לידיך מידע על חקירות המתנהלות בגין מוות ופציעה של עובדי בניה, לפעול לקבל מידע משנים קודמות, להשתמש בסמכותך להזהיר מפני שלילת רשיון ולשלול רשיון..."

 

הכספת הוירטואלית המיסתורית. שאילתא היא עניין פרלמנטרי גלוי, והיא פורסמה כבדרך אגב. הפרסום הזה גרם לאנשים מהימנים שמצויים בפרטים, ושחששו (ועדיין חוששים) להיחשף, לפנות אלי.

הם אמרו שזה הרבה יותר חמור ממה שחשבתי. שהשאילתא שלי וגם תשובת השרה בעצם מיותרות, כי אצל רשם הקבלנים כבר קיימת מערכת שמאפשרת מעקב בזמן אמת אחרי כל הליך שנפתח נגד קבלן. "כספת וירטואלית" הם כינו את המערכת. בשלב הזה, ואנחנו כבר בחודש מאי, הרגשתי שהעניינים חצו את גבול הפעילות הפרלמנטרית הגלויה והמתוקשרת. שכל הסיפור מעלה חשד חמור שראוי שיחקר בלי הפרעה בידי גורם חקירה מוסמך. פניתי למבקר בשקט. צירפתי תיעוד. כתבתי:

"... לידי הגיע מידע חד משמעי וממקור מהימן כי ברשות רשם הקבלנים מערכת המכונה 'כספת וירטואלית' ואשר מאפשרת לו נגישות קבועה לכל הליך פלילי המתנהל כנגד קבלן. המערכת מאפשרת סנכרון בין נתוני הקבלנים לבין תיקים קיימים... אין צורך להכביר במילים לגבי חשיבות דיווח אמת של פקידי ממשלה בבואם בפני ועדות הכנסת וחבריה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בפקיד בכיר כרשם הקבלנים וכאשר אנו עוסקים בחיי אדם – ושלא יהיה ספק, מדובר פה בהצלה או אובדן של חיי אדם. ענף הבניה כולו סובל מהזנחה פושעת בכל הקשור לבטיחות העובדים ומזילות מחפירה של חיי אדם... אם אכן הנתונים בדבר הליכים פליליים היו מונחים לפתחו של רשם הקבלנים ולא ננקטה כל פעולה מצדו כאשר על הכף מונחים חיי אדם, הרי שמדובר ברשלנות חמורה מצדו, ונדרשת לכך התייחסות מיוחדת ונחרצת. אבקש את התערבותך הנחושה בסוגיה דרמטית זו. אחיזת השור בקרניו במהירות עשויה להציל את הקורבן הבא..."

המבקר לוקח את הזמן. גם המבקר (כמו הרשם, שהואיל לשרבט תשובה רק אחרי חודשיים, וגם זה רק אחרי שידעתי את השר הממונה עליו יואב גלנט בדבר הפניה למבקר) לא מיהר, לצערי, לשום מקום. למרות שבאמצע תזכרתי אותו פעמיים באופן רשמי, ועוד פעמיים דרך גורמים במשרדו באופן לא רשמי.

המבקר מתעורר. מתי לדעתכם הגיעה התשובה מהמבקר? כן, בדיוק מה שאתם חושבים. עכשיו. אחרי אסון קריסת החניון, ואחרי שששה בני אדם שילמו בחייהם, ועוד עשרים וארבעה נפצעו. ברור לי שאם הייתי נותנת בטוי תקשורתי לכל התכתובת הזאת, כמו שאני יודעת לעשות כשצריך, הכל היה זז במהירות האור. חשבתי שנכון עניינית לא לתת לזה פומבי. כנראה שטעיתי.

למיטיבי הלכת שבכם, מוזמנים לנבור עוד.  בסוף הפוסט צרפתי את המסמכים העיקריים. למתעניינים בנושא, ממליצה שבמהלך השבת תקחו את הזמן ותקראו אותם.

 

הנשיא קורא מכתב תלונה מאזרח "למה כולם קוראים למראיין אריה?!" סיפרתי לכם בשבוע שעבר על ארוע ההצדעה לאריה גולן, לכבוד חמישים שנות שידור ציבורי מצויין שלו. הנה כאן למעוניינים, הנאום המצחיק והמקסים של נשיא המדינה רובי רבלין לכבוד אריה, ובהמשך הסרטון הדברים שאני אמרתי עליו. לצפיה:

 

צפונים, בואו לפגוש אותי בקיבוץ עמיעד. נוכל לדבר על כל מה שקורה. יום חמישי 29 בספטמבר 19:30 ב"בית הטורקיז". פתוח לכולם, ראש פינה, קריית שמונה, חצור הגלילית, קיבוצים ומושבים באזור, כולכם מוזמנים! לפני כן, ב-18:30 הרמת כוסית קיבוצית, תפוח בדבש, יין וברכות. אשמח לראות אתכם.

 

פתחו חשבון בטוויטר!  הנה עוד דגימה מציוצי השבוע:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתם שותפים לדרך? חזקו אותי ואת דרכנו המשותפת, תתפקדו ופקדו אחרים.יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם. קראו גם לחברים שלכם לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, ו/או שימו את הפוסט גם אצלי בעמוד בתגובות לפוסטים. אתם יכולים גם לשלוח לנו מייל ולציין שאפשר לפרסם אותו בעיתון סופשבוע, כמו שעשתה לירי דלברי. תודה לירי!

 

 שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי