יחימוביץ' ספדה לפרס: אדם בעל שיעור קומה יוצאת דופן

28 בספטמבר, 2016
האזינו:

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שוחחה עם קרן נויבך ברשת ב' על הנשיא הלשעבר שמעון פרס שהלך לעולמו. מתוך דבריה:

 

 

פרס ידע לצחוק על עצמו, זה פנים שיפות לכל פוליטיקאי, היכולת לצחוק על עצמך. נכון חברת הכנסת שלי יחימוביץ'?

בוודאי, אני ליוויתי את פרס כעיתונאית ברוב בשנים הרלוונטיות, מגיל מאוד צעיר ככתבת פוליטית ואחר כך כמראיינת, ראיינתי אותו אינספור פעמים גם ברדיו וגם בערוץ 2 "בפגוש את העיתונות" שוב ושוב. את יודעת, עדיין במונחי עיתונאית, גם בשנים בהן הוא לא נשא בתפקיד רשמי רב כוח, לפחות בפגוש את העיתונות ידענו שאם פרס יגיע לראיון הרייטינג יהיה גבוה, כי היה בו משהו שהיה מעל ומעבר לחלוף הזמן אצל פוליטיקאים, או לטרנד אצל פוליטיקאים. כלומר, גם כשהוא היה נתון לביקורת, וגם בזמן מהפכים פוליטיים וגם כאשר הוא התעסק בפוליטיקה הפנימית של מפלגת העבודה היה ברור שמדובר באדם משועי העולם, שיש לו שיעור קומה יוצא דופן. וגם, אני מודה, שביחס אליו וביחס לרבין, תמיד הייתה לי סוג של יראת כבוד, והייתי נכנסת לחדר לא בנונשלנטיות.

אני מסכימה לחלוטין עם התיאור שלך, לי יש אולי פחות שנים מול שניהם, אבל הם אולי השניים האחרונים שחשנו יראת כבוד של ממש כלפיהם.

נכון, אחר כך, לימים כשהוא נבחר לנשיאות ואני הייתי ראש אופוזיציה ויושבת ראש מפלגת העבודה, נפגשנו הרב מאוד מאוד, ולמרות שהיו ביננו מחלוקות, איכשהו גם בגלל שהוא היה מאוד ג'נטלמן וגם בגלל הגיל שלו והמעמד שלו, היה לי מאוד קשה להתווכח איתו, לקרוא עליו תיגר או להתריס. בשיחות איתו מה שהתאפיין היכולת הבלתי נתפסת לעבור מדברים פילוסופיים, טכנולוגיים, רעיונות מדיניים שחוצים יבשות וימים, לעבור מדיבור מאוד מרתק ומאוד שובה לב, גם לדברים הכי הכי קטנים. עד הפגישה האחרונה שלנו במרכז פרס לשלום תמיד הוא התעניין מאוד במפלגת העבודה, מה עם הפעיל הזה ומה עם הפעיל הזה, היה לו יחס רגשי כזה או אחר לכל אחד.

אני חושבת שכל מי שהכיר אותו מכיר לכאורה את הסתירה אבל גם את השילוב בין החזונות הגדולים לבין ההתעסקות גם בפרטים הקטנים ביותר. מישהו סיפר לי שפעם נסע איתו לאינטרנציונל הסוציאליסטי, ופרס נשא שם נאום מדהים שזכה לתשואות סוחפות, כולל מאויבי ישראל, נאום לא מהכתב, כמו שהוא עשה תמיד, הוא היה נואם בחסד, המלים שלו היו מלים שובות לב ומרתקות, ואז הוא ירד מהבמה והוא קיבל טלפון מאיזשהו פעיל מפלגתי וניהל איתו שיחה פרטנית וקצת מתחשבנת לפרטי פרטים, זה מאוד מאוד מאפיין אותו.

אני רוצה לקחת אותך ספציפית לרגע פוליטי כזה, שגם קשור אליך, לרגע שבו הוא מחליט להתמודד מול עמיר פרץ ומפסיד לו, אני לא חושבת שהוא סלח לעמיר תקופה ארוכה. את, לאחר מכן, גם נכנסת לפוליטיקה והוא עבר למפלגת קדימה, מהלך שהסתכלנו עליו ואמרנו "מה קרה לשמעון פרס"?

באופן אישי אני לא חוויתי את השבר שחוו הרבה מאוד אנשים במפלגה, כיוון שאני לא הייתי פוליטיקאית, בעצם באתי כבר לדבר מוגמר, באתי למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, אבל כן לאורך שנים, עד עצם היום הזה, כשאת מדברת עם אנשים שערכי תנועת העבודה בנפשם ואוהבים את מפלגת העבודה, ויש כאלה והם לא כל כך מעטים, אז נחווה שבר מאוד מאוד גדול, כאכזבה גדולה, כמשהו שהוא לא יעלה על הדעת ולא יתקבל על הדעת. אחר כך, כשהוא הפך להיות נשיא, אז איכשהו הדברים האלה היטשטשו, אבל אין ספק שזה נחקק כטראומה, ויש כאלה שלא סלחו לו על כך. אני בטוחה שהיום כולם סולחים לו, כי את יודעת, יש את הקלישאה הזאת "אחרי מות קדושים אמור" וכן הלאה, אבל זה לא ככה אצל פרס, זה לא מן השפה אל החוץ, כי באמת יש הבנה עמוקה מאוד שמעבר למחלוקות כאלה ואחרות שהיו לאנשים איתו, ומעבר לכך שהוא היה איש מאוד מאוד פוליטי, מדובר באמת באדם בעל שיעור קומה יוצאת דופן.

את יודעת, בעימות בין הילארי קלינטון לדונאלד טראמפ, טראמפ דיבר על המושג סטאמינה, והם החלו להתווכח למי יש יותר סטאמינה. אז ססטאמינה זה שמעון פרס.

אז תסבירי מה זה סטאמינה?

סטאמינה זה כוח סבל, זה יכולת עמידה, יכולת לשאת בעול עוד ועוד, גם מול משברים, לא להתייאש, לדבוק בחזון שלך, לפעמים לחטוף מכות מאוד חזקות ובכל זאת להמשיך הלאה. זה ממש המהות שלו, גם במובן הפוליטי, וגם במובן של החזון. אנשים לא יודעים, אבל פרס היה נץ ממש בשעתו, הוא היה מאבות מפעל ההתנחלויות, אבל הוא עבר שינוי אידיאולוגי באמת, הוא עבר שינוי אידיאולוגי והוא הפך להיות איש שלום, הרבה אנשים אמרו, אובססיבי, כן הוא היה אובססיבי על השלום, הוא לא הניח לזה, הוא לא הרפה, הוא חיפש כל סדק וכל דלת, גם בשיחות שלו איתי – זה תמיד היה הנושא המרכזי, ובאמת השילוב הזה של יכולת אישיותית לדבוק ולהמשיך לשאת בעול, גם השפלות וגם ניצחונות יחד עם חזון מאוד מאוד חד וברור זה דבר שמאוד מאפיין אותו ולזה תוסיפי את העובדה שהוא זכה לכבוד מלכים ברחבי העולם, ואני לא חושבת שאי פעם היה למדינת ישראל שגריר שהוא יותר טוב ממנו.

מאוד חשוב לי להגיד עליו, היום דווקא כפוליטיקאית אני רואה אותו באופן הרבה יותר צלול מכאשר כשהייתי עיתונאית. יש הרבה מאוד פוליטיקאים שהם קמפיינרים אדירים, ולא משנה אם זה קמפיין פנימי לפריימריז או קמפיין חיצוני לכנסת, בקמפיין הם מתמלאים עזוז, הם נראים יותר טוב, יש להם פתאום יותר אנרגיות, הם מספרים על עצמם, הם רוקמים נרטיב לפעמים קצת כוזב וגם מאמינים לעצמם, והם במיטבם, אבל בין קמפיין לקמפיין נכבים ולא עושים שום דבר, פשוט שום דבר, ואצל פרס זה היה פשוט הפוך – הוא היה איש מעשה, ואיש ביצוע. הוא עשה דברים שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת, הוא כל הזמן ניסה לממש את החזונות שלו ולהוציא אותן אל הפועל, הוא התיש את הסביבה שלו בעבודה קשה וברעיונות, ובקמפיין הוא היה כבה, ואז הוא לא היה במיטבו. אני אומרת לעצמי שאולי מגיע לנו יותר פוליטיקאים כאלה, שהם טובים ביומיום, בביצוע, במה שהם עושים, במה שהוטלה בהם השליחות, ואולי טיפה פחות טובים בקמפיינים, אבל באמת זאת הייתה המהות שלו, מעבר להכל איש ביצוע שמבצע את החלום ואת החזון שלו.