שלי על סגירת תאגיד השידור: "לראש הממשלה יש אובססיה מתחלפת שעליה יקום ויפול דבר. לא יאומן שבמדינה מורכבת כמו שלנו ראש הממשלה משעבד את כל הסביבה לזה"

2 בנובמבר, 2016

שלי התראיינה בתכנית "המשחק המרכזי" בערוץ 10 עם אורית לביא-נשיאל והתייחסה ליוזמות שמקדם ראש הממשלה לסגירת תאגיד השידור הציבורי "כאן" וכן לפרסומים אודות מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר ציון קינן לפיהם שילם לעובדת שבקישה להתלונן נגדו על הטרדה מינית.

מתוך דבריה אודות כוונתו של ראש הממשלה לסגור את תאגיד השידור הציבורי:

"לביא נשיאל: את היית מהמתנגדים להקמתו של התאגיד. היום את מאלה שמתנגדים לפירוקו. אני רוצה לשאול אותך אם המשחק הזה במספרים, מה יהיה יותר כלכלי – הוא מהות והוא לב העניין?
שלי: קודם כל, כסף חשוב כיוון שזה כסף שבא על חשבונו של הציבור ובוודאי שצריך לקחת אותו בחשבון. אבל כאן מדובר על סוגיה שהיא הרבה יותר נרחבת והרבה יותר עקרונית. כמו שאמרת, אני התנגדתי לסגירתה של רשות השידור. חזרתי ואמרתי שקל להרוס וקשה לבנות. הייתי בעד רפורמה מקיפה ביותר ברשות השידור, רפורמה, אגב, שגם היא אושרה בחוק ותוקצבה והעובדים כבר היו מוכנים לקבל אותה. הייתי בעד הבראה של המקום הזה, שאני מודה – הוא גם יקר לליבי. אני גדלתי בו מבחינה מקצועית בקול ישראל. אבל מרגע שנפלה ההחלטה הזו, וברוב גדול, ומי שמעד מאחורי ההחלטה היה ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו, וזה לא שזה חמק לו בצוק איתן כי הוא קיבל את ההחלטה הזו עוד לפני צוק איתן – ונבנה מבנה חדש, לסגור את המבנה הזה, על מאוד עובדיו, כדי לשוב לאחור, למקום שהוא כבר חבול והרוס לחלוטין, יש כאן משהו שהוא פשוט בלתי סביר מבחינת ההתנהלות המתעתעת, הגחמנית, הלא-רציונלית שלוקחת מדינה שלמה ומטלטלת אותה על פי גחמות מתחלפות. עושה רושם שלראש הממשלה יש בכל פעם אובססיה מתחלפת שעליה יקום ויפול דבר. אני שואלת את עצמי לפעמים לו כמות האנרגיה, השכל, הכישרון הפוליטי והזמן שראש הממשלה משקיע עכשיו בסגירת התאגיד שהוא כל כך רצה בהקמתו אבל עכשיו הוא רוצה בחיסולו – לו הוא היה משקיע את זה, you name it, בניצולי שואה, בעובדי קבלן –
לביא נשיאל: משבר הדיור.
שלי: משבר הדיור, הפערים בחברה הישראלית. כל אחד יחשוב מה הדבר היקר לליבו. זה פשוט לא יאמן שראש ממשלה במדינה מורכבת כמו שלנו נעול על הדבר הזה, משעבד את כל הסביבה על הדבר הזה, מוכן גם להפסיד מאות מיליוני שקלים בשנה על הדבר הזה. יש כאן שהוא עוד מעבר לחופש הביטוי ולצורך האקוטי בשידור ציבורי טוב. יש כאן משהו התנהלותי שהוא חצה כל גבול אפשרי.
לביא נשיאל: התאגיד חבול מאוד אחרי כל המהלך הזה. לא בטוח בכלל אם הוא ישאר על כנו. גם רשות השידור חבולה אחרי כל המהלך הזה. אז אולי אין התכנות בכלל לשידור ציבורי בתנאים האלה?
שלי: מה זה אין התכנות? הרי זה לא שהייתה רעידת אדמה וחסילה את "כאן" ואת רשות השידור. זה לא כוחות טבע. זה נעשה בידי אדם.
לביא נשיאל: במובן הזה שגם אם רשות השידור היא זו שעכשיו תשוקם, כפי שאמר ראש הממשלה נתניהו, וגם אם התאגיד, אני משערת שיגישו בג"צ ויהיו מהלכים שינסו למנוע את פירוק התאגיד – גם אז התאגיד יהיה תאגיד חבול.
שלי: על זה אין לי איתך ויכוח. ראש הממשלה ירה כאן בשני ציבורים בירייה אחרת. הוא גם חיבל קשות בתאגיד, כיוון שכל אדם בר דעת יפחת לחתום בתאגיד, וגם הרוח כבר שורה, רוח הפחד והידיעה שבכל רגע אפשר באיזו גחמה פוליטית לשנות את גורלו של המקום הזה. כך גם ברשות השידור, שאגב נדרשת עכשיו לקיצוצים קשים ומרים ולהרכנת ראש טוטאלית. אבל הסוגיה היא סוגיה עקרונית. זה לא מקרה שאין מדינה דמוקרטית בעולם שלא קיים בה שידור ציבורי. אנחנו בעולם שבו התקשורת נמצאת בידיים פרטיות, וטוב שכך. טוב שתהיה תחרות. אבל חייב להיות ערוץ אחד שלא משועבד כליל לא לבעלי הון או כמפרסמים או כבעלים, לא משועבד אך ורק לרייטינג אלא מחויב לציבורים רבים, והוא בידי המדינה. אנחנו לא המצאנו את הדבר הזה. זה חלק מדמוקרטיה שיהיה ערוץ אחד שבו בעולם שבו לפעמים בעלי ההון יותר חזקים מפוליטיקאים, יהיו לו את כל הכלים לבצע למשל תחקירים יסודיים על כל העולם הענק הזה שקובע את גורלנו, לצערי, לעיתים יותר מאשר הממשלה. הדבר הזה הוא נשמת אפה שלה דמוקרטיה. אני מאמינה שכיוון שההרס הזה נעשה בידי אדם – אדם אחד, אגב, בנימין נתניהו שמו – גם התיקון צריך להיעשות בידי אדם. וזה לא בלתי אפשרי.
[...]
לביא נשיאל: זה מנוף שדרכו יצחק הרצוג יכול להיכנס לקואליציה?
שלי: מה, כדי לסגור את התאגיד?
לביא נשיאל: כדי להציל את התאגיד.
שלי: אבל זה לא יקרה. נתניהו לא ירצה אותו שיבוא כדי להציל את התאגיד.
לביא נשיאל: אולי הוא ימצא את הקונסטלציה שבה הוא יגיד שאם הוא רוצה אותו בפנים אז התאגיד ישאר.
שלי: השאלה שלך מצערת אותי, כי אני באמת חושבת שחלק ממצבנו הלא-אופטימי, מצבה של מפלגת העבודה כרגע, נובע מכך שהדלת לא נסגרה. מזה שהאופציה של כניסה לממשלה כל הזמן מרחפת. שוב, את שואלת אותי את השאלה הזו, וזה לא ירד מהשולחן. אני חושבת שאין דבר שפוגע בנו יותר מהדבר הזה. את יודעת, ממשלות לא מופלות ע"י אופוזיציה. זה הפרקטיקה הפוליטית. ממשלות מפילות את עצמן. הן מגיעות לסכסוכים פנימיים, הן מגיעות לדד-אנד. כשראש ממשלה נחלש וכשיש ביקורת כל כך גדולה כלפי הליכוד עם ההתנהלות המחפירה של חלק מחברי הכנסת שלו, אנחנו היינו אמורים להינות מזה כאופוזיציה, אבל בגלל שאנחנו כל הזמן נוהים שוב ושוב אל הממשלה –
לביא נשיאל: לפיד נהנה מזה כאופוזיציה.
שלי: בין היתר בגלל שהוא פשוט עשה קאט והוא מבהיר שהוא לא ישב עם נתניהו. איך ציבור סביר יכול לראות בנו אלטרנטיבה אם אנחנו אלטרנטיבה שכל הזמן מבקשת לשבת ולהחזיק את היד לראש הממשלה שאותו אנחנו מבקשים להחליף. לכן אני נורא מקווה שהדבר הזה ירד מהשולחן אחת ולתמיד ושלא תשאלי אותי יותר באולפן שאלות כאלה."

על פרשת ציון קינן הוסיפה:
"לביא נשיאל: אנחנו נמצאים כבר על רצף של מקרים שבהם שולמו דמי שתיקה לאישה שנפגעה ע"י גבר בכיר שאחז בידיו הרבה מאוד כוח.
שלי: תראי, את הפרטים הספציפיים האלה אני לא מכירה. אבל כן, את צודקת. זה גם דוידי פרל, זה גם מאיר שטרית בשעתו, ועכשיו בנק הפועלים. הכללים השתנו, אורית. אנחנו בעיצומה של דרמה מטורפת. נשים קמות ואומרות לא נהיה עוד קורבנות שותקים. אנחנו נפסיק להתבייש בזה שהותקפנו, ומי שיתבייש יהיה התוקף. עכשיו, את רואה את זה עם ארי שביט ועם משה איבגי ועם עוד כהנה וכהנה. הכללים משתנים במהירות מאוד גדולה, ויש מי שלא מספיקים להדביק את הכללים האלה. בכללים האלה המבורכים, במהפכה המופלאה הזו שמתרחשת עכשיו שבה נשים יוכלו אולי סוף סוף להיות מוגנות בגופן ובנפשן – העסקאות האלה לא עובדות יותר. מי שחותם על עסקה כזו, גם אם בהסכמת שני הצדדים, ואפשר להבין לליבה של מי שנפגעה ולא רוצה לעבור את דרך התופת של בית המשפט ורוצה לפחות לצאת עם איזה שקט כלכלי, אבל בוודאי מי שחושב שאם הוא ישלם כסף הוא יקבל שתיקה ומעשיו לא יתגלו לעולם – הכללים השתנו. אנחנו לא איזו חברה שבטית שסוגרים את הדברים בין אנשים, מישהו נותן כסף למי שהוא ביצע בו פשע והסיפור נגמר. לנו כחברה יש אחריות למצות את הדין עם האשמים. נראה לי שעידן ההסכמים הכספיים הוא מאחורינו.
לביא נשיאל: השכפ"צ של דמי השתיקה אמור לעזור למתלוננת אבל לא אמור למנוע את פרסום שמו של התוקף.
שלי: מבחינתי שהיא תהנה מהפיצוי הזה, שהוא סוג של פיצויי נזיקין אזרחיים, אבל זה לא מעניק לו את החסינות מהסביבה שמבקשת שהצדק יעשה ויראה ושמי שאשם בעבירות כאלה או יובא לדין או לפחות, אם הוא לא מובא לדין –
לביא נשיאל: משפט הציבור זה גם טוב.
שלי: כן. לא כל דבר הוא פלילי. את יודעת, הגענו למקום שבו אם אין הרשעה פלילית אז מדובר בצדיקים. לא, לפעמים אין הרשעה פלילית אבל מדובר במעשה שהוא מעשה מגונה ביותר והוא ראוי להוקעה."

לצפייה בראיון המלא: