שלי על העלאת גיל הפרישה לנשים: "שוכחים שבדרך יש את הנשים הכי חלשות ועניות. אין להן קול, אבל על הנשים האלה אנחנו נלחמות."

7 בנובמבר, 2016

שלי התראיינה בתכנית הבוקר של קשת עם גלית גוטמן וחיים אתגר, והתייחסה לנסיונות האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64. מתוך דבריה:

"גוטמן: איפה עומד הסיפור של העלאת גיל הפרישה לנשים כרגע? למה מתנגדים? קראתי אתמול קצת על העניין הזה. איך זה יכול להיות שבשנת 2016 גיל הפרישה לנשים ולגברים שונה?
שלי: טוב, זו שאלה אחרת. קודם כל, גיל הפרישה הוא גיל שונה כי מצב הנשים בשוק העבודה הוא מאוד שונה ממצב הגברים. בטח בגילאים האלה. בואי נגיד, בעשור של הנשים שהולכות לצאת לפנסיה הפערים בשכר הם עצומים, היכולת למצוא עבודה בגילאים כאלה היא אפסית. גם לגברים היא לא גבוהה, אבל מדובר כאילו בשני סוגי אוכלוסייה שונים לחלוטין בעולם העבודה והשכר. לכן ביום שבו יהיה שוויון בין נשים וגברים בעולם העבודה והם ירוויחו אותו הדבר והזכויות שלהם יהיו שוות, אז גם יהיה אפשר לדבר על שוויון כולל. נכון להיום הרבה מאוד נשים מגיעות לגיל הזה כשהן כבר לא עובדות בעצם. הן כבר נפלטו משוק העבודה, נגיד בגיל 58 או 56 או 60. ואז המשמעות של העלאת גיל הפרישה בשבילן זה עוד שנתיים של עוני מוחלט, בלי קצבת זקנה, בלי פנסיה ובלי משכורת. אותי תמיד מרתיח שחושבים על מהלכי מאקרו כאילו זה איזה טייס קרב שמפציץ מלמעלה ולא רואה מטרות, ולא זוכרים שבדרך יש את אותן נשים הכי חלשים, הכי עניות – ואף אחד לא מוצא להן פיתרון. כאילו הן לא קיימות, הן שקופות, הן יפלו דרך החורים של המסננת. על הנשים האלה אנחנו נלחמות. זה לא רק אני. זו גם אורלי לוי-אבוקסיס, זו גם זהבה גלאון. אנחנו חברנו כאן הרבה מאוד נשים. תראי, לנשים האלה אין לוביסטים, אין עורכי דין, קולן לא נשמע – אבל אנחנו החלטנו, כבר כמה שנים אנחנו מתעסקות שיהיה להן קול, ואנחנו לא ניתן להעלות את גיל הפרישה כל עוד לא ימצא פתרון לנשים האלה.
יש עוד קבוצה של נשים שגם הן רחוקות מהעין של פקידי האוצר, של הפוליטיקאים. אלה נשים שעובדות במפעלי תעשייה בעמידה, במפעלי עופות, במפעלי שימורים. הן מגיעות לגיל 62 שבורות מבחינה פיזית, עם גב שבור, עם רגליים נפוחות. הנשים האלה צריכות להיות מחוץ לעסקה. אם הן מרגישות שהן כבר ממש מפורקות הן צריכות לצאת בגיל 62 לפנסיה.
גוטמן: בעצם מי בעד העניין הזה?
שלי: בעד העניין זה בדרך כלל האוצר, שלעיתים קרובות לצערי לא רואה בני אדם אלא רואה נוסחה. זו נוסחה שמשלשלת לקופת הביטוח הלאומי בערך עוד 700 מיליון שקלים בשנה, כי בכל שנה יוצאות לפנסיה 40 אלף נשים וכשעושים את הכפולות זה הסכום שיוצא. כשרואים רק כסף ולא רואים בני אדם, לא רואים ערכים ולא רואים מצוקה – אז יוצאת נוסחה קרה שכזו. נוסחה שכמו תמיד, את יודעת, את זוכרת את הרעש הנוראי שעשו כמה עשרות מנכ"לי בנקים וחברות ביטוח כי פגעו להם בשכר והורידו להם לפחות מיליונים ממה שהם היו רגילים? כל המערכת הטלטלה, כולם זעקו, המנהלים הטובים יברחו, ואיזה לוביסטים, ואילו עורכי דין. זו הבעיה, שכאן מדובר בציבור נורא מוחלש שאף אחד לא סופר אותו, שאין לו לוביסטים. ואנחנו הלוביסטיות שלהן."

לצפייה בראיון המלא: