שלי לנתניהו: "אדוני ראש הממשלה, בוא נסתפק בכך שלא תסית מעתה ואילך"

13 בנובמבר, 2016

שלי התראיינה לכבוד יום השנה ה-21 לרצח רבין בתכנית "אולפן פתוח" בערוץ הכנסת עם אורית לביא נשיאל ביחד עם הכתב הפוליטי יניר קוזין, והתייחסה לעצרת השנתית לרצח רבין שאורגנה השנה בידי מפלגת העבודה ולפוסט שכתב ראש הממשלה נתניהו בפייסבוק לפיו לא היה מבין המסיתים כנגד יצחק רבין על אף שרבים לדבריו מבקשים לייחס לו את ההסתה. מתוך דבריה:

"לביא נשיאל: נתניהו חוזר לא פעם על כך שהוא לא היה מן המסיתים (נגד רבין). אני שואלת אותך אם יש משהו באווירה היום שמזכיר את מה שהיה פעם.
שלי: התשובה היא כן, ולכן גם הדיון מתחדד. לכן גם עצרת רבין, שהיו שנים בשנים עברו שכן היה לה מכנה משותף מאחד וכן הייתה איזו הסכמה על התכנסות סביב סוגיית הדמוקרטיה, הקץ לאלימות וכן הלאה – שוב אנחנו מתפוררים לשבטים-שבטים. אנחנו בתקופה מאוד בעייתי. אני לא אוהבת להשתמש סתם במילה הסתה, הסתה, הסתה. אני בעד חופש ביטוי מפליג, כולל לקצוות בחברה. אבל יש תחושה שמה שאז, אפילו ערב רצח רבין – היה הבדל מאוד משמעותי בין הליכוד, למשל, שהיה יריב אידאולוגי לרבין לבין הימין הקיצוני. יכולת לראות הבדל מאוד חזק ברטוריקה. לכן אני אפילו מבינה לליבו של ראש הממשלה נתניהו כשהוא אומר 'זה לא היינו אנחנו, הליכוד. זה היה ימין יותר קיצוני'. אבל היום את רואה את ההבחנה הזו בין ימין מרכזי ובין ימין קיצוני נעלמת.
לביא נשיאל: אז אשאל אותך ספציפית. מי מסית היום?
שלי: ראש ממשלה שאומר שהערבים נעים לקלפיות באוטובוסים של עמותות השמאל, למשל.
לביא נשיאל: אולי זו לא הסתה?
שלי: בואי רק נחשוב על כל מיעוט אחר שהשם הזה היה יוצא בהקשר הזה מפיו של ראש הממשלה.
לביא נשיאל: אם השמאל היו אומרים שהמתנחלים נוהרים באוטובוסים לקלפיות, זו גם הייתה הסתה?
שלי: אני חושבת שזה היה מזעזע ואף אחד לא היה מעז להגיד דבר כזה. סליחה על הבוטות, אבל תחשבי שראש ממשלה במדינה אירופית או מועמד לנשיאות במדינה האמריקנית היה אומר שהיהודים נעים באוטובוסים לקלפיות. זה דבר שמראש ממשלה נדרש שלא לומר אותם. יש גם המון ירי מכוון לעבר 'השמאל', שהוא מין דמון כזה שמכליל בתוכו הכל. אגב, לא רק אנשי שמאל. בתוך השמאל כבר כלולים אנשים כמו בוגי יעלון וכמו נשיא המדינה רובי ריבלין. כלומר כל מי שהוא לא ימין קיצוני הוא שמאל, וגם בזה ראש הממשלה משתתף השתתפות פעילה מאוד. ויש גם שתיקה. שתיקה נוכח הסתה מכוונת, נוכח עליית רמת האלימות. אני לא חושבת שהציבור היום הוא יותר אלים ממה שהיה אז.
לביא נשיאל: זהו, אני לא חושבת שיש היום גילוי אלימות כמו שהיה אז. אני לא חושבת שזה קיים גם היום.
שלי: גם אני. אני לפעמים אומרת לאנשים צעירים 'זה בחיים לא היה, זוועה, נורא'. אני אומרת שאני יותר מבוגרת, אני הייתי סטודנטית כשאמיל גרינצוויג נרצח ואווירת ההסתה הייתה אז באוויר והיא הייתה חדה וקשה כסכין. וגם אנחנו יודעים מה היה ערב רצח ראש הממשלה יצחק רבין. ההבדל בין אז והיום שכל אחד חשוף להסתה הזו יום-יום ושעה שעה בגלל החשיפה לרשתות החברתיות. בעידן כזה, דווקא למנהיגים שהם מנהיגי מיינסטרים והם לא שייכים לשוליים יש אחריות כפולה ומכופלת. מה שנדמה זה שבמקום שתהיה אחריות כפולה ומכופלת יש דווקא רצון למצוא חן בעיני הרוב המסית ויש סוג של תחרות – היא בעיקר מתרחשת בימין, יש לומר – מי יאמר דבר יותר קיצוני שימצא חן יותר בעיני המסיתים, במקום לשים לזה סוף ולהיות מנהיגות בוגרת ואחראית.
קוזין: זה מה שאני מנסה להבין. מה מצופה מראש הממשלה וממנהיגי הימין היום מול גילויי הסתה? מה הם צריכים לעשות? האם הם צריכים להגיב על כל דבר שנראה כגילוי הסתה, והדבר הזה אולי משלהב חלקים? או שאולי בעצם לומר שהם לא משתפים פעולה עם הסתה באופן כללי ולעזוב את העניין?
שלי: קודם כל, אגיד לך מה אני לא מצפה. אין לי שום ציפייה מפוליטיקאים לגנות כל ציוץ באוויר וכל אמירה של כל אדם מופרך. אפילו לא כל אמירה של כל חבר כנסת. באמת, בעניין הזה אני מסכימה עם ראש הממשלה. אנחנו לא מכונות תגובות שחייבות להגיב על כל דבר. אבל יש סוג של קווי פרשת מים שעליהם צריך לדבר ויש דברים שאסור לעשות. אתן לך דוגמה מה אסור לעשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא נוהג בכלל להתייחס לכל המתחם האדיר הזה של השיח הציבורי על אלימות מינית, לא מדבר על זה – בפעם הראשונה בחייו הפוליטיים שבו הוא מפרסם פוסט, זה פוסט על סיפור שלא היה ולא נברא כי המשטרה הכחישה אותו בדיעבד אבל רץ ברשתות החברתיות על נער פלסטיני שכביכול אנס נערה לוקה בשכלה, ותוך כדי הפוסט הזה, שהוא פעם ראשונה מתייחס לעבירות מין, הוא גם תוקף את התקשורת – אותו גוף דמוני שקרוי תקשורת – ואת השמאל, אותו גוף דמוני, ששותק בצביעות נוכח אותו אונס שלא היה ולא נברא. כזאת אל תעשה, נקודה. אל תעשה. גם אתה תקבל על זה 30 אלף לייקים וגם אם העמוד שלך יזכה ליותר חשיפה, נדרשת מידה של איפוק והיא נדרשת מאיתנו היום יותר מאי פעם.
לביא נשיאל: אני רוצה לחזור לפוסט של נתניהו. בעצם הרצוג לא השאיר לו ברירה. כשהוא עומד על הבמה במוצאי שבת ואומר שההסתה היא אותה הסתה והמסית הוא אותו מסית, והוא מכוון אל ראש הממשלה, אז נתניהו לא הולך ונואם בכיכר אלא מוציא פוסט ואומר שהוא לא הסית.
שלי: קודם כל, אני לא זוכרת את המשפט הספציפי הזה של בוז'י, 'המסית הוא אותו מסית'. באמת שאני לא זוכרת.
קוזין: 'ההסתה היא אותה הסתה, המנהיג הוא אותו מהנהיג'
שלי: אם את שואלת אותי, הנאום שלו בכיכר היה מאוד מתון.
לביא נשיאל: ראית את הסרטון של נתניהו?
שלי: בוודאי, גם הגבתי עליו. הגבתי עליו בשורה אחת, אבל הגבתי עליו בשורה אחת שגם תאפיין את מה שאני רוצה לומר כאן. כתבתי: 'בוא נסתפק, אדוני ראש הממשלה, בכך שלא תסית מעתה ואילך'. כלומר באמת אני לא מאלה שיושבים עם פנקס וזוכרים את ההיסטוריה לדורותיה ועושה רשומון ואומרת שלעולם לא נשכר ולא נסלח. אבל אני אומרת שלפחות הלקח כבר כאן, הכתובת על הקיר. אז לא האמנו שראש ממשלה יכול להירצח. היום אנחנו יודעים שראש ממשלה יכול להירצח ושרצח פוליטי הוא יתכן. ואני אומרת שלכל הפחות, אדוני ראש הממשלה, מהרגע הזה ואילך – אל תסית יותר.
לביא נשיאל: למה לא ניתן לאיימן עודה לנאום בכיכר? יואב קרקובסקי פרסם את זה היום.
שלי: את זה אני גם שומעת לראשונה. אני גם התערבתי פומבית כשדובר על כך שזהבה גלאון לא תנאם בעצרת. חשבתי שזה דבר שהוא מופרך. מה גם שמרצ הייתה השותפה הקואליציונית הבכירה בממשלת רבין והייתה שותפה לכל המהלכים המדיניים.
לביא נשיאל: את יודעת למה לא רצו לאפשר לה? למה לא רצו לתת לאיימן עודה לנאום?
שלי: תראי, אין לי מושג. עליו אני שומעת פעם ראשונה. אני הייתי מעדיפה שעל הבמה תעמוד קשת של מנהיגים. אני הבנתי שליאיר לפיד כן הוצע והוא סרב. אני חושבת שזו בושה וחרפה מצידו. הנה כניעה לאווירה, למשל.
לביא נשיאל: דיברת איתו? שאלת אותו?
שלי: לא. אני חייבת לומר שגם על פרשת יאיר לפיד שמעתי מהמאמר של יוסי ורטר בעיתון הארץ. לא הכל גלוי וידוע. אני חושבת שלנציג ממדינה ערבית בהחלט היה מקום על הבמה. גם את יודעת, יצחק רבין, כשאמר 'נשבור להם את הידיים והרגליים' והיה יריב מאוד מר גם של ערביי ישראל, הוא זכה לאהבה וכפרה מוחלט. עד היום כשאני נפגשת עם ערבים ישראלים הם אומרים עליו 'המנוח', 'יהיה זכרו ברוך', כל מיני דברים. משתמשים עליו אפילו בביטויים יהודיים כדי להראות את עוצמת ההזדהות ואת עוצמת הקבלה שלו. לכן בין היתר יצחק רבין הוא סמל למי שהיה אדם מאוד ניצי, רמטכ"ל, לא צריך להוכיח את המיליטנטיות שלו שהפך לאהוב מאוד בציבור הערבי.
[...]
שלי: אני שיבחתי את בוז'י על לקיחת הסיכון (שבקיום העצרת), כי היה בזה סיכון. הכיכר גם יכלה הייתה להיות ריקה. אני חושבת שקיום העצרת היה נכון. מהרגע שבו מפלגה פוליטית, המפלגה שלי, לקחת על עצמה את ארגון העצרת, מהרגע הזה כבר מעצם ארגון העצרת אז מפלגות פוליטיות אחרות מודרות. אני מאוד מקווה ומאמינה גם בנחיצות של זה, שלמרות שהעצרת הזו הוכיחה באמת סוג של כמיהה ועוצמה ורצון לחדד את האידאולוגיה שלנו, עדיין אני חושבת שהעצרת הזו צריכה להיות עצרת ספונטנית שמשותפת לכל חלקי המדינה. יש מספיק נרטיבים סביב הרצח הנורא הזה שכל הציבור בישראל, לפחות המיינסטרים הרחב מאוד יכול להתכנס סביבם."

לצפייה בראיון המלא: