שלי על האווירה בציבור הישראלי: "היום קשה להבחין בין ימין מרכזי לימין קיצוני"

13 בנובמבר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה במהדורה המרכזית של רדיו קול חי עם אבי מימרן, והתייחסה לאווירה המתוחה בציבור הישראלי לאור יום השנה ה-21 לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, וכן להיבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית בשבוע שעבר. מתוך דבריה:

"מימרן: היינו עדים היום לנאום של ראש האופוזיציה יצחק הרצוג שכולו הופנה לראש הממשלה ולימין אם תזכורת על מה שהתרחש כאן לפני 21 שנים. על המרפסת, על הקריאות, על השתיקה, לפי דבריו של הרצוג, של מנהיגי הימין. ואז תגובה של השר בנט שאומר שהרצוג מאשים את חצי מהמדינה ברצח. אני רוצה לשאול אותך, העיסוק היום של מה שקרה לפני 21 שנים – האם עצם העיסוק לא מחזיר אותנו לעבר?
שלי: אני חושבת שהשנה הזו מאופיינת בשיח שהוא יותר קשה במלאת 21 לאותו רצח, והוא יותר קשה כי גם החברה הישראלית הרבה יותר מקוטבת ומחולקת לשבטים. כן היו שנים מאז אותו רצח שכן היה נרטיב משותף ומכנה משותף וגם לעצרת הגיעו זרמים פוליטיים שונים שיכלו להתכנס. אפשר להתכנס הרי, יש כל מיני אתוסים להנציח את זכרו של רבין. יש את מחנה השלום שמאמין בשלום, אבל יש גם את המחנה הדמוקרטי שהוא גדול ועצום ורב. סביב השיח על דמוקרטיה ועל פסילת אלימות מכל סוג כן אפשר להתכנס. אבל באמת אני חושבת שהשנה-שנתיים האחרונות יצרו קיטוב כל כך גדול עד שגם השיח סביב הרצח הזה הפך לשיח מאוד קשה וחשוף. כל העצבים נחשפו בעצם מחדש.
מימרן: אנחנו שומעים בין האמירות גם את הפוסט של ראש הממשלה. הוא שוב מנסה קודם כל להוריד ממנו את החשד שכל הזמן מדביקים לו שהוא ידע, ראה, שתק. הוא אומר שיש הבדל בין מה שקרה מעשית על ידי רוצח שפל לבין אותן קריאות של הפגנות לגיטימיות שהיו. מה שלא לגיטימי הוא אומר שהוא התנגד. את קונה את הדברים האלה?
שלי: תראה, התגובה שלי על הפוסט של ראש הממשלה הייתה: 'אדוני ראש הממשלה, בוא נסתפק בזה שלא תסית מעתה ואילך'. מבינה מסוימת אני יכולה להבין לליבו, כי באמת אז באותה תקופה הייתה אבחנה ברורה בין מצביעי ליכוד וש"ס שהייתה שותפה קואליציונית של רבין, לבין ימין קיצוני וגזעני. היה מאוד ברור מאיפה מגיעה ההסתה. בנימין נתניהו בראש ובראשונה האשמה שמוטחת כלפיו זה שהוא שתק. הוא השתתף בהפגנות מאוד אלימות ולרוב בדרך כלל לא היסה את המפגינים, חוץ מאותן שתי דוגמאות שהוא מביא באותו פוסט שלו. ההבדל בין אז והיום, וזה הבדל שהוא מאוד קשה ומאוד מעציב, שאתה מתקשה לעשות את ההבחנה בין ימין שהוא גזעני וקיצוני לבין ימין שהוא ימין מרכזי שמייצג אנשים מהישוב. ואלה חברי כנסת מהליכוד שגם הם מצטרפים לחגיגת ההסתה והקיצוניות. לכן הסיטואציה היום היא הרבה יותר קשה. אני חושבת שאילו זה לא היה כך היום, אז גם ראש הממשלה אף אחד לא היה מתחשבן איתו. אני חושבת שגם הרטוריקה של ראש הממשלה עצמו הפכה להית מאוד קיצונית ומסיתה לכשעצמה, כמו אותה לחישה מפורסמת לאוזנו של הרב כדורי שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים, שזו אמירה איומה ונוראה. יש תחושה שנתניהו חוזר להיות אותו נתניהו של אז.
מימרן: מילה אחת על טראמפ. אנחנו לא מנבאים כבר על מה שקורה בארצות הברית. למדנו שגם אנשי מקצוע גדולים וטובים לא הצליחו להעריך את תוצאות הבחירות, אז בוודאי שלא נדע מה טראמפ הולך לעשות בקשר ליחסיו עם ישראל. בימין צוהלים, בשמאל מתכנסים ומנסים להבין מה קורה. זה מעסיק אותך?
שלי: בוודאי שזה מעסיק אותי. במהלך אל מערכת הבחירות הזו וגם אחריה אני לא התייחסתי לגופם של המועמדים ולא נקטתי עמדה. אני חושבת שכך צריכה לעשות כל הקשת הפוליטית. זה מעסיק אותי בראש ובראשונה כי לפעמים הציבור בישראל לא כל כך מבין את זה אבל הברית שלנו עם האמריקאים – האסטרטגית, הביטחונית – היא כל כך חשובה לנו. ישראל בלי ארצות הברית זה לא ישראל עם ארצות הברית. זו ברית שאנחנו תלויים בה לעצמם קיומנו. היא ביטחונית, היא אסטרטגית, היא כלכלית. היא חשובה לנו יותר מכל נשק שיש ברשותנו. לכן שימור הברית הזו וההעצמה שלה זו משימה של כל חלקי הקשת הפוליטית. בסיטואציה הזו לא נותר לי אלא לקוות שהברית הזו תמשך גם תחת נשיאותו של טראמפ.
מימרן: הברית תימשך, אבל אם טראמפ יממש ולו 50% מהבטחות הבחירות שלו בקשר לישראל, אני לא יודע אם שגרירות ארצות הברית תעבור לירושלים או לעמונה.
שלי: אני לא מהמהמרים ומהמנבאים, אבל תן לי להניח שהשגרירות לא תעבור לירושלים.
מימרן: אבל זה משהו שגם את רוצה שיקרה, לא? את לא מתנגדת לכך.
שלי: אני בוודאי רוצה שבהעצמתה של ירושלים ובהשבתה למעמדה כבירתנו הנצחית האחת והיחידה. אני חושבת שמעמדה של ירושלים הולך ומדרדר. בין היתר בגלל ההתעקשות שלנו להחזיק מחנות פליטים של פלסטינים כאילו הם חלק בלתי נפרד מבירתנו, דבר שהוא בעיני שגיאה מאוד קשה. אבל לא נותר לנו אלא באמת לקוות. להיעזר בסבלנות."

להאזנה לראיון המלא: