"לרוחב הקשת הפוליטית מבינים את הצורך ביצירת כוח משותף עבור שמירה על ישראל יהודית ודמוקרטית"

8 בדצמבר, 2016

שלי התראיינה לתכנית הבוקר "אורלי וגיא" בערוץ 10, בהנחיית אורלי וילנאי וגיא מרוז, והתייחסה לגזר דינו של נוחי דנקנר, להסדר הטיעון עם אופק בוכריס, לאפשרות שתתמודד לראשות ההסתדרות וכן לעניינים נוספים. מתוך דבריה:

"גיא: למה את מתנגדת להצעה של 50 שקל לכל ילד?

הרעיון יפה, אבל אני חושבת שיש בו משהו פטרנליסטי. אני חושבת שבגילאים צעירים, הרבה יותר יעזור לילד ומשפחתו אם 50 השקלים האלו יגדילו את קצבת הילדים. זאת ההשקפה שלי, אבל זה ויכוח מאוד עמוק. זה לא דבר פסול, חלילה וחס, אבל אני חושבת שהגדלת קצבאות הילדים הרבה יותר משמעותית, וגם בגילאים הצעירים השקעה בילדים נושאת פירות יותר רחוקים. אבל בסופו של דבר, זה באמת דבר מבורך. כאמור, מי שהמציא את זה היה בוז'י, ומי שיישם את זה היה כחלון, אגב לא בפעם הראשונה – זה כמו שאני הנחתי את חוק שכר הבכירים, ובמשך 8 שנים לא הצלחתי להעביר אותו, עד שבסופו של דבר בא כחלון והעברנו את זה ביחד.

גיא: בואי נדבר על הריצה לראשות ההסתדרות. כמה זה גמל בליבך? זה באמת קורה?

שלי: גמל לא, אבל אני שוקלת את זה ברצינות. זאת אופציה שעומדת על הפרק.

גיא: זה כי הסקרים במפלגת העבודה היו במצב שאני חושב שאף פעם לא היו? כי את לא רואה שום עתיד פוליטי במפלגתך, ואת אומרת שההסתדרות זה המקום בו את יכולה לפרוח ורק אז לחזור?

שלי: האמת שזה בדיוק ההפך. אם זה היה כמו שאתה מתאר, לא הייתי מתלבטת. קודם כל, אני אדם אידיאולוגי, יש לי השקפת עולם, אחד הדברים המהותיים בתפיסת שלי זה כבוד האדם העובד וחירותו והזכות להתפרנס בכבוד. זה הנושא המהותי, בלב שלי, שאני עוסקת בו כל השנים. זאת הזכות הבסיסית של אדם להתפרנס בכבוד. אדם שהוא עבד, והוא עובד קבלן שאפשר לעשות לו פו ולהעיף אותו - כל זכות אחרת היא חסרת משמעות בשבילו. למרות הסקר הנוראי מיום שישי, ולמרות שמפלגת העבודה במצב לא מזהיר בלשון המעטה, מהניסיון שלי דווקא במצבים כאלו נוצר ואקום שממנו נוצרים דברים חדשים וטובים. ואני רוצה להיות חלק מהדברים האלו.

אורלי: צריך לזכור שגם הליכוד היה במצב כזה לפני כמה שנים.

נכון. לא שאני לא מתרגשת, אני מאוד מתרגשת מהתוצאות של הסקר ומהמצב שלנו, אבל אני אופטימית ויודעת שיכולים כן לקום מזה בסופו של דבר דברים טובים. מצד שני, תפקיד יו"ר ההסתדרות הוא תפקיד חשוב, משמעותי ומשפיע, שמתאים בדיוק להשקפת העולם ולעשייה שלי.

אורלי: וגם לא הייתה אישה בתפקיד הזה קודם.

שלי: גם לא הייתה אישה בתפקיד הזה. לכן אני מודה שאני בדילמה מאוד גדולה.

גיא: אז למה בדילמה? הסברת 'למה כן'.

שלי: הסברתי גם 'למה פוליטיקה כן', ולמה בעולם הפוליטי הולכים לקרות שינויים משמעותיים שאני רוצה להיות חלק מהם. ואני גם אוהבת את מה שאני עושה. גם באופוזיציה אני מצליחה לחוקק חוקים, להוביל מהלכים, לטרפד מזימות רשע, ואני באמת אסירת תודה כל יום על זה הזדמן לי להיות במקום הזה. זה מסוג הדילמות שאצטרך לפתור, ואני חולקת אתכם את ההתלבטות.

אורלי: אילו שינויים את חושבת שהולכים להיות בפוליטיקה הישראלית? איחוד מפלגות?

שלי: אני מאמינה שהריק הזה והייאוש הזה יולידו בשנה הקרובה שינויים. אני מאמינה בעוד דבר: הרבה מאוד מפלגות, אישים וזרמים מבינים שגם אם יש את הוויכוחים התמידיים על סדר יום מדיני ועל סדר יום כלכלי וחברתי, היום הסוגיה הדמוקרטית נעשתה כל כך דרמטית...

אורלי: במילים אחרות, תתאחדו עם יש עתיד?

שלי: לא אמרתי דבר כזה. יום אחרי הבחירות בוודאי שיש מקום לקואליציות, אבל לא ללכת כמפלגה אחת. אני חושבת שכאן השלם קטן מסך חלקיו. אבל כן, אני חושבת שיש תובנה בקרב הרבה מפלגות, גם במרכז-ימין, גם במרכז-שמאל, שיש איזשהו צורך לייצר כוח משותף כדי לשמר את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

גיא: אני רוצה לחזור איתך למשהו שעסקת בו לא פחות מאשר ענייני עבודה, אפילו היית עדה מרכזית בפרשת קצב, וזה סיפור בוכריס. אתמול הייתה הפגנה גדולה. אנחנו בתכנית הבענו את דעתנו שהעונש בלתי נסבל בקלות שלו ביחס למקרים אחרים. איפה את עומדת בעניין הזה?

שלי: קודם כל, ברור שהוא לא בא על עונשו ושהצדק לא נעשה. 16 הסעיפים בכתב האישום עוסקים בשלל עבירות מין, חלק מהן חמורות, ויציאתו בלא כלום מהסיפור הזה גורמת לכל עבריין מין מהשורה להסתכל ולומר 'למה הוא כן ואני לא'. יש בזה משהו בלתי סביר, גם נוכח העובדה שהוא שיקר במצח נחושה.

גיא: אני רוצה לשאול אותך, מאחר שאתה כל כך מתמחה בתחום: פתאום צצו שתי מתלוננות. יכול להיות שהוא תמיד עשה את זה אבל יתר המתלוננות לא הגיעו, או שיש אנשים שפתאום הופכים לאנסים בשלב כלשהו של החיים שלהם?

שלי: זה מאוד נדיר. לרוב, ב-99% מהמקרים, עברייני מין לכל סוגיהם לא עושים את זה פעם אחת. אגב, זאת גם תשובה לחידה המתמטית: הרי אין אישה שלא עברה משהו בין מעשה מגונה לאונס, ולעומת זאת רוב הגברים הם בסדר ולא עושים דברים כאלו. אז אנשים שואלים איך זה מסתדר. אך זה הגיוני, כי עשרה האחוזים האלו עושים את זה כל הזמן, ולכל אחד מהם יש מאות קורבנות בדרך כלל. קוראים לזה רצידיביזם – חזרתיות על עבירה פלילית. כאן אני לא יודעת, אבל בדרך כלל, מאחורי כל עבריין מין מתגלה סדרה אינסופית של נשים שהוא עשה בהן עבירות מין, ולצערנו, כמו תמיד, הן שתקו, הן התביישו, הן חשבו שהן אשמות, לא היה להן כוח לנהל את הקרב הזה. לכן, אלו שעכשיו מתלוננות הן זן חדש של נשים צעירות, אמיצות ומדהימות, שמגיע להן צל"שים. הן גיבורות והן מצילות נשים אחרות.

גיא: תחזיק העסקה הזאת, להערכתך? היא תגיע לכלל מימוש או שהלחץ הציבורי יעשה את שלו?

שלי: נורא קשה לי להגיד, כי אם היית שואל אותי לפני שנה הייתי אומרת לך שהיא תחזיק. אבל אנחנו בעיצומה של כזאת דרמה וכזה שינוי ציבורי גדול, שמאוד יכול להיות שהמחאה והגועל שציבור כל כך רחב מפגין, ישנו את העניין הזה. רק במילה אני אגיד שכשיש עסקה כזאת, באיזשהו מקום קטן כן רווח לי, כי אני חושבת על דרך הייסורים שנחסכת מהמתלוננות בבית המשפט.

אורלי: עוד משפט אחד ברשותך, בעוד כשעתיים צפוי להיגזר דינו של נוחי דנקנר, מדברים על כלא אפשרי... הסיפור שלך עם נוחי דנקנר ידוע וארוך, גם הביקורת שהבעת כלפיו, גם זה שבמעריב 'חיפשו' אותך, לטענתך, בשנים שהוא רכש את מעריב.

שלי: לא חיפשו אותי, להפך – הציעו לי עסקה מהחלומות, שבה תהיה הפסקת אש דו צדדית: אני אפסיק לתקוף את דנקנר, והם לא יפרסמו עליי כתבת תחקיר מכפישה במיוחד ערב פריימריז.

אורלי: הוא צריך להיכנס לכלא?

שלי: אני לא רוצה להיכנס לענייני גזר הדין. את יודעת מה? הייתי מסתפקת בזה שמהיום והלאה הוא יחיה מהשכר הממוצע במשק ויגור בדירת שלושה חדרים. באמת, שיחיה חיים של בני אדם. זה אדם שחי חיים של מלכים ורוזנים, שלא ספר בני אדם. קשרי ההון-שלטון שלו הם לא סיסמא – הוא באמת היה מרופד מכל עבר במערכת הגנה מטורפת.

גיא: אגב, נטו לחבב אותו לפני כן. את הבעת את דעתך שזה 'טוב שהוא מציל את "מעריב"'. אני לא שוכח את זה.

שלי: אבל את זה אמרתי אחרי שש שנים בהן תקפתי כל פרשייה מלוכלכת שהוא היה מעורב בה. זה אדם שעשה מה שמתחשק לו, שעשה דברים מושחתים בחסות הנדבנות המזויפת הזאת. הנדבות האלו, אגב, היו על חשבונך, על חשבון הציבור - לא מהכיס שלו".

לצפייה בראיון המלא: