פסלי הזהב של דנקנר ונתניהו

9 בדצמבר, 2016

פסל הזהב של נוחי דנקנר: על ספסל הנאשמים היו צריכים לשבת כל מי שהשתחוו לו. למה כולם השתגעו מפסל הזהב של נתניהו. גבורה בקרב היא לא רשיון לאנוס. איך הרמטכ"ל שותה את הקפה שלו ולמה זה חשוב. חוויה מכוננת: למה אמא שלי כעסה על אבא שלי כשהוא לא אמר לה מי הקבלן ומי פועל הבניין. החוק של אילן גילאון: רגע מרגש של חסד. על ההתלבטות שלי אם להתמודד על הנהגת ההסתדרות – משתפת ומזמינה אתכם לומר לי מה דעתכם. וגם כמה מלים על האשה היחידה שהיתה כאן ראש ממשלה, גולדה מאיר.

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

אפתח לשם שינוי בשני ראיונות. בשניהם יש בהם התייחסות לכמה וכמה עניינים שהיו השבוע. ראיון מקיף ב"זוג או פרט" בערוץ הכנסת, אצל אסף ליברמן וברק רביד: על הפסל המוזהב המקסים של נתניהו בכיכר ועל הטירוף סביבו, על עמונה ועל ההקצנה החדה והמסוכנת בימין, על קמפיין "הסמויים" הסמוי של המחנ"צ שחברי הכנסת שלנו לא שמעו עליו דבר, על ההתלבטויות הפוליטיות, ועל אובססיית התקשורת של נתניהו.

 

 

וגם ב"אורלי וגיא" בערוץ 10, עם אורלי וילנאי וגיא מרוז: על הסדר הטיעון עם אופק בוכריס ועל עברייני מין בעלי דפוס חוזר, על נוחי דנקנר, על ההסתדרות ועל הזכות להתפרנס בכבוד, על חיסכון לכל ילד (לא מתלהבת - צעד פטרנלסטי, הגדלת קצבת הילדים היתה עוזרת הרבה יותר), על מצבה של מפלגת העבודה ועל הסלידה ממשלת הימין:

 

 

פסל הזהב של נוחי דנקנר. קשה לתפוס היום את רמת ההגנה, החנופה וההאדרה שנוחי דנקנר זכה לה על פני השנים. בחרו בו לאיש השנה, נתנו לאמא שלו להדליק משואה, שר האוצר עלה לרגל למשרדו, ראש הממשלה עדכן אותו ישירות, כתבות הפרופיל עליו נראו כמו תשדיר יח"צ רוטט, כולם שרו לו שירי הלל והשתחוו לפניו - כל זה בזמן שהוא עושה סיבוב ועוד סיבוב על כספי החוסכים, תרגילים ברוטאליים ועסקאות סיבוביות שהעבירו לרשותו מיליארדים שנגזלו מהציבור. השבוע זה הסתיים בבית המשפט.

נוחי דנקנר לא ישב לבד על ספסל הנאשמים. את שתי שנות המאסר שקיבל השבוע היו צריכים לחלוק עמו כל אלה שאפשרו לו לשדוד את הציבור שוב ושוב: רגולטורים, פוליטיקאים לרבות נשיא, ראש ממשלה עיתונאים, המשקיעים המוסדיים, בנקאים, ראשי ערים ועוד רבים. דנקנר הוא אחת הדוגמאות הקשות להון מלוכלך. אם תעשיינים הם יזמים שבונים, ומקימים, ויוצרים, וההון שהם עושים הוא מבורך – אז דנקנר הוא ההיפך. את כל הכסף שלו עושה ממשחקים מגונים בכספם של אחרים.

אלה שמניתי כאן מחאו לו כפיים בזמן שהוא עשה מה שבא לו: כשעשה עסקאות בעלי עניין מושחתות וגלויות לעין, כשעשה תספורות וגזל כספי חוסכים, כשהבנקים מחקו לו מאות מיליונים חובות, כשהריץ מניות, כשקנה בכסף תקשורת מהללת. בזמן אמת - במקום לעצור אותו, הם העניקו לו מעטפת הגנה, שיתפו אתו פעולה, שרו לו שירי הלל והתחנפו אליו באופן מביש.

לפעמים הוא השליך עליהם תרומות נדיבות בתמורה. הנדיב הידוע. דעו: שקל מהתרומות האלה לא היה מהכיס שלו, מהכסף הפרטי שלו. זה היה הכסף שלכם. הכסף שלכם ריפד לו את הדרך להמשיך ולגזול את כספכם.

 

בנימה אישית: במשך שנים, כח"כית בועדת כספים, כשניהלתי מולו מאבקים ועשיתי כל מה שיכולתי כדי להציף את המעשים האלה ולמנוע אותם, מצאתי את עצמי בבדידות כמעט מזהרת, וחטפתי קיתונות של ביקורת ואיומים.

השיא מבחינתי היה בפריימריס 2011, זמן קצר אחרי שהוא רכש את העיתון מעריב כדי להשתמש בו ככלי נשק נגד אויבים עסקיים ומבקרים. קיבלתי אז "הצעה ידידותית" להפסיק להתעמת אתו. "הפסקת אש". בתמורה – כך נאמר לי במתק שפתיים – לא תתפרסם עלי כתבה מכפישה שהוזמנה במיוחד.

ובקשר לעונש. הייתי מסתפקת בגזר דין אחר: חמש שנים לגור בדירה של בני אדם רגילים ולהתפרנס מהשכר הממוצע במשק. לנקות לבד את הבית, לנהוג לבד. בקטנה. זה, אגב, בשום תסריט לא יקרה.

 

חוויה מכוננת מהילדות שלי. בראיון לגל"צ על נוחי דנקנר, לתוכנית "מעורב אזרחי" של אבנר הופשטיין, דברנו על החנופה המוחלטת לדנקנר כשהיה בשיא כוחו. הופשטיין העיר: "אין ספק שיש משהו מושך, ממגנט לפעמים, בכוח". ספרתי לו בתשובה משהו מהילדות. אבא שלי, שהיה פועל בניין, נפצע בתאונת דרכים, ובאו לבקר אותו אנשים מהעבודה. קודם קבוצה קטנה, שישבה והלכה, ואחר כך עוד שניים.

אמא שלי הגישה לכולם את הבונבוניירות העבשות שהיה נהוג בעבר להגיש ככיבוד. אחר כך, כשהם הלכו, התברר שהראשונים היו פועלים שכדי להגיע החליפו שלושה אוטובוסים, והצמד אחר כך היו הקבלנים שבאו ב"פרייווט" שלהם. אמא שלי רתחה על אבא שלי: "למה לא אמרת לי את זה, אם הייתי יודעת שהם באו בשלושה אוטובוסים, הייתי נותנת להם ארוחה אמיתית, ולא את הבונבוניירות העלובות האלו". מלכתחילה, היא לא התרגזה עליו על זה שהוא לא הורה לה לתת כבוד לקבלנים, אלא על זה שהיא לא האכילה כמו שצריך את הפועלים.

רוב האנשים גדלו כמוני, בבתים לא עשירים. הייתי רוצה שיזכרו את זה כשהם מגיעים לעמדות שבהן יש להם יכולת להשפיע על גורלם של אחרים. שיזכרו שהמחוייבות שלהם היא כלפי 99.9 אחוזים מהציבור, ולא כלפי הקומץ הזעיר של החזקים. כאן גם עם אריה אלדד והילה קורח ב"רדיו ללא הפסקה", כאן ב"הכל כלול" בערוץ 10 עם סיון כהן וכאן בכתבה בחדשות ערוץ 10 עם תמר איש שלום: 

 

 

ויש גם רגעי חסד מרגשים שכאלה בכנסת. כשהחוק הכל כך צודק של אילן גילאון, מרצ, להשוואת קצבאות הנכים לשכר המינימום, עבר בקריאה טרומית בגלל חוסר הערכות של הקואליציה, ובגלל שכמה שרים וח"כים שם לא היו מסוגלים ללחוץ נגד (חיים כץ, גילה גמליאל, משה גפני). לאילן לקח כמה שניות לעכל את מה שקרה, ואז פרץ בבכי. הנה כאן הידיעה בידיעות אחרונות:

 

 

 

 

תשובה ב' מגייס כספים מחוסכים שתשובה א' גזל מהם. מראית העין הכעורה של ימי דנקנר הלא – עליזים אולי שופרה, אבל בפועל המעשים הפסולים של עושק כספי הציבור נמשכים, אולי קצת יותר בשקט. רק השבוע פורסם ש"אלעד נשיונל" שבבעלות יצחק תשובה, יוצאת לגיוס בישראל על מנת לממן פעילות נדל"ן בארה"ב. צריך זיכרון מאוד קצר כדי לשכוח שתשובה כבר עשה תספורת של מאות מיליונים לחוסכים בהסדר בחברת דלק נדל"ן שבשליטתו. הנה מכתב ששלחתי לרגולטורים בתביעה למנוע את הגיוס. קצת תקשורת:

 

 

וכאן לצפיה בראיון ב"לילה כלכלי" בערוץ 10 אצל מתן חודורוב:

 

 

 

 

 

ההסתדרות. בשבתרבות בנס ציונה, שאל אותי המראיין יובל קרני, הכתב הפוליטי של ידיעות אחרונות, האם אני מתכוונת להתמודד לראשות ההסתדרות. אישרתי שאני שוקלת ומתלבטת, סיפרתי שיש אלי פניות מגורמים רבים, עובדים וועדי עובדים – שפונים אלי ומפצירים בי להתמודד. אמרתי שאחליט בקרוב. הוא ביקש שאשתף את הקהל בהתלבטויות שלי, ואני נעניתי וכך אמרתי: ההסתדרות היא גוף חשוב ומרכזי שעוסק בנושא היקר לי מכל: הזכות להתפרנס בכבוד וזכויות עובדים שהן תנאי ראשון להיותנו חברה מתוקנת שמכבדת את אזרחיה. אין ספק שמדובר בתפקיד מאתגר, משמעותי ומשפיע.

 

מאידך זה לא סוד שאני מאד אוהבת את מה שאני עושה כיום, ויכולת ההשפעה שלי היא נרחבת ביותר, גם באופוזיציה. בנוסף, אני מעריכה שבשנה הקרובה יתרחשו שינויים פוליטיים מרחיקי לכת בכל הגושים הפוליטיים, תחת ההבנה ששמירה על הדמוקרטיה וערכיה היא יעד מרכזי שמכנס סביבו הרבה גורמים פוליטיים. אני כמובן רוצה להיות חלק מזה ולהניע תהליכים בעצמי. לכן, הדילמה לא קלה. תכלס? אשתדל לבחור במסלול שבו אני ארגיש שהשקפת עולמי באה לידי ביטוי באופן מקסימלי, ושדרכו אוכל להמשיך לשרת את הציבור על פי אמונותיי. הנה התמונות מהשבתרבות, וכמה מהידיעות הרבות שהיו בעקבותיה בתקשורת:

 

 

 

 

 

 

דמרקר קיימו סקר גולשים בעניין (שכמובן אינו סקר מקצועי) והתוצאה כאן למטה. אם גם אתם רוצים לייעץ לי ולומר לי מה דעתכם – כתבו לי במייל חוזר. דעתכם חשובה לי מאוד.

 

ראיון ב"פוליטיקה" עם עודד שחר, בערוץ הראשון, מהכנסת – מיד אחרי ההצבעה על חוק ההסדרה. על חוק ההסדרה, על גזר הדין של נוחי דנקנר, על הסקרים ומצבה של מפלגת העבודה, ועל הדילמה הפוליטית שניצבת עכשיו לפתחי- הסתדרות או כנסת:

 

עוד ראיון אצל אבי מימרן, במהדורה המרכזית של רדיו קול חי, על הסקרים, על הפוליטיקה, ועל הדילמות.

 

גיבורי ישראל לא רשאים לתקוף מינית. נשמע פשוט, נכון? אבל זה לא ממש מובן מאליו. עדיין. הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט היה צריך להוציא הודעה נוקבת שתבהיר זאת. בראיון לאריה גולן ביומן הבוקר של קול ישראל, אמרתי: "נעשה צדק בהודעת הרמטכ"ל, שהיא הודעה מאוד חשובה, ערכית, מוסרית. השורה המשמעותית ביותר בה היא האמירה שגם אם מדובר בגיבור ישראל, ושגם אם מדובר באדם שאין ויכוח בכלל על תרומתו לצה"ל - כל הדברים האלו אינם מהווים לגיטימציה ופשוט לא רלוונטיים מרגע שביצע תקיפה מינית.

 

זה לא צירוף מקרים שגשם של תלונות על עבירות מין נוחת עלינו משמיים. אנחנו בעיצומה של דרמה אדירה ושל שינוי חברתי מטלטל. אחת המהפכות החשובות ביותר שקרו כאן. כשנשים, חיילות במקרה הזה, אומרות: לא נהיה עוד קורבן שותק. יש כאן שינוי מדהים בסטנדרטים, בנורמות, באומץ הלב של הנפגעות. מי שלא יפנים את העובדה שאנחנו בתוך שינוי מאוד משמעותי וקיצוני, פשוט ישלם מחיר, והוא עלול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. מי שעוד לא נמצא במאבק היפה הזה לחברה בטוחה וצודקת, מוטב שיצטרף אליו" (בראיון גם התייחסויות לעוד עניינים שעל סדר היום), ואם כבר מדברים על אייזנקוט, אז עוד משהו קטן:

 

 

שרת המשפטים איילת שקד שולחת מתלוננות למשטרה. אני לא יודעת פרטים על "הח"כ מהבית היהודי" שעליו מדובר. אלי לא באו נפגעות שסיפרו עליו (כפי שקרה לא פעם במקרים קודמים) אבל בראיון ליעל דן אני מתקנת כמה טעויות, ברמה העקרונית. האמירה של שקד פשוט אינה נכונה, חוקית ומוסרית. נפגעות אינן חייבות לפנות למסלול הקשה והמאיים של המשטרה. יש להן עוד כתובות. הממונה על הטרדה מינית במקום העבודה, שתפקידה הוא מכוח החוק למניעת הטרדה מינית; מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, פורום תקנה (שאני אגב רוחשת לו הערכה רבה).

 

ליו"ר מפלגה, נפתלי בנט במקרה הזה, יש אחריות על הנעשה במפלגתו שהיא הרבה יותר מאחריות פורמלית. גם לי כיו"ר מפלגה זה קרה. לא שלחתי נפגעת למשטרה אלא השבתי לה, בדקתי, התייעצתי ופעלתי. "עליו לקרוא באופן פתוח ומכיל לכל מי שנפגעה לבוא אליו. להבטיח להן שלא יאונה להן כל רע, שהוא ייתן להן גיבוי, שהוא ילך איתן יד ביד ושהוא ילווה אותן במהלך. עד עכשיו לא שמעתי קריאה אמפטית כזאת. שמעתי כל מיני התחכמויות בחסות החוק, שגם בחסות החוק הן לא נכונות. ברגע שיש קריאה אמפטית, ברגע שיש קשב לנפגעות, אז גם זורם אליך מידע. אי אפשר להתנער מאחריות. יש לך אחריות כמנהיג, קח אותה". לראיון הקליקו:

 

 

עדכונים מענייני העלאת גיל הפרישה לנשים:

 

 

קשה וכואב היה לשבת השבוע בועדת העליה והקליטה של הכנסת. הועדה דנה במוהל שהשתמש בתינוקות אתיופיים לאימוני מילה של מתלמדים, תוך פריסת הקפת עולם גזענית מחרידה. הרבה פנים מיוסרות ועיניים דומעות היו  שם. הקליקו לצפות בדברים שאמרתי:

 

 

 

 

זקוקה לעזרתכם בפייסבוק, משהו קטן, אבל חשוב: גם אם עשיתם כבר מזמן לייק לעמוד שלי, פייסבוק מראה לכם רק חלק מהפוסטים שאני מעלה (דרך לרמוז שהם רוצים שאממן פוסטים כדי שיגיעו תמיד למי שרוצים לראות אותם). איך מתגברים על זה ובכל זאת רואים בפיד שלכם כל פוסט שאני מעלה? 

לחצו על החץ הקטן ליד כפתור ה"Following" וסמנו "See First" .

לחצו גם על "On" וכך תקבלו נוטיפיקציה כשאני מעלה פוסט.

הנה גם תמונה להמחשה. תודה! 

 

 

וגם טוויטר. אם אתם עוד לא שם, פתחו חשבוןובקשה, גם למי שכבר שם: אל תישארו עם ראש הביצה, שימו תמונה, כתבו שם, רצוי שם מלא. אחרת אתם נראים כמו פייקים.

הנה עוד כמה מציוצי השבוע:

 

 

******

 

 

******

 

 

 

עוד כמה מהאירועים שהיו השבוע:

אזכרה במלאת 38 שנים למותה של גולדה מאיר, ראש הממשלה האישה היחידה שהייתה כאן מאז קום המדינה, ומי שעמדה בראש המפלגה שלנו. הזיכרון הדומיננטי של מחדל מלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, ושל ה"לא נחמדים" כלפי הפנתרים, מטילים צל על האזכור שלה, אבל בשום פנים ואופן לא עושים צדק עם דמותה המורכבת. היא התפטרה למרות שועדת אגרנט ניקתה אותה מאחריות ולמרות שאחרי המלחמה נבחרה שוב. אחריות אישית שעכשיו נראית כמעט מוזרה. היא תפקדה במלחמה ההיא בקור רוח שעה שגנרלים סביבה התפרקו לרסיסים וצפו את חורבן הבית, וישראל ניצחה במלחמה חרף נחיתות איומה. ובעיקר: כשרת העבודה היא הייתה האדריכלית של מדינת הרווחה ועשתה דברים מדהימים: הקימה את הבטוח הלאומי, חוקקה את חוק שעות עבודה ומנוחה ואת חוק חופשת לידה, ועוד שורה ארוכה של מהלכים כבירים שהיום נראים לנו מובנים מאליהם. את כל זה ועוד אמרתי בהר הרצל, בכנס של ארגן מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה. זה עמוד הפייסבוק שלהם: https://www.facebook.com/golda.meir.institute/

 

 

מפגש עם עוד מחזור של "שחרית", "120 - עתודה פוליטית רב-תרבותית לשותפות חברתית חדשה" הפועלת במכון שחרית מאתרת את העתודה הפוליטית-ציבורית של ישראל, הדור הבא של הפוליטיקאיות והפוליטיקאים, 120 מנהיגות ומנהיגים שרוצים, יכולים ויודעים להוביל את החברה הישראלית המורכבת והמגוונת, מתוך כבוד לשונות ולעבר מחנה משותף. נשים וגברים חרדים וחילונים ערבים ויהודים – שילוב מדהים של כל קצווי הקשת של אנשים מאוד חכמים ועמוקים ומאוד אקטיביסטים. 

 

 

וגם ביקרתי את "נשים עושות שלום" והודיתי להן על האומץ, על העקביות, ועל התקווה שהן מעניקות.

 

 

מסכימים אתי? רוצים לעשות עוד צעד פעיל שיגביר את ההשפעה שלכם? לחזק אותי? תתפקדו ופקדו אחרים. תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן. או כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com .

יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, ו/או שימו את הפוסט גם אצלי בעמוד בתגובות לפוסטים. אפשר גם לשלוח מייל, או פשוט להגיב בעמוד שלי, כמו שהגיב לי ארז כספי:

 

 

תודה ארז ותודה לכולכם,

מחכה להתייחסויות שלכם בעניין ההסתדרות (במיל חוזר)

שבת שלום,

שלכם,

שלי