"תפקידי כשליחת ציבור הוא לייצר פתרון יצירתי לקרע החברתי שנחשף בפרשת אזריה"

5 בינואר, 2017

שעות ספורות לאחר פרסום הכרעת דינו של החייל היורה אלאור אזריה, התראיינה שלי ל"מהדורה ראשונה" בערוץ 2, בהגשת אורן וייגנפלד ובהשתתפות פרשני הערוץ גיא פלג ורוני דניאל, ושרטטה את עמדתה המורכבת בסוגייה. מתוך דבריה (לצפייה):

וייגנפלד: הפתעת היום רבים כשבאת ואמרת שאת חושבת שצריך ללכת לחנינה ואת כבר סופגת סוג של מתקפה מהאגף שלך.

שלי: אמרתי שבתום ההליכים המשפטיים, אחרי שבית המשפט יסיים את ההליך המשפטי אותו הוא עושה נאמנה, באומץ לב ובתוך חדר סטרילי, כפי שצריך להתקיים הליך משפטי, ואחרי שייגזר גזר הדין - נכון לערער בזהירות באפשרות של מתן חנינה. אני לא נכנסת לפרוצדורה, יש פרוצדורות רבות, ובוודאי שחברי כנסת לא יכולים להעניק חנינה. אבל כדי לא להצטרף למי שכבר מבקשים לקבוע איזה גזר דין צריך להינתן, יש כאלו שכבר הציעו לקזז את הימים שהוא ישב במעצר עם גזר הדין, אני לא מתערבת בהליך שיפוטי. אני מכבדת את בית המשפט. יתרה מזה, אני משבחת את בית המשפט על היכולת שלו להיות מנותק מהלכי הרוח, חלקם עכורים מאוד, בציבוריות הישראלית.

פלג: משום מה מהדהדות בראשי ובאזניי האמירות שלך ש'אין מקום לקיצור אם אין חרטה, אם אין קבלת אחריות, אם אין הכאה על חטא'. איפה כל האמירות האלו במקרה הזה?

שלי: אתה ממש צודק, וכפי שנקטתי עמדה עקרונית בפרשת קצב, כפי שנקטתי עמדה עקרונית בפרשת יונתן היילו, גם כאן אני נוקטת עמדה עקרונית. אני לא נכנסת לפרטי הפרטים, בוודאי שכל הפרוצדורות של חנינה צריכות להישקל, אבל כן חשוב לי להגיד שנכון עשו הרמטכ"ל וצמרת הפיקוד של צה"ל בכך שמתחו קו מוסרי, ערכי, צלול בדבר טוהר הנשק, בדבר החומרה שבחיסול אדם ששוכב שרוע, ובניגוד לעמדת המפקדים. אני חושבת שנכון עשה בית המשפט. בוודאי שאני חושבת שהמעשה הזה פסול, אבל השסע, הקרע, ההתלהמות, הניצול של פוליטיקאים את האירוע הזה מימין, משמאל ומכל כיוון אפשרי, גרמו לכך שאלאור אזריה, סמל אחד בצה"ל, נקלע שלא בטובתו לתוך קרע ושסע איומים ואלימים בחברה הישראלית. ובכל זאת, בהינתן העובדה שהוא הועמד לדין, ובצדק, ואחרי שייגזר דינו, יהיה אשר יהיה, נכון לשקול להוציא אותו באופן פרסונלי מכלל הקלחת הציבורית הזאת. נקלענו לסיטואציה יוצאת דופן, שמי שיצא ניזוק ממנה יותר מכל זה צבא ההגנה לישראל, שנותר חשוף ופעור לחלוטין לכל הלכי הרוח, חלק לגיטימיים וחלק עכורים ופסולים לחלוטין.

וייגנפלד: במחנה שלך יש עוד חברים שחושבים כמוך?

שלי: בוא נגיד כך: אם כל מי ששלח לי היום הודעות סמס ו-וואטסאפ על כמה אני צודקת היה גם מפרסם את עמדתו ברשתות ובפומבי, היית מקבל גל גדול מאוד. תראה, אני אומרת את עמדתי ואני משלמת עליה מחיר פוליטי.

וייגנפלד: אני מתאר לעצמי שזה לא משהו שנולד אצלך היום.

שלי: לא, אני חושבת על זה כבר כמה חודשים.

וייגנפלד: אז למה לא שמענו אותך קודם?

שלי: אני הייתי מהקולות היותר חריפים גם כלפי המעשה של אלאור אזריה, גם שיבחתי את הרמטכ"ל, גם יצאתי נגד הקולות העכורים וקולות ההסתה הגזעניים שליטפו אותו וחיבקו אותו. בכל הזמן הזה אני חושבת על זה שלא יכול להיות שאני אחדד את השקפת עולמי, שאני כמובן עומדת מאחוריה, על כתפיו של חייל אחד.

וייגנפלד: אז למה לא דיברת על זה עד היום, בשם איחוי החברה?

שלי: קודם כל זה תהליך, זה לקח זמן. אני חושבת על זה בתקופה האחרונה, והנה אני אומרת את דבריי. קודם נקטתי עמדה מאוד חמורה נגד המעשה, תמכתי מאוד בעמדת מפקדי צה"ל, ואני בדיוק נמצאת שם מבחינה מוסרית וערכית. אני רק אומרת שכל זה גדול על כתפיים של סמל אחד בצה"ל. לי כשליחת ציבור אין ברירה אלא לשמוע את הקולות ולנסות לייצר איזשהו פתרון יצירתי לקרע הנורא הזה, שפוגע בצה"ל ופוגע בחברה הישראלית".