לכשכש בכלב

13 בינואר, 2017

פרשת ביבי – מילצ'ן היא לא "פרשת מתנות" זו פרשה פלילית שבה איש עסקים מתחזק ראש ממשלה ברמה קבועה של פינוקים ותענוגות. פרשת ביבי – נוני: לכשכש בכלב. המערכת הפוליטית היתה הזנב המכשכש של ידיעות אחרונות וישראל היום. מה אמרה מריים אדלסון לגלעד ארדן ואיך זה השפיע עלי. כולם מדברים אתי על אלאור עזריה, וטוב שכך, עוד על העמדה שלי בפרשה ומאיפה היא נובעת. אם אתם רוצים לבחור בעצמכם יו"ר/ית לעבודה תתפקדו עכשיו. ירון וגלעד מספרים כאן למה התפקדו.

 

 

 

 
 

שלום לכם חברות וחברים,

 

פרשת ביבי- נוני. בסרט "לכשכש בכלב" דסטין הופמן הוא מפיק שממציא מלחמה מפוברקת כדי להציל קמפיין בחירות של נשיא כושל, ועד מהרה ההמצאה הטלוויזיונית הופכת לעיקר והמערכת הפוליטית היא רק הזנב המכשכש שלה. זה מה שקרה סביב "חוק ישראל היום". המערכת הפוליטית הייתה הזנב המכשכש של ידיעות אחרונות וישראל היום, והתפלגה לפי מפת האינטרסים. זה היה כל דבר חוץ מקרב ערכי. ההיבטים העקרוניים (והיו כאלה) עלו באש בשנים שלפני ההצבעה. השפה הבוטה, הפלילית לכאורה, שבה, על פי הפרסומים, נדונו הדברים בלא כחל ושרק בין נתניהו ומוזס - מפתיעה, צריך לומר. שהרי בעולם האמיתי אין צורך לומר את הדברים. הם ברורים.
 

רוב מי שהובילו את חוק ישראל היום עשו זאת בידיעה שיתוגמלו בידי ידיעות אחרונות, ומי שהוביל את ההתנגדות לחוק היה ראש ממשלה רב כוח, שישראלל היום הוקם מלכתחילה כבטאון האישי הבוטה והשקוף שלו. האופן שבו הפעילו העיתונים את המערכת הפוליטית היה כה מוחלט, עד שבסופו של יום הוביל נתניהו לבחירות בגלל זה ורק בגלל זה. זה מטורף. אחרי בחירות 2015 רצה בוואטסאפ הרשימה הזאת, ששיקפה, בגדול, את רוח הדברים:

 

הלחצים משני הכיוונים היו עזים, הגמול והעונש היו ברורים. עם כל פוליטיקאי דברו בשפה שלו. אני התלבטתי בין להצביע נגד החוק ובין להימנע. בשבוע שלפני ההצבעה היו אלה אנשי ישראל היום שהגזימו בפראות. הם זיהו את ההתלבטות שלי וישבו לי על הוריד, מה שכמובן עשה ההיפך והרחיק אותי מהנטיה להצביע נגד, כפי שקוו.

הגברת אדלסון. אני זוכרת מה היטה אצלי את הכף: ידיעה ספציפית שהתפרסמה בישראל היום. בכנס כלשהו בארה"ב תקפה מריים אדלסון, אשתו של שלדון אדלסון, הבעלים של ישראל היום, את השר גלעד ארדן. היא הטיחה בו בגסות ולעין כל משהו כמו "אני מבינה שאתה הולך להשתפן וללקק לנוני". גלעד הנדהם ענה לה בקרירות ובנימוס. לא התקרית עצמה היתה העניין, אלא העובדה שישראל היום פרסמו אצלם את הידיעה בהבלטה, במסגרת הקמפיין נגד החוק, כאילו יש במה להתגאות, וכאילו זה אמור להטיל אימה על מישהו, שמריים אדלסון מתגוללת על שר בממשלה כאילו היה נתין שלה. זה הרגע שקבע את ההצבעה שלי.

לא עובדת אצל אף אחד. אני גאה מאוד במקצוע הקודם שלי: עיתונאית. בעיני זה מקצוע חשוב מאין כמותו. סולידרית עם מי שהיו עמיתי, מכבדת את כלי התקשורת, מסייעת להם ובעיקר לעיתונאים עצמם במאבקים צודקים על עצמאות, על עצם קיומם, ועל חופש הביטוי, נלחמת במי שמבקש להשתלט עליהם השתלטות עוינת. כמובן מעוניינת שיסקרו אותי באופן הוגן ומכירה בחשיבותם. אבל לא רוקמת דילים ולא מתגייסת לקמפיינים מוזמנים. של שום כלי תקשורת. הצבעת ה"נמנע" שלי בחוק ישראל היום הייתה מסר שגם הסברתי אותו אז: לא עובדת בשביל אף אחד. 

 

ערוצי תקשורת עצמאים משלי. זאת, אומר במאמר מוסגר, אחת הסיבות שאני מטפחת ערוצי תקשורת עצמאיים שלי: עיתון סופשבוע הזה, פייסבוק, טוויטר, ערוץ היוטיוב, האתר שלי. זה כמעט הכרח בשבילי.

כאן ראיון מקיף בגלי צהל, אצל ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו. על שתי הפרשות ביבי/מילצ'ן וביבי/מוזס, על הנפח והמשמעות של חקירות ראש הממשלה, על חשבון הנפש בתקשורת, ועל ליברמן ופרשת אלאור אזריה.

 

 

 

פרשת ביבי ושוגר דדי מילצ'ן, לעומת פרשת ידיעות הסבוכה והמורכבת, הפרשה הזאת היא ברורה וחדה ופלילית. לנתניהו היה "שוגר דדי" שסיפק לו באופן שוטף, מסודר, וקבוע – פינוקים יקרים להחריד ומימן לו אורח חיים מפנק. זה מושחת, זה דוחה, זה מעורר בוז ושאט נפש, ואין מה להתפלפל, זה פלילי. מילצ'ן העביר את מתנותיו לנתניהו (בסתר), בדיוק כמו שטלנסקי העביר מעטפות כסף (בסתר) לאהוד אולמרט. שניהם קיבלו את המתת בחפץ לב. בהבדל אחד לרעת נתניהו, שהאלכוהול והסיגרים היקרים בתבל שסיפק מילצ'ן שווים יותר כסף. וגם אי אפשר לטעון לגביהם, כמו שטען אולמרט (ושיקר), שהכסף יועד לצרכי בחירות. אין מה לעשות בבחירות עם סיגרים ואלכוהול. זה ישר לכיס, לפה, לבטן ולריאות של ראש הממשלה. לפוסט המלא בפייסבוק הקליקו על הציוץ עם התמונה:

 

 

 

כאן ראיון עם אריה גולן ברשת ב, יומן הבוקר של קול ישראל – על שחיתויות נתניהו וגם על אלאור עזריה. להאזנה הקליקו: 

 

 

כאן עם נועם פתחי ויותם זמרי, "פתחי וזמרי בעם", הרוב על חקירות נתניהו, קצת על אזריה:

 

 

 

גם אני אוהבת מתנות. הנה ציוץ בטוויטר וקצת מהמון התגובות שקבלתי:

 

 

פיגוע הדריסה. ארבע משפחות שבו השבוע לביתן אחרי שקברו את ילדיהן. אני משתתפת באבלן הכבד ובצערן. גם כאמא אני יודעת שקשה אפילו להתחיל ולהביןן את עוצמת היגון והאובדן.
סגן שיר חג'אג', סגן יעל יקותיאל, סג"מ שירה צור, סג"מ ארז אורבך. חיים צעירים, מבטיחים ומלאי תקווה וחלומות שנגדעו בעודם באיבם. יהי זכרם ברוך.

 

 

 

 

אלאור אזריה. השבוע כולם דיברו אתי על העמדה שלי בעניין אלאור אזריה. בכל פורום שהייתי, ברחוב, בכנסת. ואני שוחחתי על כך בחפץ לב, ושבתי והסברתיי בסבלנות. ספגתי לא מעט ביקורת (בקרב אותם 19% אחוז שמתנגדים לחנינה, שהם האנשים הקרובים אלי ביותר). לפעמים אפילו זעזוע. אבל באופן מפתיע מצאתי שותפים רבים לעמדה שלי, גם בתוך הקבוצה הערכית והפוליטית שלי, גם בקרב מי שמוקיעים את מעשהו של אזריה ומתחלחלים ממנו.

הש"ג, המזרחי, מהפריפריה. חברי, פרופ' יובל אלבשן, התראיין על כך אף הוא, ב"שש עם" בערוץ 2 אצל סיוון רהב, וביטא רבדים רבים של מה שגם אני מרגישה.. "שלחנו אותו למקום הנורא שקוראים לו חברון", אמר יובל. "את הש"ג, המזרחי, מהפריפריה, עם עורכי הדין הגרועים. לו היה בא מהאליתה הכל היה מתגלגל אחרת." ממליצה לצפות בראיון:

 

 

 

 

אחרי התדהמה הראשונית, גיליתי שמאזינים לי, ושהטיעונים שלי נופלים על קרקע פורייה. גם אצל הקהלים שהכי מסתייגים ערכית מהמעשה. מקהל מבוגרר יחסית בשבתרבות בהבימה בשבת לפני ששה ימים, ועד חבר'ה צעירים אתמול בסמינר הקיבוצים. בהבימה, שאל אותי המראיין בן כספית איך זה מסתדר שהייתי נגד חנינה לקצב ובעד לשקול חנינה לאזריה. עניתי לו: היא הנותנת. עמדות אידיאולוגיות מחדדים על אנשים רבי כוח. עבריינות מין מול משה קצב, שחיתות מול רה"מ, עושק הציבור מול נוחי דנקנר. הפוך מלחדד תפישת עולם שלמה על כתפיו של חייל אחד מחטיבת כפיר שהיה במידה רבה מאד קורבן של שיבוש מוסרי המתרחש כל עוד אין פתרון מדיני לסוגיה הפלסטינית, ושל ההסתה הרעילה שמתרחשת בחסות פוליטיקאים בכירים. על כתפיה של חטיבת כפיר רובץ המשא הכבד של שרות צה"ל בשטחים. יש קשר ישיר בין מעמד סוציו אקונומי ומוצא לבין מי שנשלחים לעשות את העבודה השחורה הזאת. 

 

אלף איש היו באולם. תל אביב, הבימה, קהל חילוני, מבוסס ומשכיל. שאלתי אותם: האם מישהו כאן, או בן או נכד של מי מהנוכחים, שירת או משרת בחטיבתת כפיר? שיערתי שיורמו ידיים בודדות, אבל אפילו יד אחת לא הורמה. אני מקווה שהצרימה הזאת, המציאות הזאת, הפערים הסוציואקונומיים שמייצרים גם סוג שונה של שרות בצה"ל, מסייעים לכם להבין מאיפה אני מגיעה ומה אני מנסה לומר (לא את מה ש"הארץ" חושב במאמר המערכת האנונימי שלו):

 

וגם ברשתות השיח נמשך.

 

 

 

עוד כמה מארועי השבוע:

בכנסת עם מכיניסטים מקסימים ממכינת כפר תבור:

 

 

ואתמול בסמינר הקיבוצים, עם 180 סטונדטים לחינוך, על תרגום מעשי של המאבק לצדק חברתי ולשוויון, איפה אנחנו מצליחים ואיפה נכשלים, איך משנים ומתקנים, על תקשורת, פוליטיקה ושחיתות, וגם, שוב, על אלאור אזריה.

 

 

המשמרת הצעירה מקיימת מחר את האירוע הזה, הקליקו לאיוונט:

 

 

הצטרפו לטוויטר. מדיום מהיר וכיפי. אני גם מעדכנת שם יותר בשוטף, גם מתייחסת בקצרה לעניינים שלא תמצאו התייחסות שלי במקום אחר, וגם טיפה דברים יותר אישיים. הנה עוד כמה מציוצי השבוע:

 

 

 
 

***

***

 
 
 
 

תתפקדו ופקדו אחרים עכשיו כאן. זו ההזדמנות האחרונה לעשות זאת כדי שתוכלו להשתתף בבחירות ליו"ר המפלגה. רובכם המכריע משלימים את תהליךך ההתפקדות כאן דרך האתר שלי, אבל אם לא בא לכם לעשות זאת - כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.

אחרי ההתפקדות - תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. יהיה סבבה אם גם תצרפו לפוסט את הלינק להתפקדות, ו/או כתבו על כך בתגובות בעמוד שלי בפייסבוק ובחשבון שלי בטוויטר. רוצים דוגמא בקצר? הנה הפוסט של ירון:

 

רוצים דוגמא בארוך? הנה הפוסט של גלעד:

 

 

עמית אמר המבריק והאידאליסט מטבריה, מתנדב אצלי מאז שהוא בן 15, ותורם לנו המון מכישוריו הרבים. השבוע נפרדנו ממנו - הוא מתגייס - ואני מאחלת לו שירות מועיל ומוצלח.

 

 

תודה גלעד וירון על ההתפקדות, תודה לעמית על ההתנדבות המדהימה,

סופשבוע נעים לכולן ולכולם, ושבת שלום.

שלכם,

שלי