"הודאת נתניהו כי הלך לבחירות בשביל עיתון הבית שלו - יריקה בפרצופם של האזרחים"

16 בינואר, 2017

שלי התראיינה ל"אולפן פתוח" בערוץ הכנסת, בהגשת אורית לביא-נשיאל, אודות החשדות הפליליים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ב"תיק 1000" (פרשיית מילצ'ן) וב"תיק 2000" (פרשיית נתניהו-מוזס) ואודות עניינים נוספים. מתוך דבריה (לצפייה):

ראשית התייחסה שלי למהלך ניסיון הדחתו של חבר הכנסת באסל גטאס מהכנסת: "אנחנו מדברים על סוגיה עמוקה הרבה יותר מסוגיית חזקת הכפות, והיא האם לי כחברת כנסת יש הזכות להדיח חבר כנסת אחר. אני אומרת שאני מוותרת בחפץ לב על הזכות הזו, אני לא מעוניינת בה ולא רוצה לתת אותה ל-119 ח"כים אחרים. המעשה של חבר הכנסת גאטס הוא חמור ביותר, הוא ככל הנראה עשה את הדברים, ואין לי שום בעיה להגיד שעל המעשה הזה הוא צריך לשבת בכלא, מדובר בסיוע למחבלים רוצחים, ולכן יש את רשויות שלטון החוק. הוא שלח לי הודעה בוואטסאפ. לא עניתי לו. אומר לך את האמת - לא בא לי לדבר איתו. ממש ככה. אדם שמעביר פלאפוונים והודעות למחבלים רוצחים היושבים בכלא, הוא לא בר שיח בשבילי. אבל בין הוקעה מוחלטת של המעשה והעובדה שככל הנראה הוא צפוי לעונש מאסר לבין להדיח חבר כנסת - תהום פעורה. אני מתנגדת בחריפות להדחת חברי כנסת. אני מתנגדת בתוקף להדחת כל חבר כנסת, בשל כל מעשה. זה גם מדרון חלקלק: היום זה באסל גטאס, שזה מאוד חמור וקליר קאט, אבל באווירה ששוררת כאן היום נשמע עוד שנייה שחברי כנסת שאוחזים בדעות מסוימות הם בכלל בוגדים ושצריך להדיח גם אותם. לכן זה כלי מאוד מסוכן. אני ממליצה לרוב המכריע שמגנים – ואני חושבת שהגינוי למעשה הוא רחב, מקיר לקיר וחוצה מפלגות - לא לשחק בנשק הכל כך מסוכן של הדחה, כי זה באמת מדרון חלקלק.

אגב, לא במקרה גם בימין, למשל חבר הכנסת סמוטריץ', מתנגדים לחוק הזה. כי אנחנו יודעים שבפרספקטיבה היסטוריה הדבר הזה יכול לפעול פעם לכאן ופעם לכאן. יש שתי אינסטנציות שיכולות להדיח חבר כנסת מכהן: אחת זו רשויות שלטון החוק – כלומר, בית המשפט, המשטרה שחוקרת, הפרקליטות או היועץ המשפטי שמחליטים להגיש כתב אישום ובית המשפט. השנייה זו הציבור הרחב. אני מניחה שחבר הכנסת גטאס ייפרד מאיתנו עוד לפני שהציבור הרחב יאמר את דברו. אני מציעה לחברי הכנסת להתאפק. אני גם רואה את 'הזעם הקדוש' שאוחז בחברי הכנסת – לי נראה שהם די נהנים מהסיטואציה הזאת, כי זאת עוד הזדמנות לעשות סיבוב ולהפגין 'פטריוטיזם'. אין קשר בין פטריוטיזם לבין הדחת ח"כ. לכן, אם זה לא הובן, אני מתנגדת למהלך".

בנוגע לתיק "1000", העוסק בניסיון כריתת דיל מושחת בין נתניהו לבין מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, אמרה שלי: "זה מכה בתדהמה, ואני חייבת להגיד שאפו לגיא פלג על החשיפות בערוץ 2 ערב אחרי ערב. ככה נעשית עבודה עיתונאית. בסוגריים אגיד שדווקא נוכח הצל שהסיפור הזה מטיל על התקשורת, אנחנו רואים מופעים של עיתונות אמיתית – אם זה גידי וייץ ב"הארץ", אם זה גיא פלג, אם זה רביב דרוקר, אם זאת אילנה דיין. את באמת רואה שעיתונאים מצליחים לשמור על חוט שדרה זקוף ולהביא סקופים וסיפור. וזה התפקיד שלהם. לגופו של עניין, זה באמת מדהים לראות את הבוטות בה הדברים נאמרים. את מצפה משני אנשים מאוד מתוחכמים שלא יהיו כל כך ברורים, שקופים וחדים באופן שהוא פשוט מכה בתדהמה בנחרצות שלו. זה סיפור קשה, אין ספק.

האם נתקלתי בדילים כאלו בעבר? לא, ולכן הבוטות של הדברים יוצאת דופן. אבל הדברים ברורים, ולא צריך להגיד אותם – את יודעת כפוליטיקאית שאם תשרתי לפי בקשה, לפי תזמון או לפי הנחייה סמויה או גלויה כלי תקשורת מסוים, אז מן הסתם יש סיכוי שתתוגמלי או תיענשי - בהתאם כמובן לסוג כלי התקשורת, יש כאלו שזה באמת לא קיים אצלם. לכן, דווקא בסיטואציות האלו הדברים לא צריכים להיאמר; הם ידועים. למשל בהצבעה על "חוק ישראל היום" - היה ברור שהמערכת הפוליטית כולה אחוזה בגרונה בידי שני עיתונים. המערכת הפוליטית כשכשה בזנבם של עיתונים, והחלוקה הייתה על פי נאמנות ומחויבות לכלי תקשורת. זה דבר בלתי נתפס. על זה הלכנו לבחירות? זה הדבר הכי מדהים בפוסט שפרסם ראש הממשלה – ההודאה המוחלטת שלו בכך שמדינת ישראל, מדינה מוקפת אויבים, שנושאת את האיום האיראני, הפערים בין עוני ועושר וכל יתר הסוגיות שרובצות לפתחנו, הלכה לבחירות בגלל איום על עיתון הבית שלו, עיתון שהוקם לבקשתו ולשירותו. זאת יריקה בפרצופם של אזרחי מדינת ישראל שעל זה ראש ממשלה הולך לבחירות. אם זה כתב הכנה לעדותו של החשוד בעבירות פליליות והנחקר באזהרה בנימין נתניהו – וכן, הוא חשוד בפלילים, חד משמעית, שהרי הוא נחקר באזהרה במשטרה בשתי פרשות חמורות - מאוד לא הייתי רוצה לראות את זה בפוסט שמתנוסס על העמוד הרשמי של ראש ממשלת ישראל. ההודאה הזאת פשוט הופכת את הבטן. לא פחות מזה".

כזכור, שלי בחרה בזמנו להימנע בהצבעה סביב "חוק ישראל היום". שלי התייחסה לכך, וכן הצביעה על מניעיהם של מקדמי ההצעה: "אני לא יודעת מה עמד מאחורי היוזמה. אני רוצה להדגיש גם שלא סתם נמנעתי. יש להימנע ויש להימנע. יש להימנע בלחמוק מהמליאה ולא להשתתף בהצבעה; יש להתקזז. אני בחרתי באופן מופגן לשבת בכיסא שלי וללחוץ על כפתור הנמנע, שהוא כפתור מאוד נדיר שבדרך כלל ח"כים לא משתמשים בו, כי היה לי חשוב לומר שאני לא עובדת אצל אף אחד, לא אצל זה ולא אצל זה. אני מניחה שאצל חלק מחברי הכנסת כן היה סוג של שירות שהעניקו, אבל אצל חלק מחבריי, ואני אומרת את זה בוודאות גמורה, באמת הייתה תחושה שזה אכן ביטאון של ראש הממשלה נתניהו; סוג של תעמולת בחירות ממומנת בפועל. האינסטינקט היה אינסטינקט פוליטי בעיקר, והוא הוא לגיטימי לחלוטין. דווקא האינסטינקט הפוליטי הוא בעיניי הרבה יותר לגיטימי מאשר איזשהו מתן שירותים לכלי תקשורת כזה או אחר. אני מעדיפה לחשוב שהרוב מכריע של החברים שלי, ובטח איתן כבל, פעלו ממניעים אותנטיים; ויש מניעים אותנטיים. זאת הצעת חוק שאם את מנכה אותה מכל המרחב, כל הקונטסקט, הקרב של העיתונים והכרוך בכך, אז יש בה היגיון מסוים. אני, אגב, חשבתי להצביע נגדה, התלבטתי מאוד, אבל באותו שבוע היו כמה דברים בהתנהלות של "ישראל היום" שפשוט העלו בי שאת נפש. אז גמלה בלבי ההחלטה שאפילו ברמז לא אתן למישהו להרגיש שאני עובדת אצלו באיזושהי צורה".

שלי קראה לנתניהו להשעות עצמו מתפקיד שר התקשורת, בהתאם לקריאת יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג בנושא: "קודם כל, הוא צריך לעזוב את תיק התקשורת, נקודה. צודק הרצוג בדבר הזה. הפאזל הזה הולך ונפתר, זה הרי מגיע מכל כיוון אפשרי – זה הניסיונות למנות יו"ר משלו לחברת החדשות של ערוץ 10; זה הניסיונות לפרק את חדשות ערוץ 2; זה הניסיון להשתלט על ערוץ הכנסת. זה פירוק רשות השידור ולאחר מכן פירוק התאגיד. זה הרי אין סוף. באמת יש כאן אובססיית השתלטות טוטאלית על התקשורת בישראל, לרבות אותו סעיף מטורף - שאני מגנה את שותפיו הקואליציוניים על שהם הסכימו לו – לפיו לא ייעשה שום דבר בתקשורת שלא על דעתו ושלא בהסכמתו, ושהם חייבים גם להיכנע לכל הגחמות שלו. ראית פעם הסכם קואליציוני כזה? בטח שהוא צריך להשעות את עצמו מתיק התקשורת, בוודאי עכשיו, כשמרחפת מעל ראשו חקירה מהסוג הזה. תוסיפי לזה את הפוסט מאתמול, שבו הוא מודה שהלך לבחירות בגלל ענייני תקשורת. יש לראש הממשלה הזה אובססיית תקשורת שלא יודעת גבולות; היא מתגברת על כל דבר אחר. כל דבר אחר פחות חשוב לראש ממשלת ישראל מסוגיית התקשורת. לכן בוודאי שאסור לו להיות שר התקשורת. אבל זה לא מספיק".

שלי נשאלה בנוגע לאדישות בה מתקבלות פרשיות שמסתכמות בשחיתות מוסרית "בלבד": "את צודקת, וזה מאוד מצער אותי. לי תמיד חשוב מאוד להדגיש שיש פלילי, אבל שמותר להגיד על דבר שהוא מושחת גם כשהוא לא פלילי וגם כשהאיש אפילו עוד לא חשוד. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות, והיא בכלל נדבך אחר מסוגיית ההרשעה בפלילים. אבל בעניין הספציפי הזה, אני מתקשה לראות איך לא יוגש כתב אישום דווקא בפרשת מילצ'ן, מה שסביבת נתניהו אוהבת לקרוא "המתנות". לא מדובר כאן במתנות, זה לא שמילצ'ן דפק בדלת עם סיגר אחד ארוז יפה ביד בשווי 250 שקל או עם בקבוק קאווה. אנחנו מדברים כאן על תחזוקה של ראש ממשלה ברמת חיים מאוד גבוהה, שנעשית בידי בעל הון שיש לו גם אינטרסים. אני לא רוצה לראות ראש ממשלה נבחר ציבור מתוחזק בידי בעלי הון. מדובר בשווה כסף, זה מאוד דומה למעטפות של טלנסקי בשעתו, רק שפשוט מדובר בסכומים הרבה יותר גדולים. על המעטפות בשעתו אולמרט טען בשעתו שזה לצרכי בחירות; כאן אי אפשר להגיד שזה לצרכי בחירות, לא שזה עושה את זה חוקי. כאן זה הכול לבטן, לריאות, לפה, של ראש ממשלת ישראל. וזה פלילי".

בנוגע לבחירות לראשות מפלגת העבודה, אמרה שלי: "הבחירות במפלגת העבודה בכל מקרה צפויות להיות ביולי. גם אם הן יוקדמו, כי אז יהיה זמן להתארגנות ולבחירות ליו"ר המפלגה, אין כזה הבדל בין התאריכים. אני מקווה שהתאריך הנוכחי, ביולי, אכן יהיה התאריך, כי אני בטוחה שיש כאלו שכבר מתכננים להשהות אותו עוד. יש בעלי אינטרסים רבים שלא מעוניינים שהבחירות האלו יתקיימו במועדן. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל יש רבים שנוח להם שלא יהיו בחירות ביולי – בין אם הם מתכוונים להתמודד וסיכוייהם לנצח מעטים ובין אם הם כאלו שרוצים להנציח את המצב הקיים. אני מקווה שזה לא יקרה".