"דחיתי שלל הצעות מפתות לתפקידים בכירים. אני לא עושה דילים, נקודה"

5 במרץ, 2017

שלי התראיינה לתכנית "אורלי וגיא" בערוץ 10, בהגשת אורלי וילנאי וגיא מרוז, על רקע. על רקע פרסום הקלטה בה נשמע חה"כ איתן כבל טוען כי הוא מתכוון לקבל את תמיכתה של שלי בהתמודדות עתידית שלו לראשות מפלגת העבודה. בנוסף התייחסה גם להתנערות המדינה מדאגה לרווחת אזרחיה, על רקע הפרסום אודות חלוקת סלי המזון הרעועים לנזקקים. מתוך הדברים (לצפייה):

"גיא: שמענו הרבה על מי שאיתן כבל הגדיר כ"בן לולו הנוכל". את מכירה אותו?

שלי: האמת שלא אישית. הוא עומד בראש סיעה הסתדרותית שהתפלגה בשעתו מהליכוד והצטרפה בהסכם מיזוג בין הסיעה הזאת לבין הסיעה של איתן כבל בהסכם שמתברר שהוא גם לחלוטין לא חוקי, כיוון שהעמותה שלו בכלל הייתה בפירוק. אני חייבת לומר: איתן בוודאי בסערת רגשות כשהוא רואה את מעשי ידיו טובעים בים. זאת סיעה שהוא הקים במו ידיו, משכן את בית הוריו כדי להקים אותה, שם עליה את שמו הטוב וקיבל דרכה 34% בבחירות מול עופר עיני – הישג יפה. אתם מגחכים את השמות של בן לולו ואיציק יואל, אבל מדובר בסופו של דבר בשני כלים אינסטרומנטליים בידיים של עופר עיני ואבי ניסנקורן; הם מופעלים על ידיהם ונשלחים על ידיהם. כל זה כדי שלא יהיו יתאפשרו בחירות דמוקרטיות לראשות ההסתדרות. ולכן אין צורך להתעסק בשניים האלה – הם רק כלי שרת.

גיא: אמרת לאחת התכניות בהן התראיינת בסוף השבוע 'אין הסכם' שוב ושוב, ואז אחרי שהלכת הראו את הההסכם. למה צריך הסכם כזה? למה שני פוליטיקאים, חברים במידה כזאת או אחרת, צריכים לחתום ביניהם על התמיכה הזאת? זה לא שיש שם כספים. אז למה צריך הסכם?

שלי: בואו נשים את הדברים באופן מסודר: מעולם לא התחייבתי באוזני איתן כבל שאני אתמוך בו לראשות מפלגת העבודה. זה דבר שלא היה, לא נברא, אפילו לא משל היה. אני יותר מ-10 שנים פוליטיקאית. הובטחו לי לפעמים השמיים, היקום, הכוכבים והשמש, שרות בכירה, דילים למיניהם – תמיד דחיתי אותם. אני לא עושה דילים, נקודה. בין דיל שהוא דיל מסריח, וכזה לא היה ולא נברא, ובין הסכם קואליציוני חתום יש הבדל גדול.

גיא: אז למה לא להראות את ההסכם?

שלי: אתה צודק. אם הייתה איזושי טעות... היינו צריכים להראות את ההסכם ולהגיד 'חבר'ה, אין דיל'. לא היה, לא נברא, אין כאן שום התחייבות...

אורלי: מה ההבדל בין דיל והסכם? זה עניין סמנטי.

הסכם קואליציוני זה דבר שאנשים רציניים צריכים לחתום עליו. אם אנחנו מחלקים בינינו סיעה, הדברים צריכים להיות מוסדרים כדי שנוכל לעבוד בהמשך ביחד. ההאשמה המופרכת והשקרית כאילו התחייבתי לתמוך באיתן בתמורה לראשות מפלגת העבודה, דבר שלא היה ולא נברא...

אורלי: אבל כתוב "עזרה הדדית".

שלי: למה לא? אני אתמוך בו להתמודדות של פריימריז לחברי הכנסת. אנחנו נשתף פעולה. ייתכן שיחד אנחנו נחליט למי אנחנו תומכים לראשות מפלגת העבודה. לאחרונה סירבתי שוב לזחול לממשלת נתניהו, באותו ניסיון של הרצוג לחבור לממשלת נתניהו. למה? כיוון שאת כל ההבטחות היפות שבנימין נתניהו נתן, הוא סירב לעגן בכתב. לא יוצאים להסכם הליכה פוליטי משותף בלי עיגון ההסדרים בכתב.

גיא: אז למה איתן כבל אמר בהקלטה שהבטחת לתמוך בו?

שלי: אני יכולה להיות אחראית רק לדברים שלי, להבטחותיי שלי, למילותיי שלי, לאמינות שלי. אני מניחה שאיתן היה בסערת רגשות – שני שודדים גנבו לו את הסיעה. דיברתי איתו. הוא אמר: 'הייתי בסערת רגשות, ראיתי שגונבים לי את הסיעה' – לא הם, הכול נמשך על ידי חוטים של ניסנקורן ועיני – 'ראיתי שגוזלים את הדבר שלי'. והוא גם אמר לי סליחה על הדברים.

אורלי: ישבתם בחדר אחד כשניסחתם את ההסכם הזה וכשחתמתם עליו?

שלי: בוודאי. ישבנו על זה ימים ספורים לפני שהדבר נודע...

אורלי: וגם שם סיכמתם להשאיר ביניכם את הדברים ולא להוציא אותם לתקשורת?

שלי: לא. אני אגיד לכם אפילו יותר מזה: כיוון שאני דוגלת בשקיפות – הייתי הח"כית הראשונה שחשפה את תלוש המשכורת שלה, הכול אצלי גלוי – כתבתי את ההסכם מתוך ידיעה גמורה שההסכם הזה יתפרסם.

גיא: אז למה לא פרסמת את זה קודם? לא מתאים לך.

שלי: אתה צודק, באמת שטות... הייתי צריכה להביא את ההסכם ולהראות: 'תראו חבר'ה, אין כאן שום התחייבות שאתמוך באיתן כבל לראשות מפלגת העבודה'. אבל מסתבר שגם פוליטיקאים מנוסים עושים לפעמים טעויות.

אורלי: מי לדעתך הדליף אותו – אנשיו או אנשייך?

שלי: ברור שזה בא מהצד השני. גם ההקלטה הגיעה מהצד השני.

אורלי: אבל רק המקורבים לכם היו חשופים להסכם.

שלי: לא, ההסכם לא הוסתר מעולם. הוא היה על השולחנות בכל מקום, לא משהו שהוסתר בכספת לא גלויה. מי נתן את ההסכם? אני אגיד לכם: נתן אותו יועץ התקשורת של אבי ניסנקורן. הוא ניסה למכור אותו לכמה עיתונאים במהלך היום. עיתונאים הסתכלו על זה ואמרו: 'אבל לא כתוב ששלי מתחייבת לתמוך בו לראשות העבודה'. בסוף זה נפל על מישהו שכן היה מוכן למסגר את זה ככה.

גיא: אני חייב לשאול שאלה אישית. איזו פגיעה זאת? זאת לא מכה קלה בכנף, כי את באמת ידועה כאישה בעלת ניקיון מוחלט. עזבי את איתן כבל... גם מבחינתך, זה לא פשוט לעבור את המהמורה הזאת.

שלי: קודם כל, אני מקווה ומאמינה שמי שצופה בנו עכשיו מאמין לי שאני דוברת אמת. בסופו של דבר אדם נשפט על מעשיו ולא על מילותיו, ומעשיי תמיד היו מעשי יושר, ניקיון וכנות – כולל מחירים אישיים ששילמתי על זה. ודבר נוסף" זה באמת לא נעים, אני מודה, להתעורר לבוקר כזה ולראות את הכותרות בעיתון, כשאני יודעת שמעולם לא הבטחתי לאיתן דבר כזה. זה דבר שהוא קשה, ואין ספק שמדובר במשבר. אני מאמינה שהתמיכה המאוד גורפת שאני מקבלת מהעובדים, והעובדה שאני גם מובילה בסקרים בצורה מאוד משמעותית...

גיא: את מובילה בסקרים בהסתדרות?

שלי: כן, חד משמעית. וגם, מה תמיד הייתה הביקורת כלפיי? שאני מתעסקת יותר מדי בעניינים חברתיים, יותר מדי בעניינים של העובדים...

אורלי: אבל תראי מה קורה פה: את אומרת שלא הבטחת לו תמיכה, אבל הוא כן הבטיח לך תמיכה במרוץ להסתדרות. אז את רוצה תמיכה ממי שמדבר כך על ההסתדרות?

שלי: תראו, אני לא אומרת מילים כאלו, אבל אני כן אומרת מילים שאני לא אגיד כאן באולפן. וכשאתה יושב עם אנשי אמון, ואתה מנסה לשכנע אותם במשהו בלהט, אתה אומר מילים כאלו. רובנו, לו היו משמיעים בפומבי דברים שאנחנו אומרים בחדר סגור עם אנשי אמון, היינו תופסים את הראש ומתביישים מאוד. אני לא מתכוונת להתנכר לאיתן, הוא אחלה שותף ופרלמנטר נהדר. אני מודה לו על כך שהוא העמיד לרשותי את הסיעה שלו.

אורלי: ההסתדרות לא מעניינת אותו. הוא אמר את זה בעצמו.

שלי: אתם יודעים מה? בזה אני לא מאמינה לו. הוא היחיד מכל אלו שבאו אליי עם דילים מדילים שונים שזיהיתי אצלו 'פאשן' אמיתי ורצון אמיתי שיהיו בחירות דמוקרטיות לראשות ההסתדרות. כל הפרשה הזאת נובעת מהרצון שלא יהיו בחירות. יסוד של העבודה המאורגנת זה הזכות של העובדים לבחור מי ינהיג אותם.

גיא: שמעת שניסנקורן החמיא לך בסוף השבוע?

שלי: שמעתי שהוא אמר שאני עיתונאית מצוינת... אבל אני יכולה להשיב במחמאה דומה.

גיא: מה?

שלי: אני חושבת שהוא עורך דין מצוין. אבל מנהיג הוא לא.

אורלי: במי תבחרי מבין ששת המועמדים לראשות מפלגת העבודה?

שלי: הרשי לי לעדכן אותך: זה כבר יותר משישה, לדעתי זה שמונה. אני אבחר באדם הטוב ביותר, שגם יש לו הסיכויים הטובים ביותר לנצח, וגם אדם שאני מזדהה עם תפיסת עולמו הערכית. אני מבטיחה לכם שלא אעמוד מנגד ואני אתמוך במתמודד הטוב ביותר. לצערי יש רק גברים – שמונה גברים; אישה אחת, תביאו אישה. אגב, בהסתדרות לא הייתה אישה במשך 100 שנים".

 

שלי השתתפה גם בדיון מאוחר יותר, שעסק בסלי מזון רעועים שמקבלים נזקקים מהמדינה:

"אורלי: כל כך התגאה שר הרווחה בפרויקט בו מעניקים 250 שקלים בתלושים ובמזון טרי. לכאורה מיזם מקסים – איך יכול להיות שזה מגיע למצב כזה?

שלי: יש איזושהי נטייה שלא מרפה לחשוב שיש אוכל של עניים ואוכל של בני אדם "רגילים". אוכל של עניים זה ירקות סוג ב', אורז ולחם שחור, כאילו מדובר ביצור אחר, ולבני אדם "רגילים" מגיעים גם מעדן, אבוקדו, עוף ועוד דברים שאנשים "רגילים", במרכאות כפולות ומכופלות, אוכלים. זה ביטוי לתפיסה מבחילה, בה אנשים עניים הם "מקוללים", הם "סוג ב'", וגם צריך לרשום להם "סוג ב'" על הקופסא. יש אנשים טובים ועמותות שמחלקים אוכל, אבל אנשים עניים לא צריכים לקבל חבילות של אוכל – הם צריכים לקבל או קצבה מספיקה מביטוח לאומי או שכר נורמלי על העבודה שלהם, כי חצי מהאנשים העניים הם אנשים עובדים. בסוף, לא צריך להיות הרגע של היד המושטת שנותנת את האוכל העלוב הזה לבנאדם, אלא פשוט מערכת של מדינת רווחה נורמלית ומסודרת; ואנחנו מדינה עשירה, אנחנו לא מדינה ענייה. חצי מילה לסיום: ביטחון תזונתי זאת אחריות של המדינה ולא אחריות של נדבנים".