"לעצמאיים ולעסקים קטנים אין מספיק זכויות. מאמינה שחוק מוסר התשלומים יחולל נורמות חדשות"

22 במרץ, 2017

שלי התראיינה לתכנית "אורלי וגיא" בערוץ 10, בהגשת אורלי וילנאי וגיא מרוז, אודות המשבר הקואליציוני סביב עתיד רשות השידור והתאגיד, ההודעות המכפישות שנשלחו נגדה בעילום שם במסגרת התמודדותה לתפקיד יו"ר ההסתדרות והאפשרות לקיום שביתה בחברת "אגד". בנוסף, התייחסה גם לקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה תגובות ברשתות החברתיות יכולות להצמיח עילה לתביעת לשון הרע. מתוך הדברים (לצפייה):

"גיא: מה דעתך על קביעת המחוזי, לפיה תגובה בפייסבוק תוכל להיות עילה לתביעת לשון הרע?

שלי: זה חוק מזעזע בעיניי. אין לכם מושג כמה דברים שקריים ומוזרים כותבים עליי, אבל להתחיל להשליט את עיקרון תביעת הדיבה על כל טוקבקיסט? אני נגד. לרשת יש כללים משל עצמה; יש משהו באוטונומיה של הרשת, שהוא דמוקרטיזציה של הרשת. אתם יודעים מה מטריד אותי בסוף? שאנשים פשוטים, כשכותבים עליהם דברים רעים, אין להם את הכלים והכסף לעורכי דין כדי לתבוע דיבה, ובסוף מי שתובעים דיבה הם החזקים והעשירים ביותר, וזה הופך לכלי בידי החזקים. זה מה שמטריד אותי.

אורלי: אבל דווקא בתביעות שבעניינן כל אדם יכול לגשת ולתבוע.

שלי: תיאורטית, כן. שלא תהיה אי הבנה, אם יש אצלי בעמוד תגובות שהן מסיתות או גזעניות או עם קללות בוטות, אנחנו בדרך כלל משתמשים בכפתור הנפלא שנקרא ה"הייד" במקום לחסום לתמיד – זאת סוג של אזהרה.

אורלי: חוק שלך שעבר אתמול – שוטף פלוס 30. זהו, נגמרה סאגת התשלום של חצי שנה קדימה, נכון?

שלי: נכון. אני חייבת להגיד שהנחתי לראשונה את החוק הזה לפני שבע שנים. הייתה התנגדות רבתי לאורך כל הדרך מצד הממשלה.

גיא: למה?

שלי: בעיקר כי זה מחייב את המדינה לשלם בזמן, והמדינה לא אהבה לשלם בזמן. אחרי גלגולים רבים – כשבכנסת הזאת הניח אותו בנוסף חבר הכנסת רועי פוקלמן, שעשה עבודה מדהימה, אני חייבת לומר, ובהובלת ועדת הכלכלה בראשות איתן כבל, שלקח את זה על עצמו מאוד חזק - סוף סוף, בשעה טובה, החוק עובר. זה חוק שמבטיח את המובן מאליו: אנשים שעושים עבודה, עצמאיים, עסקים קטנים ובינוניים, שנותנים שירות למשרד ממשלתי, לרשויות מקומיות או לכל הגופים הנסמכים, פשוט יקבלו את הכסף בזמן.

גיא: זה ישפיע על השוק הפרטי? כי גם שם זה קורה.

שלי: בוודאי.

אורלי: אי אפשר להחיל את החוק על השוק הפרטי?

שלי: אפשר, אבל זה השלב הבא.

אורלי: למה זה לא הלך ביחד?

שלי: זה היה מאוד קשה. להעביר חוק, כמו שאתם רואים במקרה הזה, זאת חתיכת פרויקט. זה נשמע כאילו מטופש שצריך להעביר חוק שהוא מובן מאליו; הרי ברור שאם אדם עושה עבודה, הוא מקבל עליה כסף. אבל זה לא ברור.

אורלי: זה כמו חוק הקופאיות שלך, שגם הוא נוגע במשהו שאמור להיות מובן מאליו.

שלי: נכון. אז מסתבר שהממוצע הוא שוטף פלוס 72 ימים במשק, ולפעמים זה 100 ימים, ולפעמים זה 'שוטף פלוס לך לחפש את החברים שלך'. בסופו של דבר, מקבל השירותים הגדול במשק זאת המדינה ונגזרותיה. אני מאמינה שזה יחולל נורמות חדשות. אתם יודעים, לפעמים לעצמאיים ולעסקים קטנים ובינוניים יש פחות זכויות אפילו משכירים, כי אין להם חוקי הגנה וחוקי מגן.

גיא: ברור, אין להם פיצויים...

אורלי: את העלית את השם של כבל – מה טיב היחסים ביניכם?

שלי: טובים מאוד. עברנו את מבחן הזוגיות...

אורלי: אתם מדברים על בסיס תכוף?

שלי: בוודאי, אנחנו שותפים.

גיא: יש מסמך הבנות, לא ראית בערוץ 2.

שלי: לא, אנחנו לא צריכים מסמכים, אנחנו מדברים הרבה ומשתפים פעולה.

גיא: את יכולה להסביר מה קורה עם עניין התאגיד? כמה אובססיה יש לאיש הזה על הסיפור הזה של התאגיד, שאולי נלך על זה לבחירות?

שלי: אז בואו נדבר על גאולה אבן: אין בכלל ספק שמדובר במינוי ראוי. מדובר במגישה מהמוכשרות ביותר שיש, ותיקה, מנוסה, חכמה, אמיצה.

גיא: לא שאני מערער על זה, אבל למה היא לא הגישה את המהדורה המרכזית ברשות השידור?

שלי: אין לי מושג, ואני בטח לא נכנסת לשיבוצים של רשות השידור, אבל אני חושבת שכל מי שצופה בנו עכשיו מבין שמדובר במינוי ראוי. אני אגיד יותר מזה: אין הרבה נשים מגישות שהן בליגה שלה. אפילו מבחינה טכנית היא במכסה של עובדי רשות השידור שהתאגיד חייב לקלוט. לכן המינוי הזה הוא ברמה הכי עניינית. אם זה היה מינוי מוזר והזוי, היית אומר שיש כאן אצבע בעין.

גיא: ומה לגבי הטיימינג?

שלי: אני לא יודעת, אני לא כננסת לזה, ואני גם לא מאמינה שזה נסגר עכשיו בימים האלה. אני מאמינה שבאמת בחנו באופן מקצועי את ארסנל המגישות האפשריות.

גיא: יילך נתניהו לבחירות על גאולה אבן במהדורת שמונה?

שלי: תשמע, אני מעריכה שלא יהיו בחירות בסוף, כי טרם בשלה העת של המערכת הפוליטית לבחירות, ורוב השחקנים לא רוצים ללכת לבחירות. לכן רוב הסיכויים שזה לא יקרה, אם כי אי אפשר לדעת – פוליטיקה היא דבר מטורף. אבל כן יש לנו תקדים, הרי על מה הלכנו לבחירות בפעם הקודמת? על ישראל היום. אם בפעם השנייה מדינת ישראל – עם כל הסוגיות הביטחוניות שעומדות בפניה, עם הסוגיות החברתיות, עם הפערים בין עוני ועושר – בסוף תלך לבחירות על ענייני תקשורת, זה הזוי.

גיא: את מכירה טוב גם את כחלון, והוא לא מתכוון לוותר בעניין העלאת התאגיד.

אורלי: ימצאו פשרה. יקראו לזה בשם אחר ויפטרו את מי שצריך לפטר. נכון?

שלי: אם התאגיד ימשיך בתנאי שבראשו יעמדו 'יס-מנים' מקורבים למשפחת נתניהו, זה מעקר את כל העוקץ מכל ההיגיון שהיה מלכתחילה בתאגיד.

גיא: אז אולי הם צריכים לקום ולהתפטר?

שלי: אני לא מאלה שקוראת לאנשים לקום ולהתפטר. פרנסה זה דבר נורא חשוב לבני אדם.

אורלי: אבל אם כולם יתפטרו ביחד, זה כוח.

שלי: יכול להיות שזה כוח, אבל יש מפרנסים ברשות השידור ויש מפרנסים בתאגיד, ויש תחושה שהם פיונים בדרך שנופלים מתחת לגלגלים בתוך מניפולציה ולכלוכים פוליטיים.

גיא: מספרים לנו אנשים שחברים בהסתדרות שהם מקבלים כל היום הודעות. זה מגיע, לטענת אנשים פה, כל שעתיים ושלוש, וזה כולל גם סמסים שלך.

שלי: לא, לא, סמס אחד. עד עכשיו נשלחו נגדי ארבעה סמסים של הכפשה גסה ובוטה ובעילום שם, שזה מאוד פחדני. זה כולל הפקות, דברים מאוד יקרים, אגב על חשבון אנשים שמשלמים דמי חבר כדי שיגנו על הזכויות שלהם. אני שלחתי סמס אחד, נקי לחלוטין, שקורא לאנשים לתמוך בי, בשמי; לא הסתתרתי מאחורי שום דבר. יש הבדל מאוד גדול. כל מי שביקש להסיר את עצמו, התנצלנו בפניו והבטחנו שנסיר מעתה ואילך. אני מבקשת מאוד לא להשוות בין זה לבין הטקטיקה המלוכלכת שמנגד.

גיא: מה לגבי אגד? תהיה שביתה עד יומיים?

שלי: ההסכם בין הנהלת אגד ועובדיה פג כבר בינואר 16'. כלומר חלפו שנה ושלושה חודשים, ואף אחד לא נקף אצבע לטובת נהגי האוטובוס. שימו לב: יש שם 4,500 שכירים. יש דימוי של 'חברי אגד', אבל החברים הם מיעוט, אלף ומשהו איש. יש לנו כאן 4,500 אנשים שעובדים בעבודה פיזית קשה, השכר שלהם נשחק, ואכן יו"ר ההסתדרות לא נגע בהסכם ביניהם. יש עוד דבר, שבעיניי מאוד לא בריא: יש הסכם אחר, לא קשור, בין הנהלת אגד ובין המדינה, שקשור להמון עניינים אחרים. לכרוך את ההסכם הקיבוצי בהסכם בין הנהלת אגד לבין המדינה זה במידה רבה להחזיק את הנהגים האלו כבני ערובה. בסוף הם ישבתו, בסוף ישנאו אותם, בסוף יקללו אותם. הם במידה רבה משמשים אביזר בדרך להשגת מטרות אחרות. אני מאוד מסתייגת מזה, למרות שאני כמובן בעד זכות השביתה, כי במקרה הזה הם במידה רבה מנוצלים".