"דור העובדים החדש פשוט מופקר על ידי הנהגת ההסתדרות הנוכחית"

31 במרץ, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית הפודקאסט "הראשונות לזהות", בהגשת טל שניידר ונילי אושרוב, בשיחה פתוחה אודות מגוון נושאים: קביעת רשות השיפוט של ההסתדרות, שהכשירה את ההתמודדות שלה לראשות ההסתדרות, עתידה של רשות השידור, הבסיס הערכי לשותפות בינה לבין ש"ס, מצבם של העצמאיים ושל בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, עמדתה בנוגע להעלאת גיל הפרישה לנשים וכן אהבתה לז'אנר המדע הבדיוני. מתוך הדברים:

"שניידר: הימים האחרונים היו עבורך טיפה יותר טובים מההתחלה הסוערת, אם מסתכלים שבועיים-שלושה אחורה. ראיתי גם את ההחלטה של ש"ס לתמוך בך, גם את התמיכה של פנחס עידן משדות התעופה, וגם את ההחלטה היום של בית המשפט שנתנה לך חיזוק נוסף ושקבעה שההסכם שנעשה בין ניסנקורן לבן לולו היה לא תקין.

שלי: ההחלטה היום היא החלטה מאוד משמחת, ששמה סוף לניסיון הנואל והבלתי פוסק למנוע ממני להתמודד בכל מיני דרכים עקלקלות. רשות השיפוט של ההסתדרות, בראשות שמואל אוסלנדר, מחליטה לפסול לגמרי את ההסכם שנעשה בין ניסנקורן לבין השניים האלה, במסגרתו הבטיח להם שכר של מאות אלפים בתמורה לתמיכה שלהם בו, ולחלוטין נותנת לגיטימציה להתמודדות שלי להסתדרות באמצעות סיעת "בית חברתי", ובעצם פורצת את הדרך. השופט גם אמר כמה אמירות מוסריות על הפרת אמון ועל כללי יושר בסיסיים. באופן כללי זאת פסיקה שלא משאירה אבן על אבן. אני גם חייבת להגיד שהיא סוג של תיקון על איתן כבל, שספג הרבה מאוד אש במידה רבה שלא בצדק.

שניידר: וגם במידה רבה של צדק.

שלי: חלק במידה של צדק, אבל אני חושבת שהפסיקה הזאת מראה עד כמה הוא היה נתון ללחץ, ועד כמה פשוט גנבו לו את הבית. זה מסביר חלק מאותם דברים לא נעימים ששמענו בקלטת. זה בטח מסביר שהוא פעל בידיים נקיות לחלוטין, בתום לב וביושר. זה מה שקבע השופט היום.

אושרוב: לא תכננו לשאול את השאלה הזאת כל כך מוקדם, אבל נעשה זאת בגלל שדיברת על מוסריות וידיים נקיות. אני כאזרחית רואה מי נותן לך תמיכה: פנחס עידן, יושב ראש עובדי רשות שדות התעופה, ארגון כל כך חזק וכל כך בעייתי. אני שואלת את עצמי במה הברית הזאת מועילה לציבור העובדים. זה הגוף שזקוק להגנתה של ההסתדרות?

שלי: קודם כל, יש שורה ארוכה של ועדים שתומכים בי. פנחס עידן אכן עומד בראש קבוצת עובדים גדולה; זהו מקום עבודה שיחסית תנאי העבודה בו טובים, אבל אני חייבת להגיד לכם שעם כל הדימוי המפלצתי שצוייר עכשיו, בשדות התעופה עובדים סבלים, עובדות מנקות ועובדים פקחים. רוב העובדים שם הם מרמלה ומלוד, הם לא אנשים ששייכים לעשירון העליון. לכן כל הרטוריקה הזאת, ולעשות דה-לגיטמיציה לקבוצות עובדים, לא מקובלת עליי. זה לא בתפיסת העולם שלי. אני מחויבת לכל העובדים: גם לעובדים שמשתכרים בכבוד - ואני רוצה שהם ימשיכו להתפרנס בכבוד - גם לעובדים המוחלשים והמוזנחים, וגם לעובדים מדור ב', שזה דור שזנוח ומופקר, שעובד בכל המקומות האלו שיש להם שם כל כך נוראי – הנמלים, הרכבות וחברת החשמל. העובדים שמרוויחים שכר גבוה הולכים ומתמעטים, ובמקומם בא דור שפשוט מופקר על ידי הנהגת ההסתדרות. זה סוג ב' של אנשים; בשמם אף אחד לא מדבר. אני מייצגת אותם, אני מייצגת את עובדי הקבלן, ואני עושה את זה גם כפרלמנטרית ועשיתי את זה קודם לכן כעיתונאית. הברית עם פנחס עידן, שהוא יו"ר וועד מאוד אהוב ומוערץ, היא ברית שאני גאה בה ממש, ובאותה מידה יש לי ברית גם עם גד רביד, יו"ר ועד עובדי "סאפ", שזאת חברת היי-טק, עם תומר מלול, שהוא יו"ר הוועד של חברת הביטוח ""AIG, התארגנות חדשה, עם גילי אייזנשטיין קנה, שהיא יו"ר הוועד של רשות מנהל מקרקעי ישראל, עם יו"ר הוועד של הפקחים העירוניים, אלה שמחלקים דוחות וכולם צועקים עליהם, עם יו"ר וועד האחיות בהדסה וכן הלאה וכן הלאה. אלו אנשים רגילים, עמלים, שקמים כל בוקר לעבודה, בדרך כלל מרוויחים מעט מדי כסף, ואני ממש גאה בזה.

אושרוב: אז לא פגה הרלוונטיות של ארגוני העובדים. יש עוד הרבה הגנות שהם זקוקים לה. זה מה שאת טוענת?

שלי: בוודאי, מה זאת אומרת "טוענת"? זאת תפיסת העולם שלי. אני מאמינה בעבודה מאורגנת.

שניידר: בוועד העובדים של רשות השידור ממש נקרעים. איפה הם טעו לאורך הדרך בהגנה על העובדים? כוועד הם פשוט כשלו בסופו של דבר.

שלי: קודם כל, אני לא מכחישה שיש לי סנטימנט לרשות השידור, אני התחלתי את חיי המקצועיים בקול ישראל, קודם בבאר שבע ואחר כך במרכז.

שניידר: אז אני אחדד את השאלה – את ראית מבפנים את השחיתות הזאת.

שלי: אני הייתי בפנים, ואחר כך כמובן שעבדתי בחדשות ערוץ 2, ו-11 שנים אני בכנסת, אז יש לי את הפרספקטיבה. אני יכולה להגיד לך שבקול ישראל, שם אני עבדתי, יש אתוס מאוד חזק של עבודה, של מחויבות מקצועית, של אומץ לב. העובדים שם תמיד היו טובים, וההנהלות הן שכשלו. המעורבות הפוליטית הייתה כל כך עמוקה וכל כך מכוערת, עד שהיא בסופו של דבר הזיקה לרשות השידור.

שניידר: אבל אני רוצה לשאול אותך לגבי הוועד. מי שייצג את עובדי רשות השידור עשה טעויות, זה ברור. מה הלקח של הסיפור הזה?

שלי: אני שוב חוזרת על מה שבעצמך הזכרת: הייתה רפורמה מתוקצבת, מאושרת, היא עמדה לצאת לדרך, היא אושרה בממשלה ובכנסת, היא תוקצבה, העובדים הסכימו לה. ואז, ברגע שהרפורמה עמדה לצאת לדרך – ואני לא מכחישה לרגע שהיה צריך רפורמה כן? ברור לחלוטין לכולם, כולל העובדים, שהיה צריך רפורמה עמוקה – פתאום בא רעיון עוד יותר 'גאוני': לסגור את המקום לגמרי, למחוק אותו ולפתוח מקום אחר תחתיו. זה דבר שהוא חסר תקדים ובלתי נסבל בכל קנה מידה, וזה לא קשור לתקשורת בכלל – זה קשור לשוק העבודה. תארו לעצמכם ש"טבע" הייתה מודיעה שהיא סוגרת את כל המפעלים שלה, ולא כדי להיעלם מכאן, אלא כדי לשכור שטחים חדשים ולהעסיק עובדים מאפס מחדש. הרי כל המדינה הייתה עומדת על הרגליים; וזה מה שקרה ברשות השידור.

אושרוב: את מדברת הרבה על עובדים בכל הארגונים שמנינו, ואומרת שהם משתכרים מעט. אבל לפחות יש להם קביעות וזכויות סוציאליות. לעומת זאת, יש סקטור עצום של אנשים לא מאוגדים, עצמאיים קטנים, שבאמת תלויים אך ורק בעצמם. את לא חושבת שתפקיד המדינה וההסתדרות לחשוב על רשת ביטחון גם בשבילם?

שלי: בוודאי שכן. נפריד: לגבי השכירים שלא מאוגדים, היעד שלי הוא לאגד אותם ולהפוך אותם לאנשים עם ביטחון תעסוקתי, כי ביטחון תעסוקתי זה משהו שחשוב לכל דבר: למשכנתא, לשפיות, לחיים נורמליים. לא מדברים על זה כל כך הרבה, אבל עצמאיים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים הם סקטור ענק, חשוב נורא למשק, ונורא מוזנח, כי מצד אחד אין להם את ההטבות של התאגידים הגדולים, ומצד שני אין להם את חוקי המגן שיש לשכירים. אני פועלת בשביל הסקטור הזה כל הזמן פרלמנטרית. רק עכשיו עבר חוק שוטף פלוס, שהוא חוק שלי שאני נאבקתי עליו שבע שנים, והוא נועד בדיוק עבור אותם עצמאיים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים. בסוף לא מדובר בעשירים גדולים. כשאדם בא ופותח עסק קטן הוא שם את כל חייו על העסק הזה, הוא מסכן את עתידו הכלכלי. השדרה הזאת של עסקים קטנים ובינוניים היא שדרה מאוד מקופחת, גם מבחינת האשראי שהם מקבלים מהבנקים ומכל בחינה אפשרית. זאת השדרה המרכזית. ודווקא המעסיקים האלה מעסיקים הכי הרבה עובדים במשק, ולכן הם בטח זקוקים לטיפול עוטף מיוחד.

שניידר: אפשר לשאול על השותפות עם ש"ס ואריה דרעי משני היבטים: אחד, ניסיתי להבין מה זה מועיל לך – מה כוחה של ש"ס בהסתדרות בכלל? והדבר השני, שאלה שאנשים בטח כבר שואלים, במשך שנים הסתייגת מדרעי כפוליטיקאי, חשבת שזה לא תקין שהוא חוזר לפוליטיקה. והנה, ברגע האמת את מקפלת את העיקרון הזה, והכול כשיר.

שלי: אני אענה קודם על השאלה הראשונה: הערך של השותפות הזאת הוא מאוד גדול, כיוון שהבחירות הן כאלו שחוצות מפלגות. באמת משתתפים בבחירות האלו מכל קשת המפלגות, וגם ברשימה שלי, יש חצי ליכודניקים, כן? כך שש"ס מפקיעה לנו דרך גם ברמה הארגונית וגם ברמת חיזוק במקומות שאנחנו יותר חלשים בהם, למשל צפת, טבריה, נתיבות ועוד מקומות כאלו.

שניידר: יש וועדים שהם שולטים בהם?

שלי: קודם כל, בכל מועצה מקומית ואזורית יש חברי וועד של שס, ככל עמך ישראל...

שניידר: עובדי רשויות מקומיות?

שלי: ברשויות המקומיות יש את מספר חברי ההסתדרות הגדול ביותר במדינה. זה מסיעות, שמקופחות עד זוועה, ועד ארכיטקטים, פקידים, חשבים וכן הלאה. לשאלה השנייה, קודם כל זה נכון: אני בשעתו הובלתי יחד עם חברת כנסת וסגנית השר ציפי חוטובלי הצעת חוק שאומרת שמי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון לא ישוב אף פעם לכנסת. נכשלנו בהצעה הזאת. את מה שאני חושבת על שחיתות כולם יודעים, ואני לא סוכרת את פי, אבל לפני שנתיים, שאריה דרעי חזר ועמד בראשות ש"ס, קיבלתי החלטה שבטח לא קשורה להיום להפראות, כי עברו הרבה מאוד שנים ואני לא יכולה להמשיך לנגוס עוד ועוד באותו אדם. מאז היחסים בינינו טובים. שלא לדבר על זה שעם הח"כים של ש"ס אני כבר בעשר שנים של חקיקה פורייה משותפת: גם את חוק הזכות לעבודה בישיבה חוקקתי עם ח"כים מש"ס, גם את חוק הטקסטיל הביטחוני שמייצר עבודה לפועלי טקסטיל...

שניידר: דרעי סלח לך?

שלי: אני לא יודעת, לא ערכנו שיחה אישית כזאת, אז קשה לי להשיב. היו לנו הרבה שיחות סביב מתווה הגז, סביב קצבאות הילדים, סביב העלאת שכר המינימום..

שניידר: אז מי ריכך ביניכם? אני מנסה לחשוב מי החברים שלך.

שלי: יש לי הרבה חברים בש"ס שהם ממש חברים: גם יעקב מרגי, גם איציק וקנין, גם דוד אזולאי שהיה שותף איתי במאבק נגד הפרטת בתי הכלא. הם חברים שלי כבר הרבה שנים, וגם עם יגאל גואטה התיידדתי בכנסת הזאת. ההפשרה ביחסים עם יו"ר שס, השר אריה דרעי, קרתה כבר לפני שנתיים.

אושרוב: את יודעת שהמפלגה של החברים הטובים שלך בש"ס מדירה נשים. זה נושא כל כך חשוב. מה זה עושה לך? איך את מסתדרת עם זה?

שלי: קודם כל אני פמיניסטית, זה לא סוד, בכל רמ"ח איברי, מגיל 13.5. בלי אבל ובלי כאילו – אני מחויבת לסדר יום הפמיניסטי יותר מלכל סדר יום אחר שלי. שנית, אותן צודקות: יש שתי מפלגות חרדיות, גם ש"ס וגם יהדות התורה, שלשורותיהן לא תבואנה נשים. זה חמור מאוד, אני נאבקת בזה, ברור שאני לא חולקת איתן את אותה תפיסת עולם בעניין הזה. אבל נגיד שהייתה לי הזדמנות להרכיב ממשלה: הייתי מתמודדת בפריימריז לראשות מפלגת העבודה, מנצחת, ועליי היה מוטל להרכיב את הממשלה: מישהי מכן הייתה שואלת אותי למה ש"ס בממשלה? הרי ברור לחלוטין שש"ס ויהדות התורה הן שותפות קואליציוניות לגיטימיות, במגבלות הערכיות שלי ושלכן. זה על אחת כמה וכמה נכון כשמדובר בהסתדרות. ההסתדרות לא קובעת בענייני דת ומדינה או בענייני מלחמה ושלום. אז בטח שבכל מה שקשור לסדר יום חברתי, רב המשותף על המפריד.

אושרוב: עמדתך בנוגע לגיל הפרישה לנשים – עשי לנו סדר.

שלי: אני בעד העלאת גיל הפרישה לי, לך, טל, ולך, נילי, כי אני חושבת ששלושתנו נמצאות בשיא אוננו ובטח לא נרצה לפרוש מעולם העבודה בגיל 62, ואנחנו גם לא עושות עבודות פיזיות קשות. בכל מה שקשור להרבה נשים בשוק העבודה, הן יכולות גם היום להמשיך לעבוד עד גיל 67. אין שום בעיה, והן גם עובדות יותר ויותר עד גיל 67. אני נלחמת את המלחמה של נשים שכבר נפלטו משוק העבודה נגיד בגיל 55, והעלאת גיל הפרישה בשנתיים היא בשבילן עוד שנתיים בלי משכורת, בלי פנסיה ובלי קצבת זקנה. זאת פשוט התעללות ואכזריות. ואני מדברת גם על נשים שעובדות בעבודות פיזיות קשות, שהגב נשבר, הרגליים כואבות, והן לא יכולות יותר. גם להן מגיע החסד של לפרוש בגיל נורמלי. בקשר לשלושתנו, אין לי שום בעיה.

אושרוב: התחלנו את התכנית בעיסוק בשאלה סביב הרגלי הקריאה של חברי הכנסת. מה את קוראת?

שלי: אני אודה ואתוודה: פעם הייתי קוראת הרבה מאוד, עכשיו אני קוראת רק סיינס פיקשן ופנטזיה, כי זה סוג של אסקפיזם; כשאני כבר מתפנה לקרוא, אני רוצה ממש להתפנן.

אושרוב: אז מה השם החם בתחום?

שלי: אני מעריצה של טרי פראצ'ט ושל ניל גיימן. פראצ'ט הוא פשוט מדהים. אני חובבת סיינס פיקשן מגיל 23, היה לי חבר שנה, פיזיקאי, חובב סיינס פיקשן, והוא לימד אותי. לשמחתי, כשהכרתי את אבי ילדיי, גיליתי שגם הוא אוהב סיינס פיקשן. שנינו גידלנו את הילדים ברוח הסיינס פיקשן. הם קראו את זה מגיל נורא צעיר. הם גמלו לנו בזה שהם לימדו אותנו לאהוב פנטזיה. אז הפנטזיה שולטת כבר הרבה שנים, ולא רק בקריאה – אני גם אוהבת סדרות של ערפדים, של זומבים וכל הדברים הנחמדים האלה.

אושרוב: אז את בז'אנר הזה בעצם...

שלי: כן, וזה לא מה שאתן חושבות – זה לא סתם משחקי אגדה, ענקיים, אלפים וכאלה. כשפנטזיה כתובה בצורה חכמה, אז זה פוליטי, זה סוציולוגי, זה פילוסופי, וזה נורא מעניין.

שניידר: מי הישראלים הטובים בז'אנר הזה?

שלי: לא ממש. גיל הראבן כתבה כמה סיפורי סיינס פיקשן מצוינים, אבל זה ז'אנר מאוד לא מפותח בארץ. יש מתרגם מצוין, עמנואל לוטם, שהוא המתרגם הטוב ביותר של סיינס פיקשן".

להאזנה לראיון המלא: