שלי בערב יום השואה: "הביטוי "אור לגויים" הוא לא קלישאה, אלא צו מוסרי עבורנו"

23 באפריל, 2017

שלי התראיינה לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ל"הבוקר הזה", יומן הבוקר של רשת ב' בהגשת אריה גולן, אודות הפרספקטיבה הלאומית והאישית שלה, כבת לניצולי שואה, כלפי יום השואה. בדבריה התמקדה בלקחים הרבים והמורכבים אותם נדרש העם היהודי לשאת בהווה ובעתיד כחלק מזיכרון השואה. מתוך הדברים:

"גולן: ש"ס היא אחת המפלגות שתומכות בך במאבק לראשות ההסתדרות. איך את מתייחסת, כבת לניצולי שואה, לדברים של אריה דרעי, שר הפנים, שמסרב להתייחס ליום הזיכרון לשואה ולגבורה כיום מיוחד או קדוש?

שלי: קודם כל, אני שומעת פעם ראשונה שיש כאן סירוב להתאבל או להתייחס ליום השואה. לא שמעתי דברים כל כך קשים. יום השואה – והגבורה, שגם אותה צריך לציין – הוא יום שמייצג את הטראומה הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי. ולא רק זאת, אלא שהוא מסמל את הרשע בכללו, באנושות כולה. וגם את הכרעת הרשע בידי בעלות הברית – יש הרבה לקחים שנגזרים מהעניין הזה.

גולן: דרעי לא מפיק שום לקחים. הוא מציין את היום הזה בעשרה בטבת. הוא אומר שבחודש ניסן לא מתאבלים. אגב, לגבי הגבורה, הוא בכלל חושב שהייתה טעות ש-200-300 צעירים יהודים אחזו בנשק וגרמו למותם של הרבה מאוד יהודים בגטו, בגלל המרד.

שלי: אז התפיסה שלי היא כמובן הפוכה. אני חושבת שמרד גטו ורשה הוא פרק נאצל בתולדות העם היהודי – של מרי, של גבורה, של הקרבה, של חוסר נכונות לקבל את יד הצורר כאיזו גזירת גורל.

גולן: אז מה לך ולאריה דרעי?

שלי: קצת מצער אותי שאתה שואל אותי שאלות כאלו ביום שהוא מאוד משמעותי בשבילי. אריה דרעי הוא חלק מהקואליציה להסתדרות. אתה לא שואל את ראש הממשלה ביום כזה למה הוא יושב עם אריה דרעי בקואליציה...

גולן: ראש הממשלה מדבר רק באנגלית, בתחנות זרות.

שלי: כן, אבל אני חושבת שזה קצת לא הגון מצידך לדבר על שותפות קואליציונית להסתדרות, ולאורה לבקש ממני למתוח את כל היחס שלי ואת כל ההשפעה העצומה שיש ליום השואה על חיי, כבת לשני ניצולים וכמי שאיבדה את שני הסבים ושתי הסבתות שלה בשואה.

גולן: כמוני-כמוך.

שלי: נכון, ולכן שאלות פוליטיות אתה יכול לשאול אותי בכל יום מימות השנה – וכמו שאתה יודע, אני אענה לך עליהן, תשובות טובות מן הסתם – אבל אני חושבת שהיום הזה הוא יום ציון מוסרי, לאומי, ציוני, נפשי, בטח בשבילי, שגדלתי בצור ולאור השואה. זה נורא מוזר: ינקתי את הסיפורים האלה עם חלב אימי, אבל אתמול אני, אחי ובתי הלכנו לאירוע של מה שנקרא "זיכרון בסלון". יצא לנו פעם ראשונה לשבת בתוך קהל של אנשים זרים ולשמוע את הסיפור המצמרר והבלתי נתפס של אמא שלי. ולמרות כל השנים, ולמרות שאנחנו חיים את הסיפור הזה ואת הסיפור של הזוועות שאבא שלי עבר במחנות הריכוז היה משהן מאוד מטלטל בלהתבונן מהצד ולשמוע. בכל פעם אתה לא מאמין איזו זוועות תת-אנושיות עברו מיליונים רבים כל כך של בני אדם, מידי מכונת רשע כל כך איומה ונוראה.

גולן: מידי בני אדם אחרים, בסופו של דבר.

שלי: מידי בני אדם אחרים... אמא שלי היא לא מלודרמטית; היא מספרים דברים בקול מאוד מדוד, ואני חושבת שאולי פעם אחת, כשראיינו אותה, היא פרצה בבכי. אבל דווקא היובש שבהן היא מספרת את העובדות ואת הדברים הנוראיים מכל, יש בזה משהו מאוד מטלטל. אין לנו בכלל את הפריבילגיה המוסרית והלאומית שלא לנצור את הזיכרון המחריד הזה לכל אורך חיינו כעם, מעתה ועד עולם. העם שלנו הוא עם עם היסטוריה מאוד עתיקה, ויש לו עוד עתיד מאוד ארוך. בעתיד הזה, יום השואה הוא יום שיצוין לדיראון עולם: מצד אחד, הצורך שלנו במדינה שלנו, להיות חזקים ולא להיות תלויים בחסדיהם של זרים; מצד שני, לקחים מוסריים – סלידה עצומה מגזענות צריכה לאפיין אותנו תמיד. וגם, כן – אחרי שעברנו את הזוועות הנוראיות כעם, כמשפחות כחברה – גם לנסות להיות אפילו יותר מוסריים מעמים אחרים.

גולן: אותו אור לגויים, עליו דיבר דוד בן גוריון המנוח

שלי: כן, ממש אור לגויים. זה לקח, זה ציווי, זה מוסר, זאת לא קלישאה. את הדבר הזה אנחנו מדי פעם שוכחים".

להאזנה לראיון המלא: