"ניסנקורן יצר דפוס גרוע – קודם כל נכנעים, ורק אחרי זה נאבקים על השאריות"

26 באפריל, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל, בעקבות ההסכמות בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לבין שר האוצר משה כחלון בעניין עתיד השידור הציבורי. מתוך הדברים:

"צרור: שמעתי אותך אומרת 'איום סרק', 'שביתה דימיונית' וכו' על הניסיון להשבית את המשק, עד לתוצאות שנרשמו אתמול בין משרד האוצר ובין המתמודד נגדך ניסנקורן. מה הרגיז אותך שם?

שלי: אתה יודע, אני בכנסת עכשיו, ויש מקטע דרך בין האוצר ובין הכנסת, וממש במקרה פגשתי פקיד מהאוצר שאני מכירה אותו באופן אישי הרבה שנים, והוא פשוט התפוצץ מצחוק. הוא אמר לי: 'כל ה'הישג' הזה, כל הדבר שבגללו נמנעה השביתה, כל אותם 50 תקנים שמתהדרים בהם – כל זה היה סגור וחתום עוד לפני איום השביתה'.

צרור: סגור וחתום? אז עשו לנו כאן הצגה.

שלי: באופן חד משמעי, בוטה, ציני. אני לא חושבת שיש אדם אחד שמאמין שבאמת הייתה כוונה להשבית את המשק.

צרור: אבל זאת הצגה כפלה – גם יו"ר ההסתדרות ניסנקורן וגם שר האוצר כחלון התחברו לשם הצגה.

שלי: ברור. לא מדובר כאן ביו"ר הסתדרות שנלחם על זכויות העובדים אל מול שר האוצר. מדובר בשני שותפים פוליטיים: יו"ר ההסתדרות הקים בשביל שר האוצר סיעה בתוך ההסתדרות, שלא הייתה לה כוונה מלכתחילה להתמודד בבחירות להסתדרות; מן קומבינה כזאת שבאמצעותה הוא מזרים עכשיו גם ג'ובים וגם מימון סיעתי לסיעתו של שר האוצר. הילכו שניים בלתי אם נועדו? אז כן – הם רוקמים יחד תכנית לטובת קמפיין הבחירות של יו"ר ההסתדרות. ממש ככה.

צרור: אז הבנתי את השלב הראשון. אבל באשר לסיכומים, הם נכונים? הם שגויים?

שלי: תראה, אחרי החטא הקדמון הזה, הנורא, של סגירת מקום עבודה; והמודל החדשני הזה, שלא קרה מעולם במדינת ישראל, שיו"ר ההסתדרות נותן לו יד ומאפשר אותו; המודל של סגירת מקום עבודה ופתיחת אחר עם אותן מטרות תחתיו – נגרם נזק כל כך גדול, עד שבכל מקרה ייגרם נזק, בכל פתרון. ובכל מקרה, גם בהסדר הזה.

צרור: בסדר, אז הנזק ההוא נגרם, וכרגע מנסים למזער אותו. אני זוכר את התקופה ואת הימים, ואני לא בטוח שאפשר היה לעמוד אז מול יאיר לפיד כשר אוצר, גלעד ארדן כשר תקשורת וראש הממשלה, שכן דחף כדי לייצר את כל הדבר הזה.

שלי: להסתדרות יש תפקיד – היא צריכה להילחם על העובדים. נקודה, לפני הכול. במקרה הזה, כיוון שהייתי שם, וכיוון ששוחחתי על כך עם ניסנקורן בעצמו... ההסתדרות חייבת לעשות דבר אחד –  קודם כל, לנסות להילחם. אחר כך? הרי אין 100 אחוז הצלחות. אבל אני אומרת לך שמלכתחילה הייתה כניעה. בכלל לא היה דיון האם עושים את המודל הזה או לא. זה דפוס: קודם נכנעים, ואחר כך מתחילים להתמקח על השאריות. המודל הזה לא מוצא חן בעיניי, ואני מתנגדת לו.

אני רוצה לומר ברשותך עוד דבר על איום השביתה אתמול: אני מאמינה גדולה בעבודה המאורגנת, ומאמינה בזכות השביתה. אני חושבת שזה אחד הכלים המעטים העומדים בפני העובדים. זה גם כלי מאוד אפקטיבי, כי ברגע שהאיום הזה קיים, זה מאלץ את המעסיקים והעובדים לשבת לשולחן המשא ומתן. מה שקרה באיום השביתה זה שניסנקורן בעצם נתן כלי לשימוש בידי אנשים שעוינים את העבודה המאורגנת ורוצים לחסל אותה. כי מה הוא עשה? הוא איים לשבות; הוא השתמש בעובדים לצורך קמפיין פוליטי לחלוטין, וללא שום מטרה של עולם העבודה. הדבר הזה הוא זילות קשה של המכשיר הזה, מכשיר השביתה, שצריך לנהוג בו בזהירות. וזה גם פוגע בנו לטווח ארוך.

צרור: אני רוצה לשאול משהו שהוא קצת מעבר לדברים האלה שאמרת: אנחנו פוגשים עכשיו מצב בו אותה תקשורת שאת אוהבת לפחות כמוני נמצאת בדו-קרב של עובדים – קבוצה מול קבוצה. איך מונעים את זה? מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה?

שלי: תראה, שתי קבוצות העובדים האלו יקרות לליבי. נכון שחלק מחיי האישיים והמקצועיים היו ברשות השידור ונכון שיש לי סנטימנט, אבל יש לי חברים גם בתאגיד; אלה אנשים ששמו נפשם בכפם ועזבו מקום עבודה. אלה אנשים קצת יותר צעירים, יש להם משפחות צעירות, והם עזבו מקום עבודה קיים, לפעמים בטריקת דלת, כי הם האמינו לממשלה שהיא הולכת לממש את מטרותיה.

צרור: טריקת הדלת זה כי מקום העבודה לא אהב את העובדה שהם הולכים, לא בגללם

שלי: ברור, חס וחלילה, הם עשו דבר לגיטימי לגמרי. מותר לעובד להחליף עבודה. אבל זה התקבל בעין לא יפה בחלק ממקומות העבודה שם עזבו. אני אומרת את זה כדי להגיד שהם גם לא יכולים לחזור. אנחנו רואים כאן סוג של שיסוי קבוצה בקבוצה. הקרב הזה עוד לא הסתיים, אנחנו נמשיך בו, אבל אני חושבת שאחד הלקחים הוא שקבוצות עובדים צריכות להפגין סולידריות אחת עם השנייה. כל מה שקרה לעובדי רשות השידור, שהוזנחו והופקרו, קורה עעשיו לעובדים של התאגיד. האבסורד הוא שעובדי התאגיד סברו לפי תומם שאם הם יצטרפו להסתדרות – שזה מהלך שאני בירכתי עליו ואני מברכת עליו – זה יהיה שריון המגן שלהם בפני הגחמות של הממשלה. הם גילו שלא רק שזאת לא תעודת ביטוח, אלא גם שברגע פוליטי מסוים הם עלולים להיזרק בדיוק כמו חבריהם שנייה אחת לפני, וחוזר חלילה".

להאזנה לראיון המלא: