פרק מתוך הספר "אנחנו" של שלי יחימוביץ' - השומר של הילדים שלי

14 במאי, 2017

מאות אלפי עובדים מועסקים בתנאים ירודים בחברות השמירה והאבטחה. בעשור האחרון התעצמה עבריינות שיטתית והמונית של חברות השמירה והאבטחה כלפי עובדיהן. מעט ההעסקה הישירה שהיתה בתחום, אשר מספר המועסקים בו זינק בשל גלי הפיגועים, חוסלה כליל. לכשעצמי פיתחתי תחביב: לבקש ממאבטחים שאני פוגשת תלושי שכר ולבדוק אותם. לא מצאתי תלוש שלא היו בו כמה נורות אדומות מהבהבות של עבריינות בולטת.

כשבקשתי מג', המאבטח הוותיק בבית הספר לשעבר של ילדי, את התלוש שלו, הוא חשש. אחרי שיחה קצרה התברר מה שמתברר לעתים קרובות: שאמנם פניו ידועים ומוכרים וחביבים על באי בית הספר זה שנים רבות, אבל ה"מעסיק" שלו מתחלף כל הזמן. כלומר בכל פעם הוא "שייך" לחברת שמירה אחרת. סיכמתי אתו אפוא שכדי שלא יסתבך עם הקבלן הנוכחי, יביא לי רק את תלושי השכר מהקבלן הלפני האחרון שדרכו הועסק במשך שנה וחצי. את ערמת התלושים הבאתי לידידי עורך הדין ערן גולן,[1] ובתוך חמש דקות הוא מצא סדרה של ניכויים לא חוקיים וחסר בתשלומים אחרים. שלחתי לקבלן מכתב מנומס בחתימתי עם פירוט מקצת העברות והליקויים, ובקשתי להחזיר את הכסף לבעליו. בתוך יומיים הגיע מכתב מנומס לא פחות, ובו התנצלות על "הטעויות", ובקשה שג' יסור למשרדיהם לקחת המחאה על סך 11 ומשהו אלף שקלים המגיעים לו בשל אותן טעויות, ויחתום במקביל שאין לו עוד תביעות.

ערן לא הסתפק בזה. "מגיע לו הרבה יותר", הוא אמר. "תגידי לו שלא ייקח את הכסף ולא יחתום על כלום, נשיג בשבילו סכום הרבה יותר גדול". 

ג' נדהם כשבבוקרו של יום לימודים הבאתי לו אל שער בית הספר את המכתב מהחברה. הוא סירב להאמין למראה עיניו, אבל דחה את עצתו של ערן. בתו עמדה לנסוע לארצות הברית, הוא רצה להביא לה מיד את ההפתעה העצומה הזאת, בדמות 11 אלף השקלים, ולא התחשק לו להיכנס לעימות ארוך עם הקבלן. הוא לקח את הכסף, חתם על מה שביקשו ממנו, ושכח מהעניין.

ככה עבדה ובמקומות רבים אחרים עדיין עובדת, אם כי במידה פחותה כעת, שיטת "מצליח" של קבלני האדם. מרמים את כל העובדים, שקל פה שקל שם, ואם מישהו עולה על התרמית, לא בהכרח מתעמתים אתו. אומרים "אופס טעינו", מחזירים את הכסף לבר המזל היחיד, וממשיכים לרמות את השאר. אין סוף למכתבים דומים ששלחתי בענייניהם של מאבטחים, אין סוף לתשובות המבישות שקיבלתי.

פחות, אבל כואב

אחרי מאבק של שלוש שנים, נוכחות פיזית מתמידה בישיבותיה של הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים וחברות שמירה, המתכנסת במשרד המשפטים, ואין-ספור התכתבויות עם שרי משפטים שהתחלפו למכביר – הצלחנו (ערן גולן, חנה זוהר[2] מקו לעובד ואני) לכפות על הוועדה לחדול מלהיות חותמת גומי ולהתנות את הרישוי השנתי לחברות בכך שהחברות יוכיחו כי הן מקיימות את חוקי העבודה וחוקי המגן, ומפרישות זכויות סוציאליות לרבות ביטוח פנסיוני. הרצח של יום טוב ז"ל היה זרז לכך, משום ששיקף מציאות אפלה שבה נותרים שאירי בשרו של המאבטח חסרי כול אחרי מותו. במכתב חריף ששלחתי לחברי הוועדה, כתבתי כמעט הכול חוץ מ"דמו בראשכם".

הוועדה קבעה כי חברה המעוניינת בחידוש רישיונה תגיש לה, בין השאר, תצהיר ובו יפורטו מספר התביעות שהוגשו נגדן בגין הפרת זכויות עובדים, מספר פסקי דין חלוטים שנתנו נגדם בשנה האחרונה, מספר התיקים נגדם שנסגרו בפשרה, מקרי פסילה או הפסקה של מכרזים עם המדינה בשל פגיעה בזכויות עובדים ודוחות ביקורת של משרדי הממשלה המעסיקים אותם.

כשהתקשרתי לטובה דואק לספר לה על ההחלטה, ושבתי והדגשתי בפניה עד כמה הושפעה ההחלטה ממותו של יום טוב, היא דמעה מהתרגשות. חברות השמירה והאבטחה עתרו לבית המשפט נגד ההחלטה, אך הפסידו.

במקביל, הניבו תוצאות החברות ושיתוף הפעולה שלי עם החשב הכללי באוצר אז ירון זליכה. ירון ואני היינו בני פלוגתא מוחלטים בהשקפותינו הכלכליות. התיידדנו כשהפך יעד למתקפה מבישה של ראש הממשלה אז אולמרט בכל מי שהיה מעורב בחשיפת פרשיותיו ובחקירתן, וקבוצה קטנה של חברי כנסת, ובהם אני, התייצבה לימינו וחיזקה אותו. השיחות הרבות בינינו נשאו פרי, וירון שניחן ביושר אינטלקטואלי יוצא דופן, הבין עד מהרה ששיטת ההעדפה האוטומטית של המכרז הזול ביותר של שירותי שמירה ואבטחה, יוצרת לעתים מצב שבו גם אם הקבלן הוא קדוש, הוא אינו מסוגל לשלם שכר מינימום. ירון הוציא זו אחר זו הוראות תכ"מ[3] אשר שיפרו מאוד את המצב. הוא קבע כי יקבע מחיר מינימום במכרז, אשר יכלול בתחשיבו את ההוצאות הכרוכות בתשלום כל הזכויות המגיעות כחוק למאבטח; הוא הורה על ביקורות שוטפות על החברות, לרבות בדיקת התלושים של המאבטחים וראיונות עמם, ואיים לא פעם לחלט ערבויות כשנמצאו עברות על חוקי העבודה. בכך אילץ את החברות לשלם את שגזלו מעובדיהן.

את הפעילות שלי ושל רבים אחרים בתחום ההגנה על זכויותיהם של המאבטחים אפשר לסכם בשורה של יהונתן גפן: פחות, אבל כואב. מצבם של המאבטחים אמנם הוטב מעט, וזכויותיהם נרמסות פחות. זו שמחת עניים. המאבטחים היו ונשארו קבוצה ענקית ומנוצלת עד עפר שנדונה לעוני. בתוך צורת העסקה פוגענית ובלתי מוסרית, המקבלת גיבוי של ממשלה אחרי ממשלה, אני פועלת כמיטב יכולתי כדי לגונן עליהם, אבל אין בזה כדי לשנות את עצם המצב.



[1] עו"ד ערן גולן, מומחה לדיני עבודה, מתנדב וחבר בוועד המנהל של קו לעובד, מרצה במכללה למנהל, הוא מטובי המומחים בארץ לדיני עבודה בשוק העבודה החדש שנוצר כאן. אידיאליסט, חדור תחושת שליחות, ושותפי הנאמן זה שש שנים לאין-ספור מהלכים וחקיקות בענייני זכויות עובדים.

 

[2] חנה זוהר,  מייסדת ועד 2011 המנהלת של עמותת קו לעובד, שהפכה מאז ייסודה ב-1991 לארגון מוביל ופורץ דרך בכל הקשור לזכויות עובדים חלשים ובלתי מאוגדים: עובדים זרים, עובדים פלשתינאים, ובשנים האחרונות יותר ויותר עובדי קבלן אזרחי ישראל.

 

[3] הוראות תכ"מ – תקנות כספים ומשק. כלי בידיו של החשב הכללי באוצר להתקין תקנות בכל הנוגע לחוק נכסי מדינה וחוק יסודות התקציב.