שלי על דוח נציב קבילות החיילים: "הקיצוצים הדרמטיים בצה"ל שוחקים את הקצינים ומותירים אותם ללא אופק"

9 ביוני, 2017

שלי התראיינה למהדורה המקדימה של "חדשות השבוע", יומן סיכום השבוע של כאן 11 בהגשת תמר אלמוג ויאיר ויינרב ובהשתתפות הכתבת הצבאית כרמלה מנשה, בעקבות פרסומו של דוח נציב קבילות החיילים. בנוסף התייחסה גם לתביעתה לקיים בחירות חוזרות בהסתדרות, בעקבות הזיופים השיטתיים שהתגלו במערכת הבחירות לראשות הארגון. מתוך הדברים (לצפייה):

"ויינרב: אחד מכל 10 קצינים לא מרוצה משירות הקבע. כמחצית מהקצינים לא ימליצו לחבריהם לחתום קבע. אתם בוועדת החוץ וביטחון מכירים את הנתונים האלה?

שלי: הנושא כבר עלה. אבל אני חושבת שמה שאנחנו רואים עכשיו – וזה הדוח המיוחד, שמתייחס אך ורק לקצינים צעירים וביחסם למי שמפקד עליהם – זאת תוצאה טובה ולא מבורכת של הקיצוצים שהם במסגרת תר"ש "גדעון". אלו קיצוצים מאוד אינטנסיביים, בבת אחת, במחי יד, דבר שהוא חסר תקדים ושאנחנו בטח לא מכירים בסקטור הפרטי.

ויינרב: תעשי לנו את ההקשר: אילו קיצוצים? משלמים פחות לקצינים?

שלי: קודם כל, יש פחות קצינים – כלומר, מלכתחילה יש פחות משרתי קבע.

ויינרב: זה לא אומר שבגלל זה צריכה להיות פחות מוטיבציה.

שלי: זה כן אומר. יש לנו את הרפלקס להגיד 'צריך לקצץ בתקציב הביטחון'. אבל כשאומרים את זה, צריך להסתכל על מה שמקצצים. כאן אנחנו רואים את המחיר הישיר שאנחנו משלמים על זה שקצין אחד עושה עבודה של שלושה קצינים – זה שוחק, זה מועך; אנחנו רואים את המחיר של זה שלקצין אין אופק באמת להישאר כקצין בצבא, כי מתישהו השירות שלו ייפסק.

אלמוג: אבל תכנית "גדעון" היא תוצאה של דוחות קודמים, שהצביעו על חוסר יעילות ועל בעיות אחרות. הרמטכ"ל אייזנקוט, כשהוא נכנס לתפקיד, אמר שהיעד החשוב ביותר הוא להיות מוכנים למערכה הבאה.

מנשה: אבל כך אתה מפספס את כוח האדם, את תומכי הלחימה, שזה כוח האדם החשוב ביותר.

שלי: אני יודעת שזה מאוד לא אופנתי ולא מקובל להגיד את מה שאני אומרת, ושהרפלקס המיידי הוא כן לקצץ בתקציב הביטחון, אבל הקיצוץ החד הזה... הרמטכ"ל הוא אדם ממושמע, הוא מקבל את החלטת הדרג המדיני, את החלטת האוצר, והוא אכן מבצע; מבצע בלית ברירה. לא באושר חותכים מסלול קידום לקצינים צעירים כדי שיהיה להם אופק וכדי שהם ירצו להישאר בצבא. לכן, נוצרה סיטואציה שהיא די בלתי נסבלת לקצינים צעירים. גם לא בא להם להמשיך: אנשים באמת מוכשרים, שהמערכת רוצה, הסקטור הפרטי מציע להם דבר הרבה יותר אטרקטיביים. הם גם רואים את המשך הקיצוצים, הם נאלצים לעבוד הרבה יותר, הם נמעכים תחת היומיום, הם לא רואים אופק. לכן אני חושבת שאולי יש מקום לעשות חשיבה מחודשת על הקיצוצים המאוד דרמטיים שהיו בצה"ל, בעיקר בכח האדם של קצינים ובקרב נגדים. ומה התוצאה? תסתכלו על אנשים שצברו איזשהו ניסיון, למשל נגדים שפורשים: תחשבו כמה חוכמה ארגונית הם צברו, וכמה קשה להם להנחיל אותה לחיילים אחרים, ותוסיפו לזה את קיצור השירות, שגם אליו אני מתנגדת בתכלית ההתנגדות.

ויינרב: יש לנו את היחידות המעורבות, ויש לנו המתח ההולך וגובר עם החרדים. יכול להיות שיש כאן תהליך חברתי הרבה יותר עמוק? אולי חזון צבא העם כבר לא כשהיה, וישראל צריכה ללכת לחזון הצבא המקצועי, שקיים במדינות אחרות.

שלי: קודם כל, אני לא ממש מתרגשת מהדוח, שהממצאים שלו על הגדודים המעורבים הם מאוד משמעותיים. צה"ל עושה עבודה מדהימה, בקצב מואץ. אנחנו רואים את חבלי הלידה של הדבר הזה, וטוב שצה"ל שם את האצבע על חבלי הלידה, והוא גם יתקן אותם.

ויינרב: את חושבת שבסופו של דבר צה"ל ידע להכיל את היחידות המעורבות – כולל חייליו? ורבניו?

שלי: כן. אנחנו חברה שסועה, אנחנו חברה שבטית, אנחנו חברה שמנסה לייצר איזשהו אתוס מכונן משותף, בוודאי בצה"ל, שהוא צבא העם. צה"ל חייב להיות צבא העם; אנחנו לא בנויים להיות צבא של שכירים – כל האתוס הציוני בנוי על זה שהילדים של כולנו מתגייסים".

בהמשך הדברים הסבירה שלי מדוע היא אינה מודאגת ממידת המוטיבציה לשרת: "כמו שיש היום יותר תלונות למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית – וזה לא כי יש יותר תקיפות מיניות אלא כי אנשים עומדים על זכותם ומבטאים את הכאב, את ההשפלה ואת העבירה הפלילית שהם עברו – כך גם בדוח הנציב אנחנו רואים שיקוף למוכנות ולפתיחות גבוהה יותר לדווח על תקלות. אני חייבת להגיד לכם שדווקא כחברה בוועדת החוץ וביטחון, אני לא מודאגת מהמוטיבציה לשרת. אני חושבת שאנשים רוצים לשרת בצה"ל; אנחנו רואים, למשל, בקריאה למילים 99% היענות לפעמים, דברים מטורפים, בין היתר בגלל המצב בקבוצות הוואטסאפ, שעושות עבודה מאוד טובה. בסופו של דבר, האתוס המכונן המרכזי של החברה הישראלית, הגרעין שלה, הוא ללכת לצבא ולשרת שירות משמעותי. הדוח הזה הוא חלק מהתיקון התמידי שצה"ל עובר.

ויינרב: במעבר חד, נעבור לבחירות להסתדרות. התאוששת?

שלי: קודם כל, זה מאוד קשה. בוודאי שכשיוצאים למערכה כזאת – שהיא מערכה שבנפשי ובדמי, ושקשורה להשקפת העולם הכי בסיסית שלי, של אמונה בעבודה מאורגנת – דברים כמו אלו שהתרחשו אחר כך לא מסבים לי אושר, בלשון המעטה. בעיקר אני מאוד מודאגת מהדברים שראיתי במערכת הבחירות. כמה שאני מכירה היטב את ההסתדרות, חיה את חייה ומחוקקת חוקי עבודה, אני מאוד מודאגת מכך שיש אקס-טריטוריה בה מתנהלות בחירות לא על פי חוקי המדינה הדמוקרטית שאנחנו מכירים בדמוקרטיה של ישראל 2017, אלא על פי חוקים שלא קשורים בכלל לחוקי מדינת ישראל. בעיקר מכאיב לי, מעבר לזיופים ברמה מאוד עמוקה בכל שלב של המערכת, שעובדים חלשים, שנאבקים על מטה לחמם, מצאו עצמם, במקום שיהיו מוגנים בידי הגוף שאמור לגונן עליהם ועל חירותיהם, מאוימים ברמה מאוד גבוהה. זה הגיע עד כדי כניסה אינטנסיבית אל מאחורי הקלפי, כדי לוודא שהם מצביעים את ההצבעה ה'נכונה'. זאת עבירה שכרוכה במאסר בפועל.

ויינרב: על כך התביעה. אולי לצד זה גם תעורב הממשלה, נוכח הדברים המאוד חמורים שאת אומרת.

שלי: חלק מהדברים האלו יגיעו לידי המשטרה.

ויינרב: אבל עוד לא הגיעו. למה?

שלי: כיוון שאנחנו עובדים בצורה מסודרת, בחרנו להגיש את הדברים בצורת תביעה...

אלמוג: הרציונל דווקא הפוך: עם אלו הדברים, ללכת קודם עם המשטרה.

שלי: יכול להיות, אבל כיוון שאני אדם אחראי ורציני, אנחנו נלך למשטרה רק עם מסה מאוד גדולה של הדברים. כבר יש בידינו מסה. אני אומרת שוב: להשפיע על הצבעה של אדם; להכניס לו פתק למעטפה, ועוד בצורה סדורה, מבנית, שיטתית...

ויינרב: יש לכם ראיות לכך?

שלי: בוודאי. לא הכול צורף לעתירה, אבל חשוב לי לומר: חוק הבחירות לגופים ציבוריים גוזר עונש של חצי שנה מאסר בפועל למי שעושה מעשים כאלה, ועוד אנחנו עדים לעבירות שהן באמת בתחום הפלילים העמוק, כמו, למשל, התחזות למצביעים אחרים בצורה שיטתית.

אלמוג: את יודעת מה היו הרבה מהתגובות: את לא הפסקת על חודו של קול. ההפסד שלך היה בפערים מאוד גדולים.

שלי: לכן אני אומרת שהשחתת מערכת הבחירות הזאת לא נעשתה במקטע אחד; היא לא נעשתה בקלפי אחד. היא נעשתה כמעט בכל קלפי וקלפי, כמעט בכל מקום ומקום, בצורה מבנית, בכל חוליה מחוליות ההצבעה, באופן שאני נורא מבינה למה קשה לכם להבין אותו: אתם גוזרים מהבחירות לכנסת, שהן בחירות דמוקרטיות, תחת פיקוח. פה, כשאתה הולך למי שמפקח על הבחירות, אתה מוצא שמי שמפקח מקבל את השכר מצד אחד במערכת, שזה מן מלכוד אינסופי, שאני החלטתי שאני נאבקת בו. וזה לא רק מאבק שלי.

ויינרב: נמשיך לעקוב אחרי הסיפור המאוד יצרי ומעניין הזה.

שלי: הוא לא יצרי. הוא חשוב, הוא על דמוקרטיה, הוא על עבודה מאורגנת – והיצרים כאן הם עניין שולי לחלוטין".