#כשירצחו אותי

16 ביוני, 2017

נושא איזוטרי וזניח, רצח נשים (ולמה בארועי טרור לא תשמעו שהמחבל והאשה החליטו לשים קץ לחייהם). מטראמפ ועד ג׳יי קיי רולינג, ממקרון ועד נדב אבוקסיס: החשיבות המוכחשת של הרשתות החברתיות. 33 מליון שקלים שכר מנכל טבע הנחלשת במהירות: כמה אבחנות לא פופולריות על טבע. משוחד ועד הרומן הרומנטי: איך הפכתי את הילדים שלי לאנשים קוראים.

 

איור של המאיירת המחוננת נועם רבינוביץ' (מחשבון הטוויטר שלה)

 
 

שלום לכם חברות וחברים,

 

נושא  איזוטרי וזניח, רצח נשים. לפני הרבה שנים, בשבוע הראשון שבו הגשתי, נרגשת, את מה שהיתה אז תוכנית דגל ארצית מובילה – הכל דיבורים, התרחשה זוועה בירושלים: גבר הצית את חברתו ושרף אותה למוות (כי רצתה לעזוב אותו). הקדשתי לזה תוכנית שלמה. ראיינתי שכנים, חברות, מומחים.

אין לי מלים להסביר לכם כמה זה היה מהפכני אז וכמה לא נאמרה אף מלה עד אז על הרצח השיטתי של נשים בידי בני זוגן. שידור שלם על נושא כל כך "איזוטרי" ו"זניח" – זו נתפסה כהחלטה לא מקצועית והזויה. ביקרו אותי קשות, והיו שתהו אם היה נכון להפקיד בידי בגיל צעיר יחסית תוכנית אקטואליה מרכזית וחשובה כל כך (חוץ מהבוס המופלא שלי אז, שלום קיטל, שגם כשלא הסכים אתי, דרבן אותי תמיד לדבוק במה שנראה לי חשוב ולא במה שמקובל לחשובב  שחשוב, השראה שמלווה אותי עד עצם היום הזה).

 

דליה ברוך, הנרייט קרא, אודליה בכר, מיה גורן, יהי זכרן ברוך. הלוואי ויכולתי לספר לכם את הסיפור על ימי הרדיו בסיפוק, ולומר שבמרחק השניםם הייתי שותפה לעוד מהפכה ששינתה את פני המציאות. אלא שאחרי קציר הדמים האחרון, של רצח ארבע הנשים האלה בידי מי שהיו סבורים שהן הרכוש שלהם, לא אוכל לעשות את זה למרבה הכאב. אז נכון, כשאשה מזמינה משטרה אחרי שהיא סופגת אלימות, השוטר לא מנסה לעשות "שלום בית" כמו שפעם היה נהוג, גברים מכים נעצרים, מוצאים צווי הרחקה. ונכון, התקשורת לא מתעלמת ומדווחת בצורה סבירה יותר, אבל הטרור והרציחות נמשכים. 

 

#כשירצחו אותי. הרשתות החברתיות המושמצות (שלא בצדק לטעמי) כמו תמיד היו זרז חיובי להפגת האדישות, ולכך שמקץ כמה ימים של שתיקהה אדישה רגילה כונסו לפתע "פורומים מיוחדים לדיון דחוף במצב". הרבה נשים התגייסו למחאת רשת ויצרו את הקמפיין היפה והמצמרר הזה, שבו הן כותבות ביובש מה יכתבו עליהן אחרי שירצחו:

 

גם אני גייסתי את החשבונות החזקים שלי בפייסבוק ובטוויטר לטובת הקמפיין, וכך כתבתי: "רק נסו לדמיין איך האדמה היתה רועדת אם ארבע נשים צעירות היו נרצחות בידי מחבלים. איזה נאומים היו נושאים  ראש הממשלה, שר הבטחון. איזה כוחות היו נפרסים לאבטח את הציבור מפני האיום. הלוויות מתוקשרות. פרצופים חמורי סבר. מישהו היה מעלה על דעתו לספר בעצבב שהמחבל היה בחור רגיש שלא היה מסוגל לפגוע בזבוב? שלא ברור מה בדיוקק קרה? ש״המחבל והאשה החליטו לשים קץ לחייהם״? לשלוח את הציבור המאויים להסתתר במקלט לנשים מוכות? בטחוניסטים, מה יותר ענייני בטחון מזה?"

 

 

טיפים מלוכלכים וסודיים לשבוע הספר: כך הפכנו את הילדים שלנו לאנשים קוראים. האמת היא שכשפרסמתי את הפוסט הזה בפייסבוק, חשבתי שהוא ישעמם רבים ויזכה למעט חשיפה. מה כבר יכול להיות מעניין באיך לימדתי את הילדים שלי לבלוע ספרים? אבל מתברר שהנושא הזה חשוב ומאתגר להרבה מאוד הורים, והתגובות והשיתופים היו רבים, מחממי לב, ומשעשעים. הנה חלק מהפוסט:

"יש לי בן (26) ובת (22) שקוראים המון מאז שהם ילדים ועד עצם היום הזה. לכבוד שבוע הספר אני רוצה להיות נדיבה אתכם ולחלוק טיפים לגידולל ילדים קוראים. המטרה: שיהיו מכורים לקריאה כל חייהם. האסטרטגיה: כלל האמצעים כשרים. הטקטיקה במקרה של גל: שוחד. בהתחלה גל קיבל מתנהה ממש גדולה על כל ספר שקרא. אני יודעת שזה מאוד לא חינוכי, אבל כאמור, כלל האמצעים כשרים.

על שלושת החלקים של צ'יטי צ'יטי בנג בנג הוא קיבל מגה זורד, או איך שלא קוראים לרובוט הענקי מפאוור ריינג'רס. עוד מתנות שממש רוששו אותנוו הוא קיבל על כלבם של בני בסקרוויל ועל מסביב לעולם ב – 80 יום. המפנה היהה ב"אנדר" המופלא של אורסון סקוט קארד. הספר הזה כל כך הטריף והלהיב אותו,, עד שהוא ביקש כמתנה את ההמשכים שלו. וזהו, בוצעה המשימה. הטקטיקהה במקרה של רמה: הרומן הרומנטי... " רוצים להמשיך לקרוא? הקליקו על תמונת חלק (קטן) מהספרייה שלי, ובו מקצת ספרי המדע הדיוני והפנטסיה שהיו עוד מכשיר יעיל בעידוד ההתמכרות לקריאה:

 

הרבה אנשים שאלו איפה ספרים אחרים שלא נראו בתמונה. עניתי:

 

 

 

 

נראה לכם הגיוני שדירקטוריון טבע אישר למנכ"ל הזמני של החברה, יצחק פטרבורג, שכר שנתי שעשוי להגיע ל34 מליון שקלים? 34 מליוןן שקלים! (החוק להגבלת שכר בכירים שחוקקתי לא חל עליו, כי הוא חל לצערי רקק על חברות פיננסיות כמו בנקים, חברות ביטוח וכו' – אבל אל דאגה, גם את היעד הזה נכבוש).

תגידו, אתם מבינים שפטרבורג היה יו"ר הדירקטוריון של טבע ואחראי ישיר לצניחת המניה שלה ב- 40% בתקופה שעליה הוא מקבל את השכר והבונוסים? שהחברה הייתה קורבן לכישלונות ניהוליים מזעזעים? לעסקאות ממונפות כושלות? שמי ששילמו את המחיר הייתם אתם, החוסכים?

תגידו, אתם יודעים שטבע היא החברה הציבורית שזוכה להטבת מס החברות הגבוהה ביותר במדינה? שהיו שנים ששילמה אפס אחוז מס? שגם בשנה הכי "כואבת" שלה היא שילמה 17%, שזה הרבה פחות משמשלם בעל מכולת קטנה? שהיא תמשיך להינות מההטבה בלי שום קשר לפיטורים?

תגידו, אתם יודעים שאת עיקר תנופתה האדירה והצלחתה על פני השנים חייבת טבע למשלם המיסים הישראלי ולמדינת ישראל? שהקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה, שהוא היהלום שבכתר שלה, הומצא ופותחח במכון וייצמן? לא, לא בסקטור העסקי! במדינת ישראל, בהשקעה לאומית...." עודד הסברים שלי על מה שקרה בטבע, מכמה זוויות שפחות מדברים עליהן, קראוו בהקלקה על התמונה שלי במפעל שלהם בכפר סבא:

 

 

גם גברים הם קורבנות לתקיפה מינית, רובם בגילאים צעירים, אבל לא רק. רובם בידי גברים אחרים, אבל לא רק. המורה המחליף שהתגלה כעבריין מין, הביא את הזמר חן אהרוני, בוגר כוכב נולד, לכתוב איך נפל קורבן לניצול מיני בידי המורה שלו. זה טקסט יפה, מאופק, רגיש - אבל כזה שמשרטט גבולות מאוד ברורים של מותר ואסור. "בפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין הייתי בן 15, וזה היה עם המורה שלי. בהסכמה.", הוא כותב. "הסכמתי. לא כיוונתי לשם, לא הרגשתי שזה צריך לקרות, אבל זרמתי.

הסכמתי. אמרתי ״יאללה״. אהבתי אותה מאוד. לא בצורה רומנטית אבל אהבתי את הבן אדם שהיא היתה בשבילי. היא הייתה חברה שלי, היא הקשיבה לי, ראתה אותי. היא היתה שם בשבילי וראיתי בה אדם שאני סומך עליו. בוגר ממני, חכם ממני, כזה שלא יעשה משהו שיפגע בי. אז הסכמתי ... במבט לאחור אני מבין כמה מעוות זה היה וכמה להסכמה שלי באותו גיל אין שום קשר לתפיסה מציאותית של אדם בוגר. ההסכמה שלי לא רלוונטית.... אל תתביישו. נחצה גבול - תגידו לא!" שיתפתי אצלי בעמוד את הפוסט של חן. היו לא מעט תגובות יפות ומחזקות, אבל נחרדתי מעוצמת התגובות הלועגות, האלימות, המאשימות בשקר ובהמצאה, המבטלות.

זה הזכיר לי כמה קשה להיות גבר שהותקף מינית ולדבר/להתלונן על זה. חן הודה לי על השיתוף וגם התייחס לתגובות העוינות: "הי שלי, זה חן. ראשיתת תודה לך על שיתוף הפוסט והמילים החמות. כדמות ציבורית את בוודאי רגילה יותר ממני לתגובות שונות מקהלים שונים על פועלך ומילותייך. אצלי זה בווליום שונה אך עם השנים התרגלתי לתגובות שעד כה היו בעיקר על המוסיקה שלי ועם זה אני מתמודד בהבנה. מי שאוהב אוהב ומי שלא לא. אבל שנים של ביקורת לא הכינו אותי לתגובות של אנשים שונים לווידוי שלי ולחשיפת הסיפור האישי שלי ואני חייב לומר לך שסכיני הטוקבקים הפעם כמעט הצליחו לחדור את עור הפיל שפיתחתי וגרמו לי להגיע למסקנה עצובה ומטלטלת... הם, אותם אנשים, הם בדיוק הסיבה שבגללה בני הנוער לא מתלוננים... "

כתבתי לו: "חן, עשית מעשה אמיץ ולא מובן מאליו. מעשים כאלה אמנם מעירים שדים מרבצם וגוררים תגובות אלימות, אבל בעיקר בעיקר הם גורמיםם לעולם להיות טוב יותר ומצילים נפשות. אז כל הכבוד, חמוד."

לפוסט ולכל התגובות הקליקו על התמונה של חן: 

 

כמה מחשבות ובקשות בעניין פיייסבוק וטוויטר. בפייסבוק נמצאים גילאי האמצע (25-65), צעירים יותר ומבוגרים יותר – אני יודעת שאתם לא שם, אבל חשוב שתהיו. זו זירה שמשפיעה יותר מהרבה כלי תקשורת אחרים, בעיקר כשהרייטינג בטלוויזיה יורד, ותפוצת העיתונות הכתובה נחלשת. זו זירה ציבורית חשובה, ולפעמים, תתפלאו, מאוד מעמיקה. אז מי שעוד לא שם – קדימה, פתחו פרופיל משלכם. צעירים – עשו זאת עכשיו, מבוגרים – בקשו מהילדים/הנכדים שלכם שיפתחו לכם. אני זקוקה לכם שם.  

ותפסיקו להקשיב ללעג על מי שמשתמש במדיות האלה. קודם כל כי מי שלועגים מנסים בעצמם להשתלב ברשתות ופשוט לא מצליחים, אבל בעיקר כיי אלה פשוט עוד כלים, לגיטימיים, כיפיים, חשובים ומשפיעים לתקשורת בין בני אדם ולהעצמת ההשפעה של הרעיונות שלנו. הפוליטיקאים, הסופרים, הכלכלנים, האומנים, וההוגים החשובים בעולם משתמשים בטוויטר ובפייסבוק.  מטראמפ בוושינגטון ועד ג'יי קיי רולינג שמתעמתת אתו מאדינבורו, מרוחאני בטהרן ועד סטיבן קינג במיין, ממקרון ופיקטי בפאריס ועד נדב אבוקסיס ברמת גן. בקיצור, חלק מהקיום הדעתני בעולמנו הן הרשתות.

כל מה שאמרתי נכון גם לטוויטר, שבו רובכם עדיין לא נמצאים. בשתי המדיות האלה בעיקר אני זקוקה לכם, לשותפות פעילה. אז קדימה, פתחו חשבון, ועקבו אחרי ואחרי כל מי שבא לכם. לפעמים חשוב שם ולפעמים אידיוטי, לפעמים מעצבן ולפעמים מצחיק, אבל כיף. הנה, תראו עוד כמה דוגמאות מהשבוע:

 

 

 

 

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי