"מוטרדת מהפרטת השיח הציבורי. ח"כים צריכים לנאום מעל בימת הכנסת, ולא בוועידות חיצוניות"

5 ביולי, 2017
האזינו:

שלי התראיינה ל"כאן אייכלר", תכניתו של יעקב אייכלר ברשת ב', במהלך יום הסיבוב הראשון של הבחירות לראשות מפלגת העבודה. בדבריה עסקה בעמדתה בנוגע לבחירות, וכן בריבוי הוועידות בהן משתתפים חברי הכנסת בתקופה האחרונה. מתוך דבריה:

"אייכלר: את כבר הצבעת, אני מבין...

שלי: כן, הצבעתי בבוקר.

אייכלר: למי?

שלי: יפה התמימות שבה אתה שואל את זה... אני החלטתי שאני לא מודיעה בסיבוב הראשון למי אני מצביעה. מן הסתם אני אכריז בסיבוב השני במי אני תומכת.

אייכלר: אבל כתבת שהצבעת עבור 'האדם הנכון ביותר'. זה הניסוח, פחות או יותר.

שלי: כן, הצבעתי עבור אדם ראוי, שאני חושבת שמעלותיו רבות ממגרעותיו. זה מה שכתבתי.

אייכלר: אז אני מניח שזה לא אותו אחד שעזב את המפלגה לאחר שהפסיד לך...

שלי: תראה, אני לא אעשה איתך את החידון הזה. אני מעריכה את הכישורים הגבוהים שלך בתור מראיין, אבל חבל על הזמן של שנינו. אני כן רוצה לומר משהו בהקשר של ההצבעה היום, ובטח בשעה הזאת, כשהקלפיות עוד פתוחות: לא משנה במי אתם תומכים; ולא משנה מי המועמד המועדף עליכם – להצביע בפריימריז ליו"ר זאת זכות מאוד גדולה. ואתה יודע מה? זאת גם חובה מאוד גדולה. וגם אם אין מועמד שמאוהבים בו, אז אתה יודע – הרבה פעמים אנשים הולכים לקלפי בבחירות לכנסת ומצביעים בעד מפלגה שעדיפה עליהם. היא לא מושלמת גם בעיניהם, אבל הם מרגישים חובה אזרחית להצביע. אני קוראת לכל מי שיש לו את הזכות להצביע בבחירות האלו ולהכריע מי יעמוד בראשה של מפלגה מאוד חשובה: למרות הציניות ולמרות הלעג, שיממש את הזכות הזאת. כי מי שלא הולך להצביע, נשללת ממנו הזכות להתלונן ולקטר אחר כך.

אייכלר: בנושא אחר, קשרי ההון-שלטון: יש לנו לאחרונה מבול של ועידות מטעם עיתונים כלכליים, כששרים וחברי כנסת נוהרים לשם כדי ליצור כותרות. מה דעתך על הסיפור הזה?

שלי: תראה, דווקא כשעיתונים עושים את זה, אני חייבת להגיד לך שזה פחות מטריד אותי. כן מטריד אותי שיש גופים – כמו למשל כנס הרצליה, או הכנסים של INSS – שהם גופים פרטיים, שלחלוטין ניזונים מתורמים...

אייכלר: גם העיתונים הם פרטיים.

שלי: אני מסכימה איתך. קודם כל, זאת זכותם של כולם לעשות כנסים כאלו. אף אחד לא שולל מהם את הזכות. מפריע לי מאוד ששרים, פוליטיקאים בולטים וחברי כנסת בוחרים להגיד את הדברים הדרמטיים והחשובים שיש להם להגיד בכנסים האלו, ולא מעל בימת הכנסת. זה הדבר שהכי מטריד אותי. אין לי מה להאשים את הגופים האלו.

אייכלר: זה יותר מטריד אותך מהקשר בין השלטון לעיתון? הרי העיתונים האלו מתפרנסים לא מעט ממודעות. אנחנו מכירים את זה, זה לא רק משרדי הממשלה. חלק נכבד מההכנסות שלהם, זה ממודעות.

שלי: זה מטריד אותי ברמה העקרונית, אבל לא מהכנסים האלו תצא הרעה. בסוף, אם עיתון "הארץ" עושה ועידת שלום ובוחר להזמין דווקא את חבר הכנסת בצלאל סמטוריץ' לדבר, אני לא חוששת שבצלאל סמוטריץ' יפרסם בתמורה הודעות. אני כן חושבת שיש כאן משהו שמטריד אותי מאוד כבר הרבה שנים, וזאת הפרטה של השיח הציבורי. אתה יודע, עם כל הפגמים שלה, ועם כל הביקורת שיש עליה, הכנסת היא המקום שיש בו את השיקוף הכי חד, מרשים ויפה של כל הרבדים של החברה הישראלית.

אייכלר: כן, אבל יגידו לך: 'אני רוצים לנאום לכנסת, אבל אתם לא נותנים לי להוציא משפט אחד בלי שיפריעו לי.

שלי: בסדר, אז יתכבדונה פוליטיקאים נבחרים, גם ח"כים ובוודאי שרים בכירים, יפסיקו להתפנק, וילמדו במסגרת המיומנויות שלהם כשליחי ציבור לעמוד גם מול כנסת שקוראת קריאות ביניים. קריאות ביניים הן חלק מהשיח הפרלמנטרי; אפשר לנאום בכנסת נאומים מאוד יפים ומאוד חוצבי להבות. מטריד אותי שמראש פוליטיקאים בכירים נמנעים מלומר את הדברים החשובים שיש להם לומר מעל הבימה שלה הם נבחרו על ידי הציבור. הרי הציבור לא בחר אותם בשביל להרצות בכנס הרצליה, לא בוועידת "מקור ראשון", לא בוועידת השלום של "הארץ" ולא בוועידה של "כלכליסט".

אייכלר: אבל הציבור גם בחר בהם כדי שיעשו מעשים, ולא כדי שינאמו נאומים.

שלי: ברור שאתה צודק, אבל מה לעשות... נגיד חוק שכר הבכירים שלי, שהוא חוק דרמטי, שנלחמתי עליו הרבה שנים – הוא לא היה עובר בחיים לא הייתי מדברת עליו. צריך להבין שהמילים הן כלי. כדי לעשות את המעשה אתה צריך לשכנע, אתה צריך להסביר, אתה צריך לנהל מאבק ציבורי, אתה צריך לסחוף אחריך. הדיבור הוא כלי מאוד חשוב בתקשורת בין בני אדם כדי לבצע את המעשים החשובים.

אייכלר: אם אני לא טועה, זאת עדיין פקודה מנדטורית שצריך לפרסם בשלושה עיתונים ובסופי שבוע. לא הגיע הזמן לשנות את זה בעידן החדש?

שלי: יכול להיות. באופן נדיר ביותר, אין לי תשובה חד משמעית. בעבר כן גוננתי על הדבר הזה, כי אני חושבת שלמדינה כן צריך להיות עניין בשימור הפרינט, העיתונות הכתובה. העובדה שיש כלי תקשורת חדשים, שאני בוודאי משתמשת בהם גם בעצמי – אני משתמשת ברשתות החברתיות יותר מאשר רוב הפוליטיקאים – לא מייתרת את הישנים. לדף הכתוב ישנה משמעות עמוקה. לכן, בסוג כזה של הרגולציה כן נותנים איזשהו אוויר לנשימה לפרינט, שהולך וגווע. מצד שני, זאת ביצה ותרנגולת: כיוון שהפרינט הולך וגווע, כשאנשים מחפשים משהו היום, הם לא מחפשים בעיתונות הכתובה. הם מחפשים בגוגל, וגם מוצאים את זה במהירות רבה ביותר. לכן, יכול להיות שצריך לרענן את החקיקה הזאת.

אייכלר: אז את אומרת שזה מחיר הדמוקרטיה – שאנחנו צריכים לממן הודעות.

שלי: אנחנו צריכים לממן הרבה דברים, מה זאת אומרת 'מחיר הדמוקרטיה'? העובדה שאנחנו בכלל משלמים מיסים נורא מרגיזה אנשים, אבל בזכות זה שאנחנו משלמים מיסים, יש לנו מדינה. יש לנו כבישים, יש לנו בתי משפט, יש לנו בתי סוהר, יש לנו צבא, יש לנו מערכת חינוך. אז כן, למדינה יש מקום לממן הודעות כאלו.

אייכלר: לגבי הפריימריז בעבודה, איך את מסבירה את זה שהשר צחי הנגבי אומר שעמיר פרץ הוא "הפייטר של הליכוד", ושממנו מפחדים בליכוד? גם ראש הממשלה התייחס אליו היום. במי הם רוצים לפגוע?

שלי: לדעתי, אם הם מפארים את שמו ועובדים בשבילו, הם כנראה רוצים אותו.

אייכלר: אז זה לא עובד הפוך על הפוך?

שלי: לא... צחי הנגבי לא אדם תמים במיוחד. כשהוא אומר דבר כזה, שרק עמיר פרץ יכול לתת פייט, זה כנראה אומר שהוא מנסה לסייע לו בבחירות. זה באמת מאוד מוזר בעיניי.

עוד דבר אחד: יואילו המפלגות האחרות ויפסיקו לדחוף את אפן למה שקורה במפלגת העבודה. יש לנו מספיק צרות משלנו, גם בלעדיהן". 

להאזנה לראיון המלא: