התנהגות פוליטית מטופשת, דסטרוקטיבית והתאבדותית

20 באוקטובר, 2017

ה"סערה" המטופשת והגלים בשלולית סביב רבע משפט מנותק-קונטקסט של אבי גבאי עוררו בי מחשבות נוגות על המחנה הפוליטי שלנו.

 הממשלה מודיעה בזעם על הפסקתו של מו"מ שממילא לא קיים אלא בדמיון. הקמפיין הסוחף של נפגעות תקיפה מינית (וכולנו כאלה) - מהפכה מופלאה ומרגשת.

כשניקול ראידמן דחפה בכוח שטר למפגינה נכה. מאבק הנכים מוציא החוצה את כל השדים הנאו ליברלים במלוא כיעורם. שנאת החלש, נדבות במקום צדק.

וצר לי על התפטרותה של חברתי זהבה גלאון. 



שלום לכם חברות וחברים,

 

 

ביום ב' הקרוב – נפתח מושב החורף של הכנסת. כמו תמיד נסמן יעדים חשובים לציבור ונילחם להשיג אותם, וכמו תמיד, לפחות בחלק, גם נצליח. אעדכן אתכם, אשתף, אזמין, וגם אבקש את עזרתכם מידי פעם. יהיה מעניין!

 

על פרישתה (הזמנית, אני מקווה) של זהבה גלאון:


 


ה"סערה" המטופשת והגלים בשלולית סביב רבע משפט מנותק-קונטקסט של אבי גבאי עוררו בי מחשבות נוגות על המחנה הפוליטי שלנו. לפי תגובות כאלה ואחרות בשמאל, היה אפשר לחשוב לרגע שביבי חותם מחר על הסכם שלום כולל במזרח התיכון, ואבי גבאי מפריע לו, למסכן, וחוסם בגופו את השלום. זו התנהגות פוליטית מטופשת, דסטרוקטיבית והתאבדותית.

 

לצערי גם אני חוויתי אותה על בשרי כשהייתי יו"ר מפלגה, וחוו אותה כמעט כל ראשי מפלגת העבודה לדורותיהם. מילא, כשהיינו בשלטון, לפני עידן ועידנים, היה היגיון לאיתגור הזה משמאל. אלא שזה הולך ונעשה יותר ויותר פאתטי ככל שמתארכות שנות שלטונו של נתניהו סרבן השלום ושותפיו לממשלת הימין, וככל שאנחנו רחוקים מהיכולת המעשית לחולל באמת שינוי מדיני.  


 


נבחר יו"ר מפלגה שהשפה שלו מאוד ברורה וחדה בכל מה שקשור להסדר שלום, לשתי מדינות לשני עמים, לבניה מחוץ לגושי ההתיישבות, לסדרי העדיפויות שלו באשר להשקעה בהתנחלויות ובעיירות פיתוח. וגם, שומו שמיים והפלא ופלא, הוא לא יורק על המתנחלים ולא מקלל אותם, ורואה בהם אזרחים שכל עוד לא הוחלט אחרת יש לדאוג לשלומם.

 

הרי אפילו שמאלה מאיתנו עולים רעיונות שיהפכו את חזון שתי המדינות לישים לביצוע. לכזה שלכשיגיע הרגע, ואמן שיגיע, הציבור בישראל יוכל לעכל. כזה בדיוק הוא רעיון של התנחלויות מבודדות תחת ריבונות פלסטינית למי שיסכים לכך. האם זה ישים? לא יודעת. מעריכה שלא. האם מותר להעלות את הרעיון הזה? לא רק מותר, אלא חיוני שנאמץ את מוחנו מעבר לסיסמאות חבוטות רגילות.

 

החזון הוא השלום. פינוי התנחלויות המהוות מכשול לשלום הוא אמצעי, לא ערך בפני עצמו. אגיד לכם מה הדרך שאם נמשיך בה לעולם לא נהיה במקום שבו נוכל לממש את החזון שלנו: לדקדק בכל תו ותג של התבטאות כזו או אחרת של מנהיג מפלגת העבודה ולהכריז עליו כממית השלום שעה שאותו שלום הוא ביצה שלא הוטלה ע"י תרנגולת שעוד לא בקעה מהביצה של תרנגול זכר.

 

המפלגה שלנו היא מפלגה ציונית, פרגמטית, שוחרת שלום ובטחון, ושוויון בין כל אזרחיה ללא הבדל גזע דת ומין. הרוב המוחלט של מצביעיה והליבה של תפיסתה המדינית היא גבולות קבע ברורים ובטוחים בין מדינה יהודית ודמוקרטית ובין מדינה פלסטינית. הרוב המוחלט של מצביעינו תומך בהשארת גושי ההתיישבות בריבונות ישראלית. כלומר בהשארת הרוב המכריע של המתנחלים בבתיהם.

 

החזון הזה שלנו והאתוס הציוני שלנו לעולם לא ישביעו את רצונם של פלגים, קבוצות ומפלגות שנמצאים שמאלה מאיתנו, ותובעים חזרה לגבולות 67 ממש כלשונו של הביטוי. כאלה שבשבילם אפילו אני ימנית. לנצח נואשם על ידם ב"קריצה לימין" בכל פעם שאנחנו אומרים את עמדתנו העמוקה והאמיתית. וכן, אנחנו רוצים בשלום משום שאנחנו אוהבים את המדינה ודואגים לגורלה. גם באופן אישי אני מסרבת להיכנע לתכתיב ההזוי שרואה באהבת המדינה פגם.

 

לכן, לא יכול להיות שאנחנו נשפוט את עצמנו ואת מנהיגינו על פי אמות המידה והסרגלים של מי שממילא אנחנו לא הכתובת הפוליטית שלהם. בוודאי לא מימין, אבל גם לא משמאל. הנה ראיון מפורט על כל זה ביומן הערב של גל"צ, אצל יעקוב ברדוגו ועידן קוולר, להאזנה הקליקו על הציוץ של גל"צ:


 


עוד ראיון ברדיו, ביומן הצהריים של כאן ב' (רשת ב') עם אסתי פרז. להאזנה הקליקו על הציוץ שלי:


 


כאן ראיון בחדשות 2, המהדורה המוקדמת עם אורן וינגנפלד (ההפסקה המוזרה ובמקור גם הארוכה באמצע הייתה תקלה די חמורה בשידור עם מסך חשוך, אולי בגלל זה אורן שואל אותי רצוף פעמיים אותה שאלה ואני עונה אותה תשובה). לצפיה:


 


ובהמשך ישיר לביצה שהתרנגול לא הטיל – ארוע "מדיני" שהיה יכול להיות מצחיק אלמלא היה כל כך עצוב. הממשלה מודיעה בזעם על הפסקתו של מו"מ שממילא לא קיים אלא בדמיון:


 


בערוץ 10, "אורלי וגיא" עם אורלי וילנאי וימית סול, אני מרחיבה על החלטת הקבינט המגוחכת הזאת, מדברת גם על "סערת" אבי גבאי, וגם מתייחסת לקמפיין #גםאני (Metoo#, במקור) ולסחף האדיר שבו נפגעות תקיפה מינית (שזה כל אשה עלי אדמות) משתחררות מהפחד ומהבושה ומספרות מה קרה, גם על עצמי בהקשר הזה. הקליקו לצפיה:

















 

מאבק הנכים מוציא איכשהו החוצה את כל השדים הנאו ליברלים במלוא כיעורם. שנאת החלש, צדקה במקום צדק, העדפה של נדבות על פני מדינה מתוקנת שדואגת מכוח אחריותה לדל ולחלש. ניקול ראידמן היא בטח לא אדם שיש לי איזשהו רצון להתעמת אתו, אבל – ככל הנראה בחוסר מודעות - היא העניקה השבוע לציבור את התמונה הסמלית הקשה והבוטה ביותר שאפשר. הנה הפוסט שלי בפייסבוק:


 

"אל מול ציבור גדול, איכפתי, מרגש וסולידרי, זו היתה רק שאלה של זמן מתי יגיחו גם אלה שנגמרה להם הסבלנות ועף להם הפיוז. מתי יצוצו מי שיעזו לנהום בגלוי את נהמת הלב הנסתרת המבקשת לשוב ולהעלים את הנכים מן העין. מתי הם יואשמו כעול, כמתחזים, כעשירים בסתר, כאשמים בנכותם, כעצלנים וכחצופים.
הגל העכור הזה, התפרש על פני קשת רחבה שבין ציוצים וטוקבקים מלוכלכים במיוחד ונאצות שספגו המפגינים הנכים מעוברי אורח, ושייט לו בבטחה אל השיח ה"לגיטימי", תוך שהוא עוטה על עצמו בדרך ציפוי דק ושיקרי של תרבותיות, ומראית עין של הנמקות "כלכליות" ו"רציונליות" מבית המדרש הדארוויניסטי. בכלל, נראה שמי שקצת רוסנו ונגמלו בשנים האחרונות משיח גלוי ומתבהם של שנאת עניים, מצאו עכשיו את מפלטו של הנבל בשיח על הנכים.

פתאום הם מרגישים שמותר להם, אחרי דיאטה שנכפתה עליהם מאז המחאה, לחדד שוב (אח! איזו הקלה!) תאוריות הישרדות מצמררות. אלה שבבסיסן גורסות שהחזק ישעט קדימה והחלש (והפעם, מצידם, שיהיה גם על כסא גלגלים) יינגף ויושלך מאחור (ואולי נזרוק לו נדבה אם יבוא לנו)." זה קטע מתוך פוסט שהעליתי ערב יום הכיפורים בעניינם של הנכים. אני משווה בין שנאת עניים לשנאת נכים, ומביאה שפע דוגמאות עגומות. תקף לחלוטין גם לעכשיו ומשתלב היטב עם תמונתה של ראידמן. למעוניינים לקרוא אותו במלואו הקליקו כאן.

 

הכוונה לממן את הסכם הנכים באמצעות קיצוץ רוחבי, היא הונאת הציבור ולעג לרש במובן המלא של הביטוי. קיצוץ רוחבי משמעו פגיעה אנושה ברווחה, בבריאות ובחינוך, והוא מוחק את הישגי הפשרה. יש מקורות זמינים אחרים למימון, ובראשם עודפי הגביה האדירים. על כך ועל הכוונה הנואלת לאשר בבהילות את תקציב 2019 (!) בהרחבה בתוכנית "המטה" עם ספי עובדיה בערוץ 10, מול ראש סיעת "כולנו" ח"כ רועי פולקמן, ועם הפרשנים גדעון לוי ולימור לבנת. 


 


על הקיצוץ הרוחבי המתוכנן גם אצל אריה גולן ב"הבוקר הזה" ברשת ב' של תאגיד השידור, וגם על כך שאנשי המיינסטרים צריכים להודות לפעמים ל"קיצונים", במקרה הזה הנכים, שרק בגלל מאבק חריף וזועם הם משיגים עבור כלל חבריהם את מה שמחאה מנומסת לא משיגה.
 

עוד קצת תקשורת בעוד עניינים - קריאה שלישית בהגשת שלום קיטל עם יו"ר הקואליציה  דוד ביטן, ח"כ לשעבר פרופ' אריה אלדד ומזכ"ל שלום עכשיו לשעבר, יריב אופנהיימר. על מצבם האנוש של הדמוקרטיה ושלטון החוק, על מצבנו המדיני חסר התקווה והחזון, על הפיטורים, ועל הפריצה המדהימה שמתרחשת במהפכה הפמיניסטית:



 

אם אתם רוצים לעקוב אחרי יותר בתכיפות, בואו לטוויטר! התנזרתי לזמן מה מהרשתות החברתיות, זה היה נחוץ לי בשביל הפרופורציות וההתבוננות מלמעלה, ולא מתוך הפרטים הקטנים. אבל שבתי, פשוט כי אלה מדיומים מאוד חשובים לעשייה שלנו ולהכשרת הלבבות. אז בהנחה שבפייסבוק אתם כבר נמצאים, בואו גם לטוויטר, פתחו חשבון עכשיו, ועקבו אחרי. יהיה כיף. הנה עוד כמה מהציוצים האחרונים:

























פגישה השבוע עם פורום תכנית העמיתים של קרן ברל כצנלסון והמכללה החברתית כלכלית, חוד החנית של הסוציאל דמוקרטיה. 
מדובר בקבוצה חזקה במיוחד של כ-20 חבר'ה, אידיאולוגיים, ערכיים וחכמים בעמדות השפעה משמעותיות. דיברנו מאוד מאוד בכנות על סדר היום הסוציאל דמוקרטי שזקוק לריענון נוכח העובדה שמצד אחד הצלחנו כל כך: כולם, בגללנו, מדברים פתאום "חברתית", ומצד שני המדיניות המאקרו כלכלית נשארה בדיוק כפי שהייתה, וה"חברתיים" החדשים מדברים בשפת המסכנים החמלתית, ולא בשפה של צדק וממלכתיות.




המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה במחוז הדרוזי בראשות חברנו שאדי קבלאן מקיימת השבוע משמרת מחאה מול משרד ראש הממשלה. שותפות הגורל של המדינה היהודית הדמוקרטית עם העדה הדרוזית, הם אומרים, לא יכולה להסתכם, ואסור לה שתסתכם, בלחימה ובשכול בלבד. השוויון חייב לבוא לידי בטוי גם בחיים עצמם. למעוניינים להצטרף אליהם, הנה האיוונט, והנה הפרטים:


 


ולסיום, תתפקדו!  אפשר לעשות זאת עכשיו כאן. או כתבו לנו עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, שלכם או של כאלה שאתם יודעים שרוצים להתפקד. הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.

פקדו גם חברים ומשפחה. 

ההתפקדות היא מעשה אחד קטן ופשוט, שיתן לכם גם תחושה טובה וגם זכות שרוב אזרחי המדינה לא נהנים ממנה: להצביע לא רק בבחירות לכנסת, אלא ממש לקבוע, בקלפי, בפריימריס, לא רק מיהו היו"ר, אלא גם מי יהיו הח"כים שייצגו אתכם בכנסת הבאה.

אז אם אתם רוצים לחזק אותי ולהיות שותפים לדרך – התפקדו עכשיו, כדי שכבר בפריימריס הקרובים לרשימת הח"כים, תוכלו לבחור בי ובח"כים נוספים שאתם מעדיפים, ולקבוע בעצמכם את נבחרות ונבחרי הציבור שלכם. אישית. אחד אחד.

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי