השבוע הייתי חמוצה במיוחד

3 בנובמבר, 2017

כן, זה מחמיץ את הלב כשרואים לאן הידרדר יום האזכור לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

הבהרות: אין קיצונים "משני הצדדים" כי יש צד שבו אין רוצחים; אין דבר כזה יום אזכור לרבין שבו מעלימים את הנסיבות והסיבות לרצח.

רשימת הבוגדים מתארכת - כל המעזים שלא להכיר בקדושתו ובחסינותו הקוסמית של נתניהו כערך עליון.

תרומתי הצנועה לפסטיבל הפיצול של ערוץ 2: הטור שלי מ-2003 על שרי אריסון שהביא להכתרתי כ"רעה רעה רעה."

הדובדבן שבקצפת: השידוך החדש בלשכה שלי, שהיא תחליף לקברי צדיקים. מוזמנים לדיוני הועדה לענייני ביקורת המדינה בראשותי. וגם: תתפקדו, תתפקדו, וחזקו אותי. 

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

חמוצה. ובכן, כן, הייתי חמוצה השבוע, כשהסתכלתי בהשתאות על המקום שאליו הידרדר יום האזכור לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. אני לא מאלה שאומרים אחרי מות קדושים אמור. ואני כן שייכת לאלה שרוצים לכנס כמה שיותר מחנות פוליטיים וקבוצות זהות סביב טראומה לאומית שלא תימחה. אבל מה שקרה בשבועיים האחרונים היה בגדר מחיקה של ההיסטוריה.

 

פעם אחת, גבר עוד יותר הקול השקרי של "קיצונים משני הצדדים" (שקר. מעולם איש שמאל לא רצח איש ימין בגלל שחלק עליו. זה קרה, ולא פעם אחת, רק בצד אחד). אחד הביטויים הקשים של השיח הזה בא לידי ביטוי, בציוץ הבלתי נסלח והמעוות של הח"כ שכל כולו שמן זית זך ונחמדות אין קץ, יהודה הר הבית גליק:


אבל לכך נוספה טרגדיה עוד יותר גדולה. והיא שמחיקת ההיסטוריה בוצעה הפעם גם בידי הקבוצה הפוליטית בחברה הישראלית שבחרה ביצחק רבין, הסכימה עם דרכו הפוליטית, והרצח שלו הוא עבורה פצע וכאב שלא ימחו.
 

שנים שסביב תוכן העצרת ניטש ויכוח. האם היא תהיה עצרת שמאל, שתשיר שיר לשלום ותתכנס סביב הסיבה הפוליטית שבגללה נרצח: העובדה שהחייל והמצביא הבטחוניסט והניצי הוביל מהלך מדיני אמיץ והסטורי לקראת הסכם שלום עם שכנינו. או, היו מי שטענו מנגד: זו צריכה להיות עצרת למען ערכי הדמוקרטיה, נגד אלימות, נגד הסתה.
 

ואתם יודעים מה? שני המסרים מקובלים עלי. הם יכולים לבוא כל אחד לחוד, או לדור יחד בכפיפה אחת. יש מתחם ערכי רחב שבתוכו אפשר לזכור ולא לשכוח. אבל מה שקרה סביב העצרת שתתקיים מחר, היה לא זה ולא זה. זה היה כלום אחד גדול ומהדהד, שמרוב שביקש לכנס את כולם – איבד את הטעם לעצם קיום העצרת. 
 

 

וכאן ראיון על כך (ועל עניינים נוספים) במשדר הבוקר של רשת ב (כאן ב') עם אריה גולן, שבו אני מבהירה שחשוב לבוא לעצרת, ושהדברים שלי נאמרו על תקן הערת אזהרה. 


 







ובאותו טקס, היטיבה לבטא את ההתקוממות על מחיקת האזכור, ראש מכינת רבין בחיפה, לורה טלינובסקי
 (שבעבר היתה העוזרת הפרלמנטרית שלי, זוכרים את "הי זאת לורה?"). ממליצה לצפות בנאום החד והמדוייק שלה, הקליקו לצפיה:


 


רשימת הבוגדים הולכת ומתארכת, וגם זה קשור, כי יש לנו מספיק נאומי אזכור של ראש הממשלה נתניהו שבהם האוזניים מצלצלות מרוב חריקות וצרימות. ויש לנו מספיק דברי בלע והסתה וקללות, בכל 4 בנובמבר מחדש, מכוון הימין הקיצוני, ויש לנו סימון מתרחב והולך של "בוגדים" ו"עוכרי ישראל" שהימין מסמן בחדווה ובלי יסורי מצפון, בין אם סתם כי בא לו, ובין אם ה"בוגדים" פשוט עושים את עבודתם ואינם מכירים בקדושתו ובחסינותו הקוסמית של נתניהו כערך עליון.

 

אני רק אומרת שזו עוד סיבה מצויינת לא להרכין ראש מפני הרוחות המשובשות האלה, לא לעמעם מסרים, ובכללם לא להוסיף חטא על פשע ולהעלים עין מנסיבות הרצחו של רבין כדי לרצות מישהו. ממילא שום דבר לא ירצה את מחפשי הבוגדים.
 

על רשימת הבוגדים, ועל מיהו ציוני ומיהו פטריוט, נאמתי במליאה ביום שני השבוע, לפני ההצבעה על הצעות האי אמון. הנה הדברים:
 

"בטח שמתם לב שרשימת עוכרי ישראל, בעיני הועדה מטעם עצמה לשמירה על הפטריוטיזם, הולכת ומתארכת. והיום נברך חבר חדש ברשימה, היועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון. מתברר שלא מספיק שאתה מקצוען, צנוע, זהיר, אפילו שמרן, וגם לא מספיק שאתה ממשפחה ימנית מוכרת, מספיק שבחוות הדעת המשפטית שהתבקשת לכתוב ציינת ש"חקירה פרלמנטרית של ארגוני חברה אזרחית על רקע אידיאולוגי עומדת בניגוד לעקרונות משטר בסיסיים." והופ! אתה עוכר ישראל.
 

זה כבר לא רק "השמאל", זה כבר לא רק התקשורת, זה כבר לא רק בית המשפט העליון.

זה גם היועץ המשפטי לממשלה.

וזה גם מבקר המדינה.

וזה גם השב"כ.

וזה גם המוסד.

 

ואלה גם מפקדי צה"ל, שמבקשים לשמור, תחזיקו חזק, על ציות לפקודות, ועל ערכי צה"ל שעד לפני שניה היו ליבת הקונצנזוס. אפילו לאומיים ממש!
 

וזה יכול להיות שר הבטחון לשעבר בוגי יעלון – בכלל איש ימין – שמטרידות אותו גם סוגיות משונות של טוהר מידות ודמוקרטיה, סיבה טובה להכריז על החצוף כעוכר.

 

וזה יכול להיות נשיא המדינה שלנו, רובי ריבלין, שכשתמכתי בו לנשיאות האשימו אותי שאני תומכת באיש ימין. ובצדק, אכן מדובר באיש ימין. בחדרו היה תלוי תמיד ציטוט של ז'בוטינסקי - "ציון כולה שלנו". עד כדי כך.

 

אבל זה לא משנה: הוא עבר כבר לקבוצת עוכרי ישראל. כי הוא מנסה, בכל כוחו, לגונן על הממלכתיות, על שלטון החוק, על מוסדות המדינה.

 

אני שומעת שמחר מכינים אמבוש, בכנסת, למפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. גם אותו הכנסתם כבר למועדון העוכרים.

 

נהיינו המון עוכרי ישראל פה ביחד, מה יהיה, את מי תשאירו בסוף?

ומה נשאר אחרי שמחקתם את כל מוסדות המדינה, נשארה בכלל מדינה?
 

מהי ציונות? אחרי אלפיים שנות גלות, מימש העם היהודי את כמיהתו, שב לארצו, וכונן לעצמו מדינה. זו התגשמות החזון הציוני.

 

מהי מדינה? הממלכה. אלה בתי המשפט שלה, והצבא, וכל יתר המוסדות האלה שבלעדיהם פשוט אין מדינה. ואותם אתם רודפים.

 

אז מי פה פטריוט? ומי ציוני? ומי עוכר מדינת ישראל?

 

 22שנים מלאו לרצח ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין ז"ל. רבין נרצח אחרי שהיה קורבן מתמשך של הסתה, עד שדמו הותר. אז הזהרו. הזהרו."

 

לצפיה בנאום הקליקו:


 

ולפוסט בפייסבוק עם תוכן דומה הקליקו כאן:


 


רעה, רעה, רעה. הנה תרומתי הצנועה לפסטיבל הפיצול של ערוץ 2. ינואר 2003, אני עובדת בחברת החדשות של ערוץ 2, ובוחרת להתעסק (שוב) בפיטורי הענק בבנק הפועלים. בעקבות הטור הזה שיגר היחצ"ן של אריסון, רני רהב,  מכתב פומבי ורווי קללות והשמצות עלי, ואף כינה אותי "רעה, רעה, רעה." אני חושבת שהקטע הזה שלי באולפן שישי, היה קו פרשת מים בשיח הציבורי על פיטורים בכלל, על חלוקת ההון בחברה, ועל בעלי ההון שזכו עד אז לטיפול מפנק ומעריץ תוך ניתוק מוחלט שלהם מעוולות ומשברים מקצועיים בתאגידים שבשליטתם. את השיח הזה הבאתי אל הפוליטיקה ותרגמתי אותו לחקיקה. אפשר לדלג ולהקליק עכשיו על התמונה לצפיה, ואפשר גם לקרוא קצת רקע וקונטקסט:

 

בצהרי 17 בדצמבר 2002 כינס בנק הפועלים, בהתראה קצרה, מסיבת עיתונאים לכתבים כלכליים. העיתונאים הופתעו פעמיים: ראשית בשל ההודעה על פיטורי 900 עובדים - פיטורים חסרי תקדים בעולם הבנקאות, ועוד כאלה המתרחשים שעה שמצבו הפיננסי של הבנק איתן דווקא; ובנוסף הם הופתעו לפגוש במקום, כשהיא נוטלת חלק פעיל באירוע, את בעלת השליטה שרי אריסון, שעד כה שמרה על פרופיל תקשורתי נמוך והיתה ידועה בעיקר כיורשת של תד אריסון.

 

אריסון גם הישירה מבט אל המצלמות וניחמה דרכן את המפוטרים, באומרה: "החיים זה עליות וירידות". בניגוד למצופה, ההודעה לא עברה בשקט. תחילה היא אמנם זכתה לטיפולם הסלחני של הכתבים הכלכליים, אבל מקץ כמה ימים היא התגלגלה אלי ואל עוד קומץ של בעלי טורים שלא בא להם לשת"פ עם החנפנות שהיתה אז נחלתם של הכתבים הכלכליים.

 

"אלף איש נזרקים מבנק הפועלים אל משק מוכה אבטלה עם אפס סיכויים למצוא עבודה אחרת," אמרתי בטור (שקדם בשבועיים לטור על אריסון). "הם לא מפוטרים ממפעל קורס ומפסיד. בנק הפועלים משגשג, אבל בעלי השליטה שלו ממש מתעצבים על לבם מהרעיון שירוויחו קצת פחות (הודלף משם שדירקטורית אחת התייפחה בעת שהרימה ידה בעד הפיטורים, ודירקטור אחר היה על סף דמעות. מסכנים שכמותם)."

 

"בשנים האחרונות היה הבנק שותף פעיל בחגיגה מפוקפקת. מנהלי הבנקים חילקו אשראי פרוע לקומץ של עשירים, ובסוף הדרך גילו לפעמים שמי שהם חשבו ללווים גדולים ומכובדים – הולכים לחדרי החקירות או סתם מתמוטטים, ומשאירים אותם עם חובות שלא ישולמו לעולם. ומי מציל את הבנק מהפסד? אתם: משקי הבית הרגילים, הפריירים שמשלמים עמלות מטורפות ושיורדים לחייהם כשהם קצת במינוס. זוכרים שבאפריל 2001 לקח לעצמו מנכ"ל הבנק עמירם סיוון שכר ובונוס של עשרה מיליון שקלים? בזמן שהוא וחבריו חגגו, המשבר הגדול כבר כרסם כל חלקה טובה. העובדים לא היו שותפים לחגיגה המופקרת הזאת. הם אכלו שניצל, ולא קוויאר במחלקות ראשונות. אז במקום שסיוון וחבר מרעיו יחזירו את הבונוס - מפטרים את העובדים במסגרת תוכנית הבראה. האם הבנק חולה שצריך להבריא אותו? לא, הוא דווקא מרגיש מצוין, תודה. מיליארד וחצי הרוויח אשתקד, רק קצת פחות ירוויח השנה. ואין שום סיבה כלכלית או מוסרית "להבריא" אותו על בשרם של אלף מפרנסים.

 

גם אתם לא תרוויחו אגורה מהפיטורים. אף אחד לא מתכוון להוריד לכם את העמלות בכסף שייחסך. פיטורי הלוקסוס האלה הם לטובת חיי חוג הסילון של משפחות אריסון ודנקנר והם פגיעה בחברה הישראלית. כל הזמן המעסיקים מספרים לנו שהמדינה צריכה לעודד אותם, כלומר לשלם להם, כדי שיעסיקו יותר עובדים. על בסיס אותו היגיון, אולי הגיע הזמן שהמדינה תשלול מהם הטבות כשהם מפטרים בעזות מצח כזאת? והמפוטרים? הם יוכלו להיזכר בפרסומת הישנה: בוא לגדול אתנו - בנק הפועלים. המשורר יבי, שבשבוע שעבר הלך לעולמו, כתב אז: אתם גדלתם ואני נשארתי קטן."

 

אחרי הפיטורים ניהלה ההסתדרות מערכה מתוקשרת נגד הבנק, ובמהלכה תלתה בתחנות אוטובוס ברחבי הארץ שלטי חוצות ועליהם הכתובת "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות". פרקליטיה של אריסון איימו בתביעה בשל הוצאת לשון הרע, וחברת פוסטר מדיה הסירה את השלטים. בעקבות האירועים, שידרתי באולפן שישי פינה נוספת, הפעם היא כוונה ישירות נגד אריסון:

 


השבוע מתחילים דיוני הועדה לענייני ביקורת המדינה בראשותי. אם משהו כאן מעניין אתכם, אתם מוזמנים לבוא לצפות, נארגן לכם אישור כניסה וכל מה שצריך. הדיונים החסויים כשמם כן הם, חסויים ונוגעים לענייני בטחון, ואליהם אי אפשר להיכנס. 


 

רוצים לבוא? כתבו לנו למייל: Shelly.bikoret@gmail.com שם מלא, תעודת זהות, טלפון, ואם יש לכם קרבה/הכרות ספציפית עם הנושא ציינו זאת גם. מספר המקומות מוגבל.

 

מפעל השידוכים בע"מ, והיום: איחוד בין שתי לשכות שכנות. למי שפספס את פריט המידע הזה: מהלשכה שלי לא יוצאים בלי בן/בת זוג. ואם כבר יש לכם – אז במינימום מתחתנים, או מביאים ילדים, או שניהם. ועכשיו, לרגל העזיבה של העוזר הפרלמנטרי שלי רביב אלף, חשיפה! הזוג המקסים הזה שבתמונה הם רביב ומאיה. רביב הוא איש חינוך, אידיאליסט שהולך אתי כבר שנים רבות בדרך ערכית ופוליטית משותפת, ובא לעבוד אתי ולתגבר את הלשכה בכנסת בזמן הקמפיין להסתדרות (אבל בקשתי ממנו להישאר עוד כי התקשיתי להיפרד ממנו). מאיה עזריה היא עורכת דין חריפה ומקסימה ו... העוזרת הפרלמנטרית של איתן כבל. כבר כמה חודשים שהם זוג, גרים יחד, ומגדלים חתולה וכלב. בקיצור, אתם יכולים לבחור בין קברי רבנים וביני, זו החלטה שלכם.


 

היום נפרדנו אצלי מרביב (שאותו יחליף אוריה גולן) ומיואב שפילר שעסק בתוכן ובחקיקה ואותו כבר החליף רון גילרן. תודה גדולה גדולה גם ליואב החכם, הרגוע, המקסים והמשעשע. הנה כאן החדשים, והעוזבים, ואלה שנשארים, ואלה שחפפו אותם, עם בני ובנות זוגם (עוד שני זוגות נוספים כאן הכירו אצלי!) בהצלחה לכולם!




אם אתם עוד לא בטוויטר זה בהחלט הזמן להצטרף. פתחו חשבון עכשיו (עם שם אמיתי ותמונה אמיתית, זה הרבה יותר אפקטיבי), עקבו אחרי ואחרי כל מי שמעניין אתכם, ועזרו לי שם. הנה קצת מציוצי השבוע: 







 




ולסיום, בואו תעזרו לי ותחזקו אותי. תתפקדו. אפשר לעשות זאת עכשיו כאן. או כתבו לנו עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, שלכם או של כאלה שאתם יודעים שרוצים להתפקד. הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.
 

פקדו גם חברים ומשפחה. ההתפקדות היא מעשה אחד קטן ופשוט, שיתן לכם גם תחושה טובה וגם זכות שרוב אזרחי המדינה לא נהנים ממנה: להצביע לא רק בבחירות לכנסת, אלא ממש לקבוע, בקלפי, בפריימריס, לא רק מיהו היו"ר, אלא גם מי יהיו הח"כים שייצגו אתכם בכנסת הבאה.
 

אז אם אתם רוצים לחזק אותי ולהיות שותפים לדרך – התפקדו עכשיו, כדי שכבר בפריימריס הקרובים לרשימת הח"כים, תוכלו לבחור בי ובח"כים נוספים שאתם מעדיפים, ולקבוע בעצמכם את נבחרות ונבחרי הציבור שלכם. אישית. אחד אחד.


 

שבת שלום,
 

שלכם,
 

שלי