יחימוביץ: "קוראת לכל צירי הועידה לבוא מחר ולהצביע בעד פריימריז ליו"ר; זו ההחלטה המוסרית, הצודקת וההוגנת - פשוט החלטה של לחיות או למות.

11 ביוני, 2019
האזינו:

על היעדר פעילות של ועדת חו"ב: "אין כנסת, פעילות הועדות משותקת. היא היתה משותקת מאז פיזור הכנסת האחרונה. לא היו ועדות ולא הורכבו ועדות בזמן הרכבת הממשלה, וזה נותן לנו משהו כמו יותר מ-300 ימים שבהם אין פעילות פרלמנטרית, בכלל וחברי הכנסת לא עושים דר וחצי דבר עם כלים פרלמנטריים.

באופן אבסורדי, ועדת חו"ב זו הועדה עם הכי פחות שיניים. בוא נגיד שלוועדת כספים, כלכלה, חוק חוקה ומשפט - יש השפעה הרבה יותר נרחבת. בועדת ביקורת יש גם ועדה חסויה, שעמדתי בראשה, אפילו לה יש יותר כלים מלועדת חו"ב. לעתים קרובות יש בועדת חו"ב רוב לאנשי צבא שמגבים את המערכת, ובצדק; אבל העבודה המעשית נעשית בועדות המשנה, והן הרבה יותר אפקטיביות.

אני רוצה לדבר מילה על התקרית לפנות בוקר בשכם: כל בר דעת יודע שהשת"פ שלנו עם הרש"פ הוא יקר מפז. בזמן שראש הממשלה מתלהם, מייבש את הרשות, מעדיף את החמאס - יש כל הזמן שת"פ מעולה וחיוני בין צה"ל לבין המנגנון המסכל של הרש"פ. לכן התקרית היא מאוד חריגה, קשה וחמורה, ואני ממליצה לרוה"מ שהוא גם שר הביטחון, שיתפנה מעט מעיסוקיו הפליליים ויטפל מהר בתקרית הזו כדי שחס וחלילה לא נדרדר להסלמה.

אני מקבלת את זה שכנראה היתה שם טעות בזיהוי, ולא מאשימה את צהל. אבל יש פוטנציאל הסלמה חמור. השת"פ הזה עם הרשות מציל חיי ישראלים מדי יום ביומו, ולכן אני ממליצה על התערבות מהירה כדי שהדבר יסתיים כטעות, שאולי אפילו צריך להתנצל עליה. למה לא? למה שלא תהיה שיחת טלפון מנתניהו לאבו מאזן? זה כ"כ פשוט הגיוני; אבל כשמתבצרים בתוך עולם של התלהמות וצעדים לא הגיוניים כמו חיזוק החמאס והחלשת הרשות, אז זה נראה דמיוני. אבל זה לא. וזה צריך להיעשות. שנתניהו ירים טלפון לאבו מאזן; שערה משערות ראשו לא תפגע.

על ועידת מפלגת העבודה: אני לא מתמודדת על ראשות המפלגה. זה שילוב של חישובים פוליטיים, ערכיים ובעיקר בעיקר דברים אישיים – ובעיקר התובנה, שכשאני מסתכלת על 12 השנים שלי בפוליטיקה – שבשנתיים שבהם הייתי יו"ר מפלגת העבודה השפעתי הכי פחות על סדר היום הישראלי והציבורי, וחוקקתי הכי פחות, משעשיתי בעשר השנים האחרות.

אני חושבת שהסיכוי שלי להיבחר הוא הגבוה משל כולם. אני יודעת את זה ודי משוכנעת. זו החלטה אישית שלי. אני לא חלילה לא מתערבת – גורלה של המפלגה מאוד חשוב לי, לא אשב בצד, אבל ההחלטה שלי, אישית, היא לא להתמודד.

אני עוד לא יודעת מי המתמודדים ברגע שאדע אנקוט עמדה. עדיין לא החלטתי בעד מי אני. השיקול שלי יושפע, כמובן, מתכונותיו האישיות של המתמודד; מסיכויו לנצח; וממידת הפופולריות והיכולת להביא מנדטים למפלגת העבודה.

אני לא נגד אף אחד. אני חושבת שכל המתמודדים מוכשרים וטובים. יש לנו מזל גדול שמתוך החורבות עדיין יש שורת אנשים טובים וראויים שרוצים להנהיג את מפלגת העבודה.

הניסיון להציג את השאלה מי יבחר את היו"ר, הועידה או המתפקדים, כאיזו דילמה - הוא מופרך בעיני. יש במפלגה 60 אלף מתפקדים. זו מפלגה דמוקרטית. כל אדם שהצטרף ידע שאחת הזכויות המעטות שיש לו זה לבחור את היו"ר. בחירות כאלה נעשות מאז 1992. ככה רבין זכה בראשות המפלגה. הרעיון שפורום, מכובד ככל שיהיה, של אלפים בודדים, של 3000 וקצת - אנשים יש לו סמכות ליטול את הזכות החוקתית, המוסרית, הפוליטית לבחור יו"ר – היא פשוט לא הגיונית. יותר הגיוני ללכת ל-60 אלף המתפקדים ולשאול אותם מוכנים שייקחו לכם את הזכות הזו.

מה לעשות שדמוקרטיה עולה כסף? מה אתה רוצה, לקחת את הנכס הזה של דמוקרטיה פנימית ולהפוך אותנו לכחול לבן? אז מה מותר מפלגת העבודה מאחרות?

ויש עוד משהו: יש גם דבר שנקרא תבונת ההמון. המתפקדים שלנו נורא חכמים ויש להם בחירות הגיוניות. ברגע שאתה נותן את הבחירה את זה לגוף גדול ונרחב - אתה מחזיר נשימה למפלגה הרמוסה הזו.

אני אגיד את זה ככה: זו ההחלטה לחיות או למות. האם לשרוד ולעבור את המשבר, או להתכנס לפורומים קטנים. זה לא צודק, לא מוסרי, לא הוגן, ואני קוראת לכל הצירים להצביע בעד פריימריז ליו"ר ובעד תקומת המפלגה.