עיתון סופשבוע של שלי

שמאל, ימין, והקהילה הגאה

תגיד תודה, שר המשפטים אמיר אוחנה, לבכירי מערכת המשפט שאתה מנאץ את שמם, ולמחוקקים השמאלנים, על כך שבזכותם אתה יכול לחיות כאן (כמעט) כשווה, נשוי לאהובך, עם ילדיכם החמודים. תגיד תודה לרבין שבגללו שרתת כשווה בכוחות הבטחון ולעוד פורצי דרך, מאהרון ברק ועד שולמית אלוני, מיעל דיין ועד דינה זילבר. בחלק ניכר מהמאבקים שלנו אנחנו מתפללים לכך שימין ושמאל כאחד ירתמו למאבק. שהרי בסופו של יום אלה מאבקים שבאופן אותנטי נועדו לכולם ומשרתים את כולם, בלי קשר לאיזה פתק אנחנו שמים בקלפי. אבל לפעמים צריך לעצור ולשאול, מי באמת נלחם בשבילנו? היום התשובה המלאה. פריצות הדרך האלה הן לא רק בשביל הקהילה. הן בשביל כולנו. בשביל כל מי שמבקש לחיות בעולם טוב, סובלני, נאור ושוויוני. וכמובן תמונות מהמצעד היפה ביותר בעולם, מצעד הגאווה שמתקיים כעת בתל אביב.
14 ביוני, 2019

F190614TNFF10
צילום: תומר נויברג, פלאש 90


שלום לכם חברות וחברים,


עיתון סופשבוע בסימן חגיגות הגאווה בתל אביב שקורות ממש כעת, תזכורת מוארת ומשמחת לכך שעדיין, חרף חשכת השמרנות, הגזענות, הנסיגה לאחור והבוז לדמוקרטיה – יש לנו עדיין מרחבי חופש ונאורות שרק צומחים והולכים, למרות ממשלות ימין שמרניות, ועל אפן ועל חמתן. ועל כן לא אעדכן ביתר העניינים שעלו השבוע, ונתרכז בזה. הנה דברים שאמרתי עכשיו בהזנקת המצעד:

image-20190614124238-2

אבל מלה על מפלגת העבודה ועל מה שמתרחש בה עכשיו. משהו שאתם לא רגילים לשמוע ממני: אין לי מלים, ואני על סף יאוש. כמות התככים, המניפולציות, יצר ההרס העצמי, האגוצנטריות המוחלטת – הכו אותי השבוע בתדהמה. והכל במן ריקוד מוזר ומנותק על עיי חורבות. אפס אכפתיות לערכים שלנו, למתפקדים שלנו, לעתיד. מופע התאבדות (הייתי כותבת מרהיב, אבל הוא לא, הוא פאתטי). רעש פוליטי כאילו היינו מפלגה של חמישים מנדטים, שעה שאנחנו על סף הכחדה. ואהיה כנה: ידי קצרו מלהושיע. מקווה שבשבוע הבא, או אולי אפילו קודם, תהיה לי קריאת כוון יותר אופטימית בשבילכם, ואני מתנצלת על הסגנון המורבידי.

עד כאן בקצרה בעניין זה, שאני לא יכולה להתעלם ממנו, ועכשיו ליום החג לקהילה. 

image-20190614124238-4

afd616c1-02cc-4fdf-ae4c-ecd1d8fe2996עם גל אוחובסקי, מראשוני המנהיגים של הקהילה 

image-20190614124238-1

image-20190614124402-7 עם הצוות שלי, שהוא הטוב ביותר בעולם: רון גילרן, מיכל טהון וניתאי גירון


מבקשת שתקראו את הפוסט שכתבתי לכבוד המצעד היום. זה יותר מאמר מפוסט בפייסבוק.

לכבוד מצעד הגאווה התל אביבי, שהוא מהמדהימים, מרוממי הרוח והעוצמתיים שבמצעדי הגאווה בעולם, בואו נדבר קצת על ימין ושמאל ולהטב"קים. מה עשו פוליטיקאים שמאלנים מקוללים בפי הימין, ובכירי מערכת המשפט המושמצים ובראשם שופטי העליון, לטובת להטב"קים ימנים ושמאלנים כאחד, ומה עשה בשבילם הימין. הפוסט הזה נכתב בהשראתו של העיתונאי דוב גלהר, שפתח את יומן הבוקר של כאן ב' בטקסט מדוייק מאוד על מינויו של אמיר אוחנה לשר משפטים. אני אביא כאן, ברשותו, את עיקר דבריו, ולאחר מכן אוסיף משלי:

"הליכוד בהחלט עשה היסטוריה כשמינה את חבר הקהילה הגאה אמיר אוחנה לשר בממשלת ישראל. הומו מוצהר ראשון בממשלה. אז מי הביא את אמיר אוחנה עד הלום, חוץ מהוריו ומראש הממשלה מיטיבו? למי תודה?

כן – דווקא לשמאל ולבית המשפט העליון אותם הוא מרבה לנגח. תודה לאהרון ברק, שכשרק נולד אוחנה ב 1976 כבר דן עם אנשי האגודה לזכויות האזרח, כיועץ המשפטי לממשלה, בביטול האיסור על משכב זכר.

תודה לשולמית אלוני ומרדכי וירשובסקי – סמולנים! – שכשאוחנה היה בן 10 מחקו את החרפה ההיא מספר החוקים של מדינת ישראל.

image-20190614124402-6

תודה לשופטת אסנת אלון לאופר שב 2001 (בלי שנבחרה בידי הציבור) אישרה לראשונה הסכם זוגיות בין שתי נשים לסביות.

ושוב תודה לשופט ברק שבניגוד לעמדת המדינה פסק ב 2006 שחובה עליה לרשום כנשואים זוגות חד מיניים שנישאו בחו"ל.

וכך – עוד ועוד פסיקות וחקיקות פורצות דרך של אותם אנשים שעליהם אמר אמיר אוחנה כי 'התרגלו לשלוט מבלי להיבחר – המשפטנים והשמאל'.

אז אדוני שר המשפטים אמיר אוחנה – כשאתה אוחז בידו של בן זוגך אהובך אלון חדד, וחובק את ילדיך המקסימים אלה ודוד, ובעודך פוסע אל תוך לשכת שר המשפטים – זכור, למי, ולמה – אתה חייב תודה."

עד כאן דוב גלהר, ואני אוסיף עוד כמה תודות, כדי שלא נשכח את פורצי הדרך.

image-20190614124238-3

תודה לח"כ יעל דיין, אשר בצעד שנראה אז ממש תמוה, הקימה בכנסת ב – 1993 את תת הועדה לקידום זכויות ההומואים והלסביות, כשהיתה יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה.

תודה לראה"מ ושר הבטחון יצחק רבין, אשר הזדעזע מעדותו של סא"ל פרופ' עוזי אבן באותה ועדה של יעל דיין, וחולל מפנה בינלאומי ביחס של צבאות לקהילה הגאה. סא"ל אבן העיד שאחרי שרות של 15 שנים בצה"ל הוכרז "סיכון בטחוני" כי היה הומו. רבין  שינה את הפקודה הצה"לית כך שהשוותה את מעמדם של הומואים ולסביות בצה"ל  לאלה של חבריהם ההטרו – וכך הפך צה"ל לצבא הראשון בעולם שעשה זאת!

תודה לשופטת בית המשפט לענייני משפחה, עליסה מילר, שב – 2009 אפשרה לבני הזוג עוזי אבן ועמית קמה לאמץ באופן רשמי את יוסי, ילד האומנה שגידלו. ותודה לשרת העבודה והרווחה אורה נמיר שעוד קודם לכן, אפשרה להם לשמש ליוסי משפחת אומנה.

תודה לשר הבינוי והשיכון יצחק בוז'י הרצוג, שבשנת 2005 הורה להעניק הטבות בדיור לחסרי דיור גם למשפחות גאות.

image-20190614124459-8 עם איתי פנקס, חבר מועצת העיר תל אביב, בכיר בעירייה, מוזכר כאן בטקסט ב"בג"ץ ארד-פנקס".

תודה למשנה ליועמ"ש דינה זילבר (ששרת המשפטים שקד בקשה להכחיד) על שורת החלטות מקלות ופורצות דרך למען הטראנסג'נדרים בעת האחרונה.

ושוב תודה, למה לא, כשמגיע, לאהרן ברק, על בג"ץ דנילוביץ (1994),  בתמיכת עמיתתו דליה דורנר, שבו נקבע לראשונה כי אין להפלות עובדים מהקהילה. הם פסקו שיש להעניק לבן זוגו של דנילוביץ' , דייל באל על, את אותה הטבה – כרטיס טיסה חינם – שקיבלו בני זוג של דיילים הטרו.

ועוד פעם תודה לברק על בג"ץ קלפים פתוחים (1997), תוכנית של החינוכית שפרק ממנה שעסק בזהות מינית ובלהט"ב, ושר החינוך דאז זבולון המר ביקש לפסול אך ברק (פה אחד עם דורנר וקדמי) קבע שיש לשדר את הפרק כמתוכנן.

ושוב תודה לברק. ולנאור, ולחשין, ולטירקל, ולביניש, ולרבלין, ולגרוניס – על פס"ד ירוס-חקק (2005),  שבו אפשרו לבנות הזוג ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק לאמץ זו את ילדה של זו.

ותודה לשופט בימ"ש העליון סלים ג'ובראן (ולחברי ההרכב נאור, רובינשטיין, חיות ומלצר) על בג"ץ ארד-פנקס משנת 2017. ג'ובראן אמנם לא שינה את חוק הפונדקאות, מהסיבה שהיה בהליכי חקיקה מתקדמים בכנסת, אבל פסק קביעה עקרונית משמעותית בעתירתם של בני הזוג איתי פנקס ויואב ארד. חוק המתיר פונדקאות להטרו שאינם יכולים להביא ילדים לעולם, שאינו כולל הומואים, כך קבע, אינו שוויוני ולא צריך להיות במדינה מתוקנת.

image-20190614124459-9

ואתם יודעים מה? במיוחד לכבוד המצעד, אבל בהחלט לא רק בגללו - בואו נוסיף לרשימה את רון חולדאי. ראש עיר שהתייצב לימין הקהילה והעניק כל משאב אפשרי כדי להפוך את תל אביב לדוגמא ולמופת לסובלנות, ולאחת הערים הכי גיי פרנדלי בעולם.

בחלק ניכר מהמאבקים שלנו (המאבק הזה, המאבק הפמיניסטי, המאבק לחלוקה הוגנת של משאבי הטבע, ועוד ועוד) - אנחנו מתפללים לכך שימין ושמאל כאחד ירתמו למאבק. שהרי בסופו של יום אלה מאבקים שבאופן אותנטי נועדו לכולם ומשרתים את כולם, בלי קשר לאיזה פתק אנחנו שמים בקלפי.

אבל לפעמים צריך לעצור ולשאול, מי באמת נלחם בשבילנו? כאן הובאה התשובה המלאה.

וזכרו עוד דבר חשוב: מי שפרצו גבולות למען אחרים מעולם לא היו שמרנים ימנים. הם תמיד היו מהפכנים, מתירנים, שוחרי חופש וצדק. בלי מהפכנים כאלה לא היתה לנו הציונות ולא היתה לנו מדינה, בלעדיהם לא היו זכויות לנשים, בלעדיהם היתה עדיין עבדות. בלי כל אלה שכעת מנינו ברשימת התודות, הצועדים במצעד הגאווה היו נחשבים פושעים פליליים.

אחר כך, מפירות המהפכה ומפועלם של המהפכנים, שתמיד חטפו ביקורת ארסית - נהנו כולם.

אז גם אני אומרת היום תודה, כי פריצות הדרך האלה הן לא רק בשביל הקהילה. הן בשביל כולנו. בשביל כל מי שמבקש לחיות בעולם טוב, סובלני, נאור ושוויוני.

אבל אחרי שאמרתי את כל זה, התודה העמוקה ביותר שאני חשה היא כלפי חברי הקהילה עצמה, מי שהיו רדופים ומעונים, מגורשים ומופלים, אך אמיצים ונועזים כדי לנהל קרבות קשים בכל מקום שבו דרכה כף רגלם. למפורסמים ולאנונימיים, לאלה שסללו את הדרך לבאים אחריהם, ולאלה שעכשיו ממשיכים במאבק בראש מורם, בשביל כולנו. תודה. אוהבת אתכם.

אם אתם רוצים להכנס לפוסט בפייסבוק, להגיב או לשתף – הקליקו כאן

image-20190614124647-10

image-20190614124647-11

image-20190614124647-12

שבוע גאווה שמח ושבת שלום,

שלכם,

שלי

image