יחימוביץ: 47,000 פניות למרכזי הסיוע, 58% קטינים. ים של סבל נורא ואלימות. אפס מעשה של נתניהו, אלא אם מדובר בדלק להסתה

20 ביוני, 2019

שלי התראיינה לתכנית "דקלסגל" בכאן ב', עם ירון דקל ותם אהרון, על פרשת האונס של בת ה-7 בבנימין.

 

להלן עיקרי הדברים:

לא יהיה נכון לומר שהמקרה הזה והעיסוק בו יצא מפרופורציות. זה לא יהיה נכון לומר, כי אונס של ילדה בת 7 זה אחד המעשים הברוטאליים והמשוקצים שניתן להעלות על הדעת. הצער ילווה אותה כל ימי חייה. זה סוג שפל ונורא ביותר של אלימות פיזית. אני רק מסתכלת על ראש הממשלה. יש ים של כאב וסבל, פגיעה, תקיפה, צילוק נפשי, ניצול גופותיהם של ילדים וילדים: עד גיל 12 ילדים וילדות נפגעים בשיעור דומה; 30% מהנשים עברו תקיפה מינית כלשהי בימי חייהן. ואני לא שומעת את ראש הממשלה עוסק באוקיינוס הזה של האלימות הפיזית בכלל. בכל 10 שנים התבטא פעמיים: גם בפעם הקודמת זה היה בגלל שנער פלסטיני כביכול פגע בנערה שלקתה בשכלה.

ברור שהיו שותפים לעיסוק המוגבר הזה הרבה מאוד גורמים; וברור שברגע כזה שאפשר להלהיט בו את הרוחות ולייצר פרץ גזענות ושנאה – אנשים שלא מתעסקים בזה שנייה, ואין להם שום אמפטיה, פתאום עוסקים בזה.

לפי הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע, ב-2017 היו 47,000 מקרים מטופלים, ו-58% מתוך הנפגעים היו קטינים. מרכזי הסיוע נלחמים על חייהם. כל שנה אני מתחננת שיתנו למרכז בב"ש עוד כמה מאות אלפי שקלים כי הוא כל הזמן נמצא בסכנת סגירה. אפס עשיה, אפס אמפטיה, אף מילה. אבל לפתע פתאום, כשיש כזה דלק להסתה, פתאום אנחנו רואים איזה גל של אכפתיות: ליברמן, ראש הממשלה, בפעם השנייה בחייו, אדם שמעסיק עברייני מין.

אני מתקשה להכיר בגישה הפילוסופית של מי שזינקו על זה. זה ריקוד על דמה של הילדה. תניחו לה. מוטל חיסיון על פרטים כאלה. כמות הפרטים ששוחררה כאן היא חריגה וגם בלתי חוקית. לא מזמן היה מעשה לא פחות נוראי של אדם שהלך ודפק בדלתות בתים במגזר החרדי, עד שפתחה לו בת 5.5 והוא אנס אותה באכזריות, ולא ראינו ריקוד כזה על הדם. מנקודת מבטי השילוב המפלצתי הזה בין ההתעניינות הפתאומית של אנשים שזה לא מזיז להם, בין הסתה לגזענות – מצמרר.

אני לא מכירה את פרטי המקרה. המשטרה באופן כללי בעשור וחצי האחרונים מאוד השתפרה בטיפול שלה בנפגעות ונפגעים; הם קשובים יותר, מסתייעים במרכזי הסיוע, אבל עדיין יש כאן תהום אדירה ונוראה של חוסר טיפול ואני מניחה שאותו כשל שראינו כאן קיים גם במקרים אחרים. כאן אנחנו מדברים על ים אינסופי של כאב ואלימות כלפי חסרי ישע.

אותם אנשים שקפצו על המקרה הזה הם אלה שעכשיו הולכים לעשות קיצוץ רוחבי: במה אתם חושבים יקצצו? בשירותי רווחה! וכן, כל הדברים האלה קשורים לתפיסת עולם גלובלית. ברור שזה שקשור: אין דיון יותר מוסרי מדיון כלכלי. כשאתה לא מקצה כספים למרכזי הסיוע – זה דין מוסרי כי זה לא אכפת לך ולא מזיז לך. כש-50% משירותי הרווחה מופרטים – זה מראה שלא אכפת לך מתהום מוסרית שלא מטופלת.

לגבי השאלה במי תתמוך לראשות מפלגת העבודה: אני עדיין לא יודעת מי הרשימה הסופית. יכול להיות שיהיו מועמדים חדשים. אבל התשובה היא פשוטה: עוד לא החלטתי.

צריך לשקול איחוד עם מרצ בכובד ראש. השקפתי היא שזה דבר נכון בעקרון ושצריך לשקול בכובד ראש ובטח לא לפסול, אבל העניין הוא שקודם צריך לבחור יו"ר למפלגת העבודה, ובמידה רבה זה יהיה כבר מעשה ידיו.

האם מתחרטת על תמיכתך באבי גבאי? אני חושבת על זה הרבה. באותו רגע נתון זה נראה הדבר הנכון ביותר. אם הייתי חוזרת בעבר ויודעת את מה שאני יודעת עכשיו – אז כן. אבל בכל רגע נתון אני מנסה לקבל את ההחלטה הנכונה. באותו זמן זו נראיתה החלטה נכונה. ואם היתה ניתנת לנו הנבואה... כן, יש לי אחריות. לא יכולתי לדעת, אבל בודאי שיש לי חלק מזה. אני תמיד מנסה לקבל את ההחלטה הכי נכונה בכלים שעומדים לפני. לא נותר לי אלא לייחל שהכלים הפעם יהיו יותר טובים.