מאמר על סיכון החיים של המנופאים בענף הבניה

23 בפברואר, 2017

מאמר על סיכון החיים של המנופאים בענף הבניה

מיום 23.2.2017

הי זאת שלי, איומים, כליאה ואלת בייסבול לפנים. ככה יעשה למנופאי שהעז להגן באומץ על חיי חבריו. 
לאוניד קנגין, מנופאי באתר בנייה בחיפה, פוטר כי עמד על הזכות לצאת להפסקת צהריים, אחרי שעבד מעלות השחר. 
הוא גם חשש לחיי חבריו והזהיר את מנהל העבודה שיפנה למשטרה אם המנוף יופעל בידי אדם בלא רשיון.

התגובה נלקחה מסרט אימה, לא מעולם העבודה. המנהל הוציא מרכבו אלת בייסבול והחל להלום בלאוניד, אדם נוסף הטיח בפניו לבנת קרמיקה. הרבה עזרים טקטיים להרג יש בענף הבניה. 

זו רק דוגמית להפקרות המזוויעה של חיי אדם בענף הבנייה בישראל. רק השבוע נהרג חאלד סויטאת בן ה – 47 כשבטונדה באתר סלילת כביש מחצה אותו. פועלים, טפסנים, מנופאים – שמים נפשם בכפם כאילו הם יוצאים לשדה קרב. כלי המוות הם לבנים, אדני בטון, גובה. 

אבא שלי היה פועל בניין, גדלתי באתרי בניה. שנתיים ויותר שאני עוסקת בזה. הצעות חוק, חשיפת רשלנות פושעת ברשם הקבלנים, פניות למבקר המדינה, לממשלה. וכלום. נאדה. את מקום הריק והאטימות המוחלטים של הממשלה תפסו ח"כים איכפתיים: אלי אלאלוף, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, אייל בן ראובן.

וההסתדרות? איש לא ששמע, איש לא ראה, האם היו פה אנשי הדממה? את מקום הארגון העוצמתי הזה, שהעומד בראשו היה אמור להוביל מאבק קיצוני שהוא אפילו לא על הזכות להתפרנס אלא על הזכות לחיות (!) תפסה קואליציה אזרחית נפלאה ואקטיבית למאבק בתאונות הבניה. 

והנה בשבועות האחרונים, כמו דוב שקם משנת חורף של כמה שנים: התעוררות! פתאום יו"ר ההסתדרות מכריז על סכסוך עבודה! פתאום ההסתדרות פורשת חסותה על יום שביתה – מוצדק מאין כמותו, אבל למה רק עכשיו ריבונו של עולם. 

מה זו הקפיצה המאוחרת הזאת על העגלה אחרי הקטל המזוויע? למה להיגרר בלחץ? 
הרי הארגון הענקי הזה אמור לזהות, להוביל, להנהיג! זה יעודו!

עכשיו? בגלל שהתברר לאסונו שיש התמודדות על ראשות ההסתדרות?

לפעמים קשה להבין את הקשר בין דמוקרטיה של ארגוני עובדים ובין זכויות עובדים. הנה, ראו. הרי לו היה ניסנקורן ממשיך בעוד חמש שנות כהונה-מלוכה, בלי בחירות, הייתם יכולים לשכוח מאכפתיות הפתע הזאת. העובדה שהוא מאותגר, שיש התמודדות, שהוא צריך להוכיח את עצמו, להתאמץ – היא אחד ממקורות הכוח החשובים ביותר של עובדים שאף אחד לא סופר אותם.

כי זו זכות בסיסית: שעובדים יבחרו בעצמם את הועד שלהם (זה לא מובן מאליו בעידן ראשי הוועדים המוצנחים בידי המלוכה) ובטח שעובדים זכאים לבחור מי תנהיג/ינהיג אותם. דמוקרטיה. דמוקרטיה וזכויות עובדים חד הם. 

בכל חודש אני מקבלת הביתה חוברת כרומו מהודרת מהסתדרות עובדי הבניין והעץ, ומתעצבנת. היום חטף יו"ר ההסתדרות הזאת קריאות בוז בהפגנה של המנופאים. הוא רק הש"ג. 

Image may contain: 1 person, text