"קיומה של תעשייה מסורתית ביישובי הפריפריה - אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה"

24 באוגוסט, 2009
גארי היימן, תעשיין טקסטיל, אמריקאי, ציוני, מסינסנטי אוהיו, הנשיא והמנכ"ל של ענקית הטקסטיל העולמית "סטנדרט טקסטיל" והבעלים של "ערד תעשיות טקסטיל" מתעקש להמשיך ולהחזיק את המפעל בערד ולא להעביר אותו לסין או לירדן כפי שעשו כבר רבים מתעשייני הטקסטיל הישראלים. במכתב לשלי הוא מודה לה על חוק הטקסטיל הבטחוני שלה, הנמצא בשלב מתקדם של חקיקה. "... הנזק שנגרם למשק הישראלי ולחברה הישראלית כתוצאה מהמצב הבלתי נסבל השורר כיום – שמערכת הביטחון מכלכלת אלפי משפחות סיניות במקום לתמוך בפרנסתם בכבוד של משפחות ישראליות – הוא בלתי ניתן לכימות..." כותב היימן, ושלי עונה לו.

מתוך המכתב של גארי לשלי:
--

...למרות הפיתוי הכלכלי האדיר שבהעברת הייצור למדינות זולות כמו סין, אני נלחם יום-יום ושעה-שעה, להשאיר חלק נכבד מהייצור שלנו בארץ, ביישובי פריפריה כמו ערד ומגדל העמק, על-מנת שישראל תוכל להתגאות בתעשיית טקסטיל "כחול-לבן". "ערד תעשיות טקסטיל", שהוקמה על-ידי בשנת 1976, מייצרת כיום 5.8 מיליון מגבות בחודש, 95% מהן מיועדות ליצוא לבתי-המלון המובילים בארה"ב ובאירופה, ומהווה מקור גאווה לעיר ערד ולחברה הישראלית כולה. במפעלים שלנו בערד ובמגדל העמק מועסקים היום כ-700 עובדים, שיחד עם מאות ספקי השירותים השונים של המפעלים, מפרנסים בכבוד אלפי משפחות באזורי הפריפריה של ישראל.

קיומה של תעשייה מסורתית ביישובי הפריפריה בארץ היא נכס ואינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. בימים של משבר כלכלי עולמי שפגע אנושות בתעשיית הטקסטיל בארץ, אני מוצא עצמי נאבק יותר מתמיד לשמר את המפעלים בארץ, למרות הירידה הדרמטית בביקושים והשחיקה בשער הדולר שמקשה על פעילות היצוא שלנו. לא יעלה על הדעת כי אוותר לבדי במערכה, וכי מערכת הביטחון וכנסת ישראל לא יושיטו לנו יד ויחייבו את כל הגופים המתוקצבים על-ידי המדינה לרכוש מוצרי טקסטיל ישראלים!

להתפוררות ולהיחלשות של הפריפריה יש השפעה עצומה על חוסנה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל כולה. אנו תמימי דעים כי העלות התקציבית של הצעת החוק שיזמת, המוערכת בכ-60 מיליון שקל בשנה בלבד, היא עלות זניחה ביחס לסכנה שבסגירת מפעלי תעשייה בפריפריה, הצטרפות אלפים נוספים למעגל האבטלה והעמקת הפערים הכלכליים והחברתיים הקיימים. העדפת תוצרת ישראלית במכרזים לרכישת מוצרי טקסטיל תסייע לעצור התדרדרות זו ותהיה בבחינת צעד חשוב ראשון בכיוון הנכון.

...
בשמי ובשם אלפי המשפחות המתפרנסות מעמל כפיהם של עובדי "ערד תעשיות טקסטיל", אני מודה לך על הובלת מאבקנו הצודק ומקווה כי הוא ישא פרי במהרה.

--
16.07.09 - המכתב המלא לשלי


מתוך מכתב התשובה של שלי לגארי:
--

...התמונה הקודרת שאתה מצייר באשר לתעשיות הטקסטיל בארץ היא מדוייקת לצערי. מילא, כשמדובר בעסקים פרטיים. אבל כשהדבר מגיע למדינה על כל שלוחותיה, אשר בוחרת את המכרז הזול ביותר גם אם יוצר בחו"ל – כאן כבר מדובר בשיבוש מוחלט של כל ערך אפשרי. למדינת ישראל יש כמה יעדים לאומיים מרכזיים, ובהם, במקום גבוה מאוד, לעודד תעשיות כחול לבן ולספק פרנסה בכבוד לאזרחיה.

לכן בלתי סביר שכוחות הביטחון, לדוגמא, יהיו פטורים מהמשימה הלאומית הזו ויפעלו כאילו היו עסק פרטי, שאין לו שום מחוייבות לערכים ציוניים בסיסיים, ושכל מטרתו "להוזיל עלויות".

הצעת החוק שלי להעדפת תוצרת טקסטיל כחול לבן בידי כוחות הביטחון (צבא, משטרה, בתי סוהר) נמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. זהו שלב מתקדם בחקיקה, אחרי שהצלחתי במאמצים רבים לגייס לה רוב עצום הנדרש להצעה תקציבית בקריאה ראשונה. ואולם, היא עדיין נתקלת בהתנגדויות רבות ביותר מצד המערכות הנוגעות בדבר.

--
24.08.09 - מכתב התשובה המלא