אם לבייב היה לווה כסף מהשכן הזקן שלו, הוא לא היה מעלה על דעתו לא להחזיר את הכסף

30 בנובמבר, 2009
האזינו:
שלי בראיון לירון דקל ב'הכל דיבורים' ברשת ב': הנושים בהחלט צריכים להיות מודאגים. יש נטייה לאנשים להירתע ממילים שנחשבות כלכליות, אבל בסופו של דבר העסק של לבייב הוא לא העסק שלו אלא של כולנו - כיוון שגם החוסכים הפשוטים - הפנסיונרים - מושקעים באמצעות אג"חים באפריקה ישראל. יהיה קל להסביר את זה באמצעות קבוצה אחת של אנשים שלבייב חייב להם כסף ופשוט לא החזיר - מדובר בסה"כ בחצי מיליארד מתוך השבעה וחצי שלבייב חייב. מדובר בפנסיונרים, בחוסכים רגילים, שהאמינו שלבייב בבוא יום הפירעון, כיוון שהוא אדם הגון ואפריקה חברה הגונה, יחזיר להם את הכסף ביום הפירעון. יום הפירעון עבר לפני שלושה שבועות, והוא פשוט לא החזיר להם את הכסף. אם לבייב באופן אישי היה לווה כסף מהשכן הזקן שלו שגר בדירת שניים וחצי חדרים והיה מגיע יום הפירעון, הוא לא היה מעלה על דעתו כאדם פרטי שלא להחזיר את הכסף, כי זאת התנהגות בלתי נתפסת. אבל אותו לבייב, שיש לו כמה בתים, רכוש רב וחברות בנות, שמתגורר באחד הבתים המפוארים בעולם שהוא רכש בלונדון, אם אותו אדם לא מחזיר כסף לפנסיונר שתיכנן על הכסף הזה כדי לעזור לבן שלו ברכישת דירה צנועה - אז משהו כאן מאוד מאוד לקוי - וזה הויכוח. וללבייב יש כסף, ויש נכסים, הוא פשוט מעדיף שהציבור ישלם במקומו. האזינו לראיון: